חוקרים מאוניברסיטת קיימברידג' ומאוניברסיטת מלבורן ערכו מחקר שפורסם ביום רביעי בכתב העת Sciences Advances. הצוותים בדקו את השפעותיהן של שלושה סוגי תרופות על 40 משתתפים בריאים בגילים 18 עד 35.
"התוצאות שלנו מצביעות על כך שהתרופות הללו לא באמת הופכות את הנוטלים ל'חכמים' יותר", אמר פיטר בוסארטס, אחד ממחברי המחקר ופרופסור לנוירו-כלכלה באוניברסיטת קיימברידג'. "בגלל הדופמין שהתרופות משחררות, ציפינו לראות אצל המשתתפים מוטיבציה מוגברת והנעה להתאמצות, אך עם זאת, גילינו שנטילתן גורם לחשיבת יתר שאינה יציבה כלל".
מחברי המחקר ציינו כי אנשים שאינם מאובחנים כסובלים מהפרעות קשב וריכוז ונוטלים לפעמים תרופות מרשם מסוג ריטלין, חושבים שהטבליה תסייע להם בלהתרכז. ובכן, התרופות הללו נועדו כדי לשפר את התפקוד הקוגניטיבי ואת הפרודוקטיביות, אך מהמחקר עלה כי יש להן השפעה הפוכה על חלק מהמשתתפים.
ארבעה ניסויים אקראיים נערכו בהפרש של שבוע ובכל ניסוי, המשתתפים נטלו אחת מבין שלוש תרופות פופולריות - מתילפנידאט (ריטלין), מודפיניל (פרוויגיל) ודקסטרואמפטמין (אדרל) - או פלצבו. הנבדקים הוערכו לפי האופן שבו הם ביצעו בדיקה בשם "משימת התרמילים" - הדורשת מהמשתתפים להבין כיצד להקצות בצורה הטובה ביותר פריטים בתרמיל וירטואלי כדי למקסם את הקיבולת שלו.
החוקרים גילו כי משתתפים שנטלו את התרופות, הראו ירידות קטנות ברמת הדיוק והיעילות בזמן הבדיקה, יחד עם עליות בזמן ובמאמץ שהושקעו במשימות. לדוגמה, אלה שצרכו ריטלין היו זקוקים לכ-50% יותר זמן בממוצע כדי להשלים את המשימה בהשוואה לאלה שקיבלו פלצבו.
אליזבת' באומן, חוקרת מאוניברסיטת מלבורן מצוות המחקר, אמרה כי התוצאות מראות שיש צורך במחקר נוסף כדי לקבוע את היעילות של חומרים ממריצים אלה באנשים נוירוטיפיים. "המחקר שלנו מראה שתרופות שאמורות לשפר את הביצועים הקוגניטיביים אצל חולים, עשויות למעשה להוביל משתמשים בריאים לעבוד קשה יותר תוך הפקת איכות עבודה נמוכה בפרק זמן ארוך יותר".