מה קורה לנו כשאנחנו פוחדים? שרון פלגי, פסיכולוגית ארצית במכבי שירותי בריאות מסבירה:
בזמנים שאנחנו בסכנה, מערכת ה'פחד' במוח מפקדת עלינו, גורמת לשרירים להיות מוכנים לפעולה, ולנו לתפקד באופן אוטומטי – זה חשוב כי זה גורם לנו לרוץ מהר, לפעול מהר ולהילחם ('לחם או ברח'). כשאנחנו לא צריכים לתפקד באופן פיזי התגובות האלו נמשכות ומשפיעות עלינו, בנוסף המוח מנסה להבין את מה שקרה לנו בזמן הסכנה ולחשוב על כך שוב ושוב. המצב הזה משפיע עלינו במישורים רבים –
מצב הרוח שלנו משתנה ואנחנו מרגישים תחושות כמו של מתח, דאגה, כעס ועצב. אנחנו חושבים שוב ושוב על הדברים הקשים שחווינו, כשאנחנו ערים וגם בחלומות רעים – לפעמים עד לרמה שאנחנו מרגישים ניתוק מהסביבה ו'נשאבים' לזיכרונות. ערנות ודריכות גבוהה (המשך הרגשה של סכנה), שגורמת לפגיעה בריכוז, לקושי לבצע דברים כמו בעבר ולפעמים לרגזנות ולמתח גבוה מאוד. הגוף שלנו מושפע, התיאבון והשינה משתנים, ואנחנו עלולים לסבול מתחושות גופניות לא טובות כמו כאבי בטן, רעד, דפיקות לב או כאבי ראש.
חשוב לזכור, כל אלו תגובות נורמליות ותקינות למצב הקשה שאנחנו חווים.
חשוב שנדע הנפש שלנו גמישה ויכולה להתמודד עם מצבים קשים. גם אם עכשיו אנחנו מרגישים קושי וכאב גדול, רב האנשים מתמודדים היטב עם אירוע קשה – וגם אם עכשיו אנחנו מרגישים ששום דבר לא יכול לסייע לנו, נרגיש עם הזמן טוב יותר ויותר.
הנפש שלנו מעכלת אירועים קשים קצת כמו הקיבה - כמו שלפעמים אנחנו אוכלים משהו גדול מדי או מקולקל שמכאיב לנו ואנחנו בטוחים שאף פעם לא נעכל אותו, ואז אם הזמן הוא מתעכל ואנחנו מרגישים טוב יותר, כך גם אירועים שאנחנו חושבים שכואבים עכשיו מאוד יהיו פחות כואבים בעתיד.
יש לנו דרכים לסייע לעצמנו כדי שנרגיש טוב יותר – כיצד נעשה זאת?
נשמור על עצמנו ועל הביטחון שלנו:
- נשמור היטב על הוראות והנחיות הצבא ומערכת הביטחון – נישאר בממ"ד, במקלט או במקום מוגן כאשר אנחנו מתבקשים לכך.
נהפוך את האזור המוגן במקום שנעים להיות בו: נביא לאזור המוגן שמיכות, חפצים, פעילויות פנאי וגם מזונות אהובים, שיהיו זמינים עבורנו.
גם אם אנחנו גרים עכשיו במקום שאיננו הבית שלנו, נהפוך אותו למוכר ונעים יותר.
- נשמור על סדר וארגון בבית
- נשמור על שגרת חיים רגילה ככל האפשר, נתלבש בבוקר, ננסה לשמור על סדר ארוחות, נשתף בשגרת היום גם פעילויות שאינם קשורות למצב.
- נעשה זאת גם אם אנחנו לא חיים כרגע בבית שלנו, ננסה להפוך את המקום בו אנחנו חיים לביתי ומוכר עבורנו.
נצמצם זמן מסך וצריכה של מדיה: צריכת גבוהה מדי של מידע ותקשורת מגבירה את עוצמת המתח והלחץ – ננסה לצרוך חדשות במידה, עם עדיפות לקריאת מידע, נסיר אפליקציות ש'דוחפות' מידע, מלבד זו של פיקוד העורף.
- ננסה להימנע ממראות של סרטונים קשים או עצובים מדי – נזכור קל למחוק מידע מהסלולרי, קשה הרבה יותר למחוק אותו מהזיכרון.
- נרשה לעצמנו להסיח את הדעת ולעשות דברים שאנחנו אוהבים - נרקוד, נבשל, נתקלח, נראה תמונות ממקומות שאנחנו אוהבים לטייל וכו' - - נגלה שאנחנו יכולים לסייע למוח שלנו לחשוב על דברים אחרים.
- ננסה לשלב פעילות של ספורט שנעימה לנו ומתאימה למקום שבו אנחנו נמצאים.
- ננסה לשלב פעילויות של התנדבות וסיוע לאחר – אשר מסייעות לנו מאוד להרגיש משמעות ושייכות, תחושות שחשובות וטובות לנו.
נרגיע את הגוף והנפש שלנו:
יש לנו דרכים לערוך פעילויות שמרגיעות את הגוף והנפש שלנו:
ננשום נכון – נעצור לרגע ניקח אוויר פנימה תוך שאנחנו סופרים עד 4, נעצור את האוויר רגע, ואז ננשוף החוצה אט אט, עד שכל האוויר יצא.
נחבק את עצמנו – כמו ב'חיבוק הפרפר' , ראו כאן
נזכיר לגוף שלנו כמה אנחנו יכולים להרגיע אותו דרך תרגולי הגוף והנפש –
דרך תרגולי הרגעת המתח השרירים ובנפש (ג'ייקובסון), ראו כאן
או בעזרת ארבעת תרגולי ארבעת היסודות, ראו כאן
לא נשאר לבד:
- נשתף את הקרובים לנו ברגשות ובמחשבות שלנו, נגלה שאנחנו לא לבד.
- ננסה לדבר עם אחרים גם על מה שמדאיג אותנו אבל גם על דברים אחרים אפילו אם בכוח.
- ואפשר גם לפנות לקווי הסיוע השונים לתמיכה נפשית