החל מבוקר ה-7 לאוקטובר, כשהתעוררנו לאסון הגדול ביותר שפקד את מדינת ישראל, אנו נחשפים לממדי אנטישמיות אכזרית וחסרת גבולות שמופנית כלפי כל היהודים – בישראל ובעולם.
לצד המראות והסיפורים הקשים, אנו נחשפים להמוני סיפורי גבורה, ביניהם גם של נשים עוצמתיות, ששבו את לב המדינה כולה. מרחל והעוגיות, דרך אור צוק שזעקה את כאבם של קיבוצי העוטף ועד למירית רגב שנלחמת בעוז להשבת שני ילדיה החטופים, התרגשנו לשמוע את סיפוריהן, נמלאנו גאווה והערכה ללביאות שהתגלו, והן – הן כלל לא ידעו שהן כאלה.
כמי שגדלה בחברה שמעצימה נשים ומסתכלת על האישה בתור הכוח של הבית ועל הכוחות העצומים הטמונים בה מעצם היותה אישה יהודייה, אני חושבת על כל אותן נשים חזקות, ששזורות לאורך כל ההיסטוריה שלנו, של העם היהודי, שבזכות האמונה, התושייה, מסירות הנפש, והערבות ההדדית שהושרשו בהן עוד מימים ימימה, מהוות חלק מהותי בהישרדותנו כעם, כאומה.
"בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים ובזכותן עתידין להיגאל" - מימי העבדות במצרים, דרך המחתרת היהודית, הכיבוש הנאצי ועד לאסון הגדול של ימינו, העם היהודי ניצב איתן וחזק בזכות הנשים היהודיות, בכל גיל וסטטוס. מרים, שהניחה את משה בתיבה, יעל אשת חבר הקיני שהשקתה את סיסרא לשוכרה, אסתר המלכה ששינתה את פור היהודים, שרה גיבורת ניל"י, חנה סנש ועוד רבות וטובות, השפיעו בצורה מכרעת על יכולת העמידה של העם. המצבים הלא אנושיים חשפו את הנשים הללו, את יכולות העמידה הבלתי נתפסת ועל רוח הלחימה שלהן בכל החזיתות, אפילו עד הקרבת חייהן.
דמויותיהן של הנשים, שצצו וזהרו בכל אחד מהתקופות הנוראיות, פותחות צוהר להרחבת מושג הגבורה, שאינו מבדיל בין נשים וגברים, ולהכרה כי גילויים של אומץ לב, של הקרבה ושל תעוזה מתגלים בקרב שני המינים. גבורה מוגדרת כ"כוח, עוז, תוקף חוזק, עלילות גדולות, מעשה נועז" ואילו עיטור הגבורה מוענק בצה"ל על "מעשה גבורה עילאית, שנעשה נוכח האוייב, תוך חירוף נפש". מעבר לאויב החיצוני, חשוב לציין גם את האויבים הפנימיים, שרק על ידי כוחות ותעצומות נפש עילאיים ניתן לעמוד מולו, לא רק בכוח הזרוע, אלא בעיקר בכוח הרוח.
המשותף לכל הנשים, בכל תקופה ועת, הוא הבחירה להתנהל בדרכן ה"נשית", בחירה ששינתה את המציאות. הן עמדו מול האיומים ויכלו להם, לא בסכינים ונשקים, אלא בגיוס כוחות עילאיים של חמלה, קשב, יצירתיות הדדיות ואנושיות, שאפשרו לנצח את האיום הנורא הניצב מולן.
הגבורה הנשית טמונה בכל אחת אבל גם אחד מאיתנו. מעשי הגבורה הנשית אינם נבדלים במעשה עצמו אלא רק במגדר המבצע. במצבים מסוימים עולה הצורך בגיוס תכונות הנתפסות כ"נשיות", ויש צורך לזמן אותן ולהעדיף אותן על פני תכונות אחרות, על מנת לנצח אותם. העם היהודי בכלל והאישה היהודייה בפרט, זוקפים את ראשם על אפו וחמתו של האויב וינצחו במלחמה על רוחו, על שפיותו ועל הישרדותו של העם.
המלחמה האחרונה תפסה אותנו בעיצומו של קיטוב ופילוג כל כך גדול, אני מלאת תקווה שדווקא דרך הכלים העוצמתיים שמספקת לנו היהדות נדע לצלוח את התקופה הקשה הנוכחית ואת זו שתבוא אחריה. היהדות לא מנוכסת לציבור מסוים, היא של כולנו! הכוח של עם ישראל זה באחדותו, אנחנו ביחד במלחמה הזאת. לנו הנשים יש את הכוחות העילאיים של חמלה, קשב, יצירתית הדדיות ואנושיות, החיוניים לחיים בשלום בתוכנו, כדי שיחד, אכן ננצח!
הכותבת היא יועצת זוגית ומינית, אשת עסקים ויזמית חברתית, מקימת מיזם הלביאות של ישראל, החולק כבוד לנשים שמניעות את העולם ולסיפורי הגבורה שמסבים גאווה לעם היהודי, בישראל ובכל העולם
