היום (שלישי, כ"א בטבת, ה-2 בנובמבר 2024) הוא יום השפה העברית – יום הולדתו של אליעזר בן-יהודה. בן-יהודה ידוע כמחייה השפה העברית, ולמעשה היה מחייה הדיבור העברי, הוא החיה את השימוש בעברית כשפת דיבור יום-יומי. בין היתר הוא חידש מילים עבריות לא מעטות, ואף כתב וערך את מילון בן-יהודה.
השבוע גם נפתחה שנת הלימודים באוניברסיטאות, באיחור עקב המלחמה. מתוך שלושת אלה ננסה לצייר כאן את מילון המלחמה ומילון החינוך במלחמה – נביא כמה מונחים שנולדו במלחמה או שקיבלו משמעות מיוחדת ואחרת מהמשמעות הרגילה שלהם, כמה מהם – מונחי מלחמה שאומצו גם לעולמות החינוך וההשכלה הגבוהה.
1. מֶחְדָּל – הפועל חָדַל משמש במקרא במשמעות "הִפְסיק" או "הֶחמיץ (הזדמנות)". דבר שלא הצליח, שהתפספס. מכאן, אנחנו מכירים למשל את "חדל אש" בצבא, שפירושו 'הפסק אש'. מעניין לציין כי השורש חד"ל משמש בשפות שמיות אחרות, ובהן משמעו "לנטוש, לערוק, לזנוח". המילה מחדל נולדה בעברית החדשה, והיא מזוהה בעיקר עם "מחדל יום כיפור". כשהשתמשו בה מראשית המלחמה – הבחירה הייתה מתוך כוונה ברורה ליצור קשר למחדל ההוא. ההגדרה המילונית של "מחדל" היא '(כישלון מתוך) חוסר מעשה'. אבל נדמה שהיא מחזיקה בתוכה גם את המשמעות של החמצה, הזנחה, נטישה – משמעויותיו של הפועל בכלל השפות השמיות האחרות.
2. קונספציה (תפיסה) – גם המילה הזאת נקשרת מייד ל"קונספציה" שבגללה כשל הצבא במלחמת יום הכיפורים. המילה קונספציה נבחרה גם הפעם כדי לציין את הכישלון, את המחדל, ובעיקר את התפיסה המקובעת, האחת והיחידה שהשתרשה אצל כל המנהיגים והמפקדים.
3. חָמָ"ל – חדר מלחמה – מרכז פיקוד שליטה ובקרה וקביעת מדיניות בצבא. כמו מילים רבות בצבא – מונח שזכה לקיצור בראשי תיבות. עם הזמן הקיצור החל לשמש גם במשמעויות שאינן צבאיות – למשל חמ"ל משרד החינוך – מעין חדר מצב, חדר שפועלים בו במשך 24 שעות ביממה למקרה חירום. בימי המלחמה המשמעות התרחבה עוד יותר, וקיבלה משמעות שיש בה מעין סתירה – החמ"ל האזרחי.
4. חֲטוּפִים – חטיפה של אנשים מוכרת לעברית כבר מלשון המקרא. בספר שופטים אנחנו פוגשים את הסיפור על החרם על שבט בנימין, שבעקבותיו – אסור לאף שבט אחר להתחתן עם בני בנימין. כדי שלא ייכחד השבט הזה, נוצר הפתרון: בט"ו באב, כשבנות שילו יוצאות לחולל במחולות מצווים בני בנימין "וחטפתם לכם איש אשתו מבנות שילו". כלומר חִטְפו את הבנות האלה, ואז תוכלו להתחתן איתן. מכאן למדים ש"לחטוף" הוא לקיחה של אדם או דבר בתנועה מהירה, בכוח, בחמס, בלי רשות. חשוב להבחין בין חטופים – אזרחים שנחטפו בכוח, בניגוד לרצונם לעזה, ובין שבויים – חיילים שנחטפים לצורכי מיקוח ומשא ומתן בתום המלחמה. מהשורש הזה כיכב בתקופה הזאת גם המונח "חטיף אנרגייה" – תלמידים, סטודנטים וכמובן חיילים – השתמשו בחטיפים כדי לשמור על עירנות וכוחות ללמידה וללחימה. חטיף – גם הוא מלשון מהירות, מזון מהיר, שאוכלים בחטף, במהירות.
5. הֲפוּגָה (בלחימה) – משורש פו"ג, שורש שמשמעות הפסקה זמנית, מוגבלת בזמן. בימי השבת החטופים לארץ היה צה"ל בהפוגה מלחימה. מכאן גם "תאריך תפוגה" – מועד שבו המוצר כבר לא יהיה בתוקף, תוקפו ייפסק, ייגמר. בימי הלחימה מערכת החינוך נרתמה לפעילות הֲפָגָתִית – פעילות שתביא להפגה, הפסקה של המתח, הלחץ, מצב המלחמה בחיי התלמידים.
6. עוֹטֵף עַזָּה – השם שניתן ליישובים הצמודים לרצועת עזה מהצד הישראלי. עיטוף במשמע הגנה, עטיפה, למעשה, הם יישובים ששימשו מעין חיץ, חציצה בין מדינת ישראל כולה ובין רצועת עזה. לאחר אירועי שבעה באוקטובר החלו להשתמש בתקשורת במונח עוֹטֵף יִשְׂרָאֵל", כדי לסמן שלא את עזה הם עוטפים, לא עליה מגינים, אלא על ישראל כולה. ואולם עד מהרה, תושבי היישובים הללו ביקשו להפסיק לכנותם בשמות המייחסים להם תפקיד של הגנה על יישובים אחרים, ולכנות אותם, כמו כל יישוב אחר, לפי חבל הארץ שבו הם שוכנים – הַנֶּגֶב הַמַּעֲרָבִי. מעניין לציין, כי במכללות ובאוניברסיטאות דווקא אימצו את העטיפה והודיעו לתלמידיהם כי הם יעניקו להם מַעֲטֶפֶת תְּמִיכָה, כדי שיוכלו לחזור ללימודים למרות המלחמה.
7. אֵפוֹד – האפוד היה מבגדיו של הכהן הגדול בבית המקדש. בלשון ימינו זהו כינוי לבגד המכסה את החלק העליון של הגוף, שאין לו שרוולים, והוא מיועד למטרה מסוימת – למשל אֵפוֹד מָגֵן (מפני ירי). בגלגולו הקודם היה אפוד המגן שַׁכְפָּ"ץ – שִכְבַת פִּצּוּץ – כלומר שכבה שבה מתפוצץ חומר הנפץ ומונע את הפגיעה בלוחם. בימי הלחימה, ובייחוד נוכח מספרם הגדול של סטודנטים שיצאו למילואים ונמנע מהם לפתוח את שנת הלימודים בזמנה פרסמו מוסדות לימוד רבים כי הם יספקו למילואימניקים שלהם אֵפוֹד אָקָדֵמִי –מענה לימודי מיוחד לסטודנטים המשרתים במילואים.
8. רחל עוגיות / דניאל הגרי – שני אנשים שהפכו לסמל ולמהות שלמה בעקבות מעשים והתנהגות שלהם במלחמה. רחל, תושבת אופקים, הצליחה להציל את חייה וחיי משפחתה מידי מחבלים ששהו בביתה במשך שעות, בזכות עוגיות שהכינה להם, ודניאל הגרי, דובר צה"ל, מצליח להשרות אמון ושלווה בעת הדיווחים שלו בכל ערב על מהלכי הלחימה והתקדמותה.
בשל המלחמה ציין גם "המרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט" את יום העברית באופן סמלי. הסטודנטים והסגל התבקשו לבחור את מילת השנה שלהם. בתוך כל העצב, המלחמה והאובדן, הבחירה שלהם דווקא מלאה בתקווה ואמונה:
25% מהבוחרים קבעו כי יחד ננצח הוא מונח השנה שלהם.
11% בחרו בשְׁתַּיִם, שָׁלוֹשׁ – שַׁ-גֵּר. אחרי שסרטוני השיגור של טילים בתקיפה של חיל האוויר הופצו בגלי התקשורת וברשת, רבים תהו מה פשר ההפרדה בין ההברות ש-גר. עד מהרה הוציא חיל האוויר סרטון ובו מסבירים כי כשהטייסים מתכוננים לתקוף הם מתזמנים את מועד השיגור, ממש כמו "למקומות, היכון, צא" במשחקי הילדים. ההברה 'ש-' תפקידה להכין את הצוות להטלת החימוש ו'גר' – מקבילה ל'צא', ומשמעותה לבצע את הפעולה. כך, במילה אחת באמצעות חלוקה להברות, מתזמנים פעולה שיש בה שני שלבים. הצירוף הזה הפך רווח גם בלשון הסלנג בתקופה הזאת. לא מעט הורים "משגרים" היום את ילדיהם למקלחת בהוראה "שתיים, שלוש, ש-גר".
10% בחרו אַהֲבַת חִנָּם.
9% בחרו עַרְבוּת הֲדָדִית.
ובקרב 5% מהבוחרים מילת השנה היא חֲטוּפִים.
כותבת המאמר היא ד"ר סמדר כהן, יועצת לשונית לתקשורת ומרצה בחוג ללשון עברית במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט