בשנת 1935, משלחת ארכיאולוגית גילתה מומיה מסתורית בדיר אל-בחרי, ליד לוקסור שבמצרים. המומיה, שכונתה "האישה הצורחת" בשל הבעת פניה, עוררה סקרנות רבה בקרב חוקרים. כעת, מחקר חדש בהובלת פרופסור סהר סאלם מאוניברסיטת קהיר שופך אור על חייה ומותה של אותה אישה.
המחקר, שפורסם בכתב העת Frontiers in Medicine, כולל בתוכו תוצאות בדיקות בטכנולוגיות מתקדמות כגון סריקות CT, מיקרוסקופיה אלקטרונית וספקטרוסקופיה אינפרא-אדום לניתוח המומיה. החוקרים מצאו כי האישה הייתה כבת 48 בעת מותה, גובהה היה כ-1.54 מטר וכי היא סבלה מדלקת פרקים קלה בעמוד השדרה.
אחד הגילויים המפתיעים היה השימוש בחומרי חניטה יקרים ונדירים כמו ערער ולבונה. פרופסור סאלם ציין במחקר: "הממצאים סותרים את האמונה המסורתית שהבעת פניה של המומיה נגרמה מחניטה לקויה. השימוש בחומרי חניטה יקרים ונדירים מצביע על כך שהתהליך נעשה בקפידה רבה." באופן מפתיע, לא נמצא חתך חניטה והאיברים הפנימיים נשארו במקומם, בניגוד לשיטות החניטה המקובלות בתקופה זו.
המחקר חשף גם פרטים מרתקים על הטיפול בשיער המומיה. שיערה הטבעי נצבע בחינה וערער, בעוד שהפאה הארוכה שהונחה על ראשה העשויה מסיבי תמר, טופלה בחומרים מיוחדים כדי להקשיחה ולהעניק לה את הצבע השחור המועדף במצרים העתיקה.
למרות שהמומיה נמצאה במצב שימור טוב גם אלפי שנים לאחר קבורתה, נמצא כי חסרות לה מספר שיניים, חלקן אבדו ככל הנראה לפני המוות. פרופסור סאלם ציין כי ייתכן ששיניים אלו נעקרו, שכן רפואת השיניים הייתה מפותחת במצרים העתיקה.
למרות הממצאים המרתקים, סיבת מותה של האישה נותרה בגדר תעלומה. עם זאת, החוקרים הציעו כי ייתכן שמתה בייסורים, מה שעשוי להסביר את הבעת פניה. מחקר זה לא רק מספק תובנות חדשות על חיי היומיום והמוות במצרים העתיקה, אלא גם מדגיש את חשיבות השימוש בטכנולוגיות מודרניות לחקר העבר.