מאז מתקפת הפתע של חמאס ב-7 באוקטובר 2023, שבה נרצחו כ-1,400 ישראלים, יהודים רבים בוחרים בקעקועים כדרך להנציח ולהתמודד עם הכאב והזיכרון. למרות שקעקועים נחשבו בעבר לטאבו בקהילה היהודית, הזוועות של אותו יום שינתה את הגישה של רבים.
טוד אלקין, בן 54 ממרלבורו, ניו ג'רזי, סיפר לניו יורק פוסט: "אני יהודי מניו ג'רזי. מעולם לא חשבתי שאעשה קעקוע, אבל ה-7 באוקטובר שינה הכל. עכשיו יש לי שניים". אלקין, אב לשניים ולשעבר עובד וול סטריט, היה "שבור" לאחר הטבח. הוא אסף תרומות לחיילי צה"ל וסייע בשליחת אפודים לחיילים, אך הרגיש שזה לא מספיק.
Jews embrace tattoos to cope with pain, heartbreak of Hamas terror attack: ‘My way to remember’ https://t.co/XPIVMeZkqG pic.twitter.com/jmHC7UWj4C
— New York Post (@nypost) October 5, 2024
למרות המפגנים האנטי-ישראליים בקמפוסים, אלקין החליט "לנקוט עמדה". הוא בחר לעשות קעקוע בעברית עם הכיתוב "עם ישראל חי" כדרך להביע תמיכה בישראל. הוא הדגיש שזו הייתה החלטה מחושבת: "אני לא בן 20. זה לא היה אימפולסיבי בשום פנים ואופן".
מאי הלל לויט, מקעקעת ישראלית בת 30 שעברה ממיאמי לוויליאמסבורג בעקבות האנטישמיות הגוברת, דיווחה על עלייה במספר הלקוחות שמגיעים ומבקשים קעקועים הקשורים לישראל. "אני מקבלת הרבה אנשים מבוגרים, כאלה שמעולם לא חשבו לעשות קעקוע", סיפרה לניו יורק פוסט. הלקוח הראשון שביקש להנציח את ה-7 באוקטובר הגיע שלושה ימים לאחר פרוץ המלחמה וביקש קעקוע של מגן דוד.
מוטיבים פופולריים כוללים מגן דוד, המילה "חי" בעברית, והמשפט "אנחנו עוד נשוב לרקוד" - קעקוע שעשתה מיה שם - שנחטפה על ידי מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר - על ידה זמן קצר לאחר ששוחררה אחרי 55 ימים בשבי.
שירי רוזנבלט-יצחק, מורה בתיכון בהובוקן, ניו ג'רסי, בחרה בקעקוע המבוסס על עיצוב של שני לוק, מקעקעת גרמנייה-ישראלית בת 22 שנרצחה בפסטיבל נובה ושגופתה נחטפה לעזה והושבה מאוחר יותר על ידי חיילי צה"ל. "זו הדרך שלי לזכור אותה לנצח", אמרה לניו יורק פוסט. "העובדה שזה קבוע היא הגורם החשוב ביותר עבורי. זה ילך איתי כל חיי".
יוני זילבר, אמן קעקועים ישראלי-אמריקאי בן 49 העובד בצ'יינה טאון ובניו ג'רזי, מספר שקעקע יותר מ-100 ניצולי פסטיבל נובה וחיילי צה"ל המתמודדים עם PTSD. רבים מגיעים אליו דרך ארגון "דיו מרפא", המסייע לניצולי טרור. זילבר תרם בתחילה את כל הכנסותיו לאחר הטבח למטרות ישראליות.
למרות שקעקועים נחשבו אסורים על פי ההלכה היהודית, המבוססת על הפסוק בויקרא "וכתבת קעקע לא תתנו בכם אני ה", הגישה משתנה. זילבר ציין שהאיסור על קבורת יהודים עם קעקועים בבית קברות יהודי הוא למעשה מיתוס. הוא גם מזכיר שזוג יהודים מניו יורק, "לו היהודי" אלברטס וג'ו ליבר, היו חלוצים בצמיחת תעשיית הקעקועים לפני כמאה שנה.
המאמר מסתיים בסיפורה של איימי פלאט, שהרבנית שלה אפילו ליוותה אותה לעשות קעקוע ואף ציירה את העיצוב בעצמה, מה שמדגים את השינוי הדרמטי בגישה כלפי קעקועים בקהילה היהודית.
כל הסיפורים האישיים והתובנות המובאים בכתבה זו, נחשפו בסדרת ראיונות מעמיקים שערך הניו יורק פוסט. העיתון שוחח עם מגוון רחב של אנשים - החל ממקעקעים מקצועיים ועד ללקוחות שלהם, מניצולי טרור ועד לתומכי ישראל מרחוק - כדי לספק תמונה מקיפה של תופעת הקעקועים החדשה בקהילה היהודית. דרך ראיונות אלו, הניו יורק פוסט הצליח לחשוף את הסיפורים האנושיים מאחורי המספרים והסטטיסטיקות, ולהציג את המורכבות הרגשית והתרבותית של התופעה.