החוקרים הופתעו כאשר טכנולוגיית מכ"ם מתקדמת במטוס גלפסטרים III של נאס"א קלטה סימנים של בנייה אנושית עמוק מתחת לקרח של הטונדרה בטריטוריה. לפי סוכנות החלל, המתקן הצבאי הנטוש "מחנה סנצ'ורי" התגלה בעומק 30 מטרים מתחת לקרח. כפי שציין אלכס גרדנר, מדען קריוספרי מהמעבדה להנעה סילונית של נאס"א: "חיפשנו את בסיס הקרח ופתאום צץ מחנה סנצ'ורי. בהתחלה לא ידענו מה זה".
המדען צ'אד גרין הסביר את מטרת המשימה המקורית: "המטרה שלנו הייתה לכייל, לאמת ולהבין את היכולות והמגבלות של UAVSAR למיפוי השכבות הפנימיות של הקרח והממשק בין הקרח למיטה".
החוקרים לא שיערו שיגלו פרויקט צבאי שאפתני מהאלף הקודם. המתחם, שנבנה על ידי חיל ההנדסה של צבא ארה"ב, תוכנן כ"עיר מתחת לקרח" עם תוכניות למערכת מנהרות באורך של יותר מ-4,800 קילומטרים. התכנון כלל 2,000 עמדות ירי ו-600 "טילי איסמן" שהיו אמורים להיות מוצבים במנהרות "חתוך-וכסה" בעומק 8.5 מטרים, כפי שמתואר במאמר האקדמי "איש הקרח שמעולם לא הגיע".
לפי דיווח ה"וושינגטון פוסט", הפרויקט נבנה לבקשת הנשיא אייזנהאואר, שביקש לשמר את השימוש בטילים גרעיניים המוצבים על הקרקע כחלק מרכזי ממדיניות ההרתעה הגרעינית של המדינה. המתחם היה אמור להשתרע על שטח של כ-135,000 קמ"ר - פי שלושה מדנמרק, ולתפקד כמעין אקדח חצוב בקרח. הטילים שתוכננו להצבה היו מסוגלים "להשמיד 80% מהמטרות האמריקאיות בברית המועצות ומזרח אירופה".
מעניין לציין שהפרויקט הוצג בפני דנמרק כמיזם מחקר מדעי בלבד, כאשר המניעים האמיתיים של "פרויקט איסוורם" נחשפו רק ב-1997. הפרויקט ננטש ב-1967 לאחר השקעה של מה שהיה שווה ליותר מ-25 מיליארד דולר במונחי ימינו, בעיקר בשל האתגרים בבנייה מתחת לקרח המשתנה. בתקופת כהונתו הראשונה כנשיא, דונלד טראמפ העלה הצעה לרכוש את גרינלנד מדנמרק, במטרה לנצל את משאביה האסטרטגיים והנדירים שנמצאים בטונדרה הקפואה.
