במרחק 800 מטר מבית המשפט באביניון שבצרפת, שבו יוכרעו השבוע גורלות הנאשמים במשפט האונס שזעזע את העולם, נמצא רחוב פור דה לה טר. בקצה הרחוב הצר במרכז העיר עומד בניין אפרורי עם חלונות אטומים וחור הצצה בדלת המסורגת. שלט זהב קטן מזהה את המקום כמועדון ״אפרודיטה״ - מועדון המשרת את הזוגות שמגיעים למסיבות סקס בעיר, או כפי שהם מכנים את עצמם בגאווה - ״ליברטינים״.
פרשנים צרפתים טוענים כי התביעה נגד דומיניק פליקו ו-50 הגברים שגייס להתעלל באשתו המסוממת תיזכר כנקודת מפנה לשוויון מגדרי בצרפת. המקרה נתפס כאירוע שיגרור את האומה הפטריארכלית המיושנת לעבר עתיד שבו זכויות נשים מכובדות יותר. שינוי זה מגיע מאוחר מדי, במיוחד לאור תמיכת הנשיא מקרון בשנה שעברה בשחקן ז'ראר דפרדיה, שהואשם ב-13 מקרי תקיפה מינית, כ"אדם שגורם לצרפת לגאות".
ג'יזל פליקו החליטה באומץ רב לחשוף את זהותה ואת פרטי הסבל המזעזע שעברה. אולם השאלה נשאלת כיצד שינוי מוסרי יכול להתרחש כאשר מקומות כמו מועדון ״אפרודיטה״ ממשיכים להיות חלק מקובל מהחברה הצרפתית. החיבה הצרפתית לפתיחות מינית, אותה ליברטיניות, פילוסופיה הדוחה כל עיקרון של מוסר מיני קונבנציונלי - נמצאת בלב פרשת פליקו.
בחקירה, לפחות תשעה מהנאשמים טענו שקיימו יחסי מין עם ג'יזל המסוממת בהנחה שהיא מעמידה פנים שהיא ישנה כחלק ממימוש פנטזיות מיניות. בין הנאשמים היה החייל ג'ואן קאוואי, בן 23, הצעיר שבהם, והפנסיונר ז'אק קובו, בן 72, המבוגר שבחבורה. שניהם טענו שהאמינו שהכל היה חלק ממשחק תפקידים מוסכם.
נאשם נוסף, מהדי דאודי, טען בבית המשפט שהוא לא היה מזועזע כשג'יזל נראתה חסרת הכרה כי הוא היה רגיל למפגשים מיניים שבהם זוגות שיחקו פנטזיות של מין בשינה. פליקו דחתה טענות אלו בתוקף והתעקשה שכל הגברים היו מודעים היטב לכך שסיממו אותה.
חוקי המועדון מספרים סיפור שונה: בעוד שקוד הלבוש לגברים היה חצי רשמי, נשים נדרשו ללבוש בגדים "סקסיים" ועקבים גבוהים. דמי הכניסה לגברים בודדים היו 70 יורו, בעוד נשים בודדות שילמו רק עשרה יורו. הכוכבת המפורסמת באתר הייתה אמורה להיות צעירה בשם ליזה קוקין.
הכתב דייויד ג'ונס הגיע למקום על מנת לחקור אותו, הוא מצא מציאות שונה לחלוטין: חמש נשים מבוגרות, פחות מושכות, שתיים מהן בלבני תחתונה עם שוטים, והרבה יותר גברים - ביחס של חמישה לאחת לפחות. הגברים היו מגיל העמידה המוקדם עד המאוחר, מרקעים חברתיים שונים, בדומה ל-50 הגברים שהואשמו באונס ג'יזל.
המקום היה שונה מהתיאור המפואר באתר. במקום אורות דיסקו וקהל צעיר, ג'ונס מצא מבנה קודר בן שלוש קומות עם חדרים מוחשכים שהדיפו ריח מגעיל של מין. באחד החדרים בקומה השנייה, גבר הזמין אחרים לקיים יחסי מין עם אשתו שהייתה עירומה על מיטה עגולה, ושלושה מתוך שמונה גברים נענו להזמנה.
במקרה קשור, כשנחקרה השחיתות של ראש קרן המטבע הבינלאומית לשעבר דומיניק שטראוס-קאן, ג'ונס ביקר במועדון ״לה שנדל״ המועדף עליו. בליווי עמיתה, ולאחר שקיבלו מסכות מנצנצות, הם צפו במחזה מזעזע: אישה צעירה על מה שנראה כמו מזבח, מוקפת בגברים מבוגרים מתנשפים. העמיתה נאלצה לדחות חיזורים גסים מצד גברים שניסו לפתות אותה לחדר צדדי.
סיפור נוסף שמאיר את האפלה במועדונים אלו הוא של סמירה, פילגשו לשעבר של איל השמפניה פייר-עמנואל טייטינג'ר. היא טענה שנלקחה למועדונים ״לה שנדל״ ו-״2plus2״ נגד רצונה, כשטייטינג'ר נהנה לראותה מקיימת יחסי מין עם גברים רבים. בתחילה היא הסכימה מתוך רצון לרצותו, אך התנגדה כשביקש שתקיים יחסי מין עם 20 גברים בלילה אחד, כשהוא "מביים" את האירועים והיא מועברת ביניהם "כמו חתיכת בשר". בעלי המועדון הכחישו את טענותיה וטענו שהייתה משתתפת נלהבת. הפרשה הסתבכה כשסמירה קיבלה עונש מאסר על תנאי לאחר שאיימה עם סכין על טייטינג'ר.
ההשפעה של מועדונים אלו ממשיכה להדהד בחברה הצרפתית. רק בחודש שעבר, כשנפתח מועדון אורגיות חדש בבניין מגורים בפריז, התלוננו דיירות על תחושת איום מה"תהלוכה האינסופית" של גברים. למרות זאת, התעשייה משגשגת: בעוד שבבריטניה יש כ-50 מועדוני חילופי זוגות, בצרפת יש פי עשרה, עם כשני מיליון מבקרים, רובם גברים. שווי התעשייה מוערך במיליארדי יורו.
פרופסור דניאל וולצר-לאנג, מומחה למיניות גברית, מזהיר שלמרות ההצהרות על כבוד לנשים במועדונים אלו, הם נשלטים ומבוקרים על ידי גברים. "הנשים משלמות מחיר", הוא מדגיש, "גם אם הכניסה עבורן חינמית".
אם המאבק האמיץ של ג'יזל פליקו אמור להוביל לשינוי חברתי משמעותי בצרפת, החברה חייבת להתמודד עם השאלה האם ב-2024 יש עדיין מקום למוסדות כאלה, המנציחים דפוסים של ניצול וחוסר שוויון מגדרי.