מחקר חדש שנערך בהולנד חושף ממצאים מטרידים על ההשפעות ארוכות הטווח של הסגרים בתקופת הקורונה. המחקר, שעקב אחר 1,800 אנשים, מצא כי הסגרים הובילו לעלייה משמעותית ברמות הדלקת בגוף האדם. החוקרים משערים כי הסיבה לכך היא החוסר בחשיפה לחיידקים נפוצים, מה שהחליש את מערכת החיסון והותיר אותנו פגיעים יותר לזיהומים ומחלות.
המחקר, שכלל מעקב לפני, במהלך ואחרי האמצעים הדרקוניים של סגירת בתי ספר וחובת עטיית מסכות, הראה תוצאות מעניינות. בדיקות המעבדה גילו כי לפני הסגרים, מטופלים שנחשפו למגוון חיידקים ונגיפים הציגו בדרך כלל רמות נמוכות של דלקת בגופם. אולם, לאחר הטלת האמצעים המגבילים, כאשר אנשים נאלצו להישאר בבתיהם, אותה חשיפה לחיידקים או נגיפים הובילה ל״דלקת-יתר״.
ד"ר מיהאי נטיאה, שהוביל את המחקר, מסביר: "בחיי היומיום שלנו, אנחנו נחשפים באופן מתמיד למיקרו-אורגניזמים שונים. חשיפה זו חיונית לאימון מערכת החיסון שלנו ומלמדת אותה להבחין בין מיקרו-אורגניזמים מסוכנים ולא מזיקים. במהלך הסגר, החמצנו את האינטראקציה החיונית הזו בשל הבידוד החברתי, מה שהוביל לתגובה חיסונית פחות מווסתת ולנטייה לדלקת-יתר".
החוקרים קושרים את ממצאיהם להשערת ההיגיינה, המציעה כי חשיפה מופחתת לגורמי מחלות עלולה להגביר את הסיכון לבעיות במערכת החיסון. אף שההשפעה המדויקת של העלייה ברמות הדלקת אינה ברורה לחלוטין, מחקרים קודמים מצביעים על קשר בין רמות דלקת גבוהות לסיכון מוגבר למחלות לב, סרטן, דמנציה ומצבי בריאות אחרים.
המחקר, שפורסם בכתב העת Frontiers, כלל 368 משתתפים מלפני המגפה ו-851 משתתפים שגויסו לאחר הסגר אך טרם נדבקו בקורונה או התחסנו. רוב המשתתפים היו חולי HIV, שנבחרו בשל המעקב הרפואי השוטף אחר רמות הדלקת בדמם. חולים אלה עשויים לסבול מרמות דלקת כרוניות נמוכות בגלל הזיהום, מה שמעלה את הסיכון שלהם למחלות רבות, כולל מחלות לב, ומצב זה מנוטר כחלק מהטיפול השגרתי בהם. המדענים בודדו תאי חיסון מדם המתנדבים ובחנו את תגובתם למגוון פתוגנים, ביניהם חיידקי אי-קולי, דלקת ריאות, שחפת והפטרייה הנפוצה C. albicans. המחקר כלל גם 175 אנשים שנדבקו בקורונה ו-404 מחוסנים, וכן קבוצת ביקורת של 30 אנשים בריאים.
בהולנד, כמו במקומות אחרים בעולם, הוטלו שלושה סגרים עיקריים: הראשון ממרץ עד יוני 2020, השני מדצמבר 2020 עד פברואר 2021, והשלישי בדצמבר 2021. הסגר השני עורר מחאות משמעותיות, עד כדי שימוש בתותחי מים על ידי כוחות המשטרה לאכיפת ההגבלות.
בארצות הברית, בשונה מהולנד, הסגרים נקבעו ברמת המדינה, כאשר מדינות דמוקרטיות כמו ניו יורק וקליפורניה אימצו הגבלות מחמירות מוקדם יותר מאשר המדינות הרפובליקניות. בעוד שהמחקר לא התמקד במסכות באופן ספציפי, מחקרים אחרים הראו שמסכות עשו "הבדל קטן עד לא קיים" בהגנה מפני הדבקה בקורונה. יתרה מזאת, קיים סיכון שעטיית אותה מסכה לאורך זמן מובילה להצטברות משמעותית של חיידקים ונגיפים עליה, אשר עלולים להיות מוחדרים לגוף בנשימה ולעורר רמות גבוהות של דלקת.
ד"ר נטיאה מסכם: "למרות שהסגרים היו הכרחיים בתחילת המגפה, חשוב להבין טוב יותר כיצד אינטראקציות חברתיות משפיעות על מערכת החיסון שלנו. הבנה זו תאפשר לנו לנהל טוב יותר את ההשלכות ולהפעיל אמצעים חברתיים דרסטיים ביעילות ובבטחה במקרה של מגפה עתידית".
