"רוב הגברים חושבים שאיבר המין שלהם קטן יותר ממה שהוא באמת", קובע ד"ר גורדון מיור, מנתח אורולוגי בכיר. בראיון מעמיק ל-the telegraph, הוא מדגים את העיוות בתפיסה באמצעות משל: "אם גבר צעיר היה נסחף לאי בודד כתינוק, וכל מה שהיה לו איתו היה ספר תמונות על כדורסל ה-NBA, הוא היה משוכנע שהוא גמד עד שהיו מצילים אותו".
מיור, בוגר אוניברסיטת גלזגו משנת 1984, צבר ניסיון עשיר כקצין רפואה בצבא והשלים את הכשרתו בניתוח ואורולוגיה בבתי החולים המובילים רויאל מרסדן וסנט ג'ורג'. מאז 1996, הוא משמש כיועץ בבית החולים קינגס קולג' ומרצה בכיר בכירורגיה, כשכיום הוא מכהן כמנתח אורולוגי יועץ בבית החולים לונדון ברידג'. במהלך הקריירה שלו, פרסם מעל 100 מאמרים מדעיים, כולל הסקירה המקיפה ביותר שנערכה אי פעם על גודל איבר המין, שקבעה ממוצע של 9.1 ס"מ ברפיון ו-13.2 ס"מ בזקפה.
"רוב הגברים לא יודעים איך למדוד נכון את איבר המין, או חושבים שהממוצע גדול בהרבה ממה שהוא באמת", מסביר מיור. הוא מציין שהבעיה החריפה במהלך הסגר: "הרבה גברים צעירים ישבו בבית וצפו רק בפורנו, שם מציגים איברי מין ארוכים וישרים באופן חריג. זה יוצר תפיסה מעוותת של המציאות".
המטופלים מגיעים מכל שכבות החברה, אך לרוב הם צעירים יותר, מופנמים ומתקשים ביצירת קשרים. קבוצה מיוחדת בסיכון היא גברים שעלו במשקל, החושבים בטעות שאיבר המין שלהם "התכווץ", כשלמעשה רק השומן סביב בסיסו גדל.
גישתו הטיפולית של מיור מתחילה בחינוך: הסברה על מה נורמלי ומה בני זוג באמת מחפשים - שני נושאים שהוא חוקר. "זה בדרך כלל עוזר לגברים להבין שאין להם בעיה," הוא אומר. "אני מקווה שיפנו אליי לפני שילכו לקליניקות ברחוב הראשי שרק יאשרו את פחדיהם וידחפו אותם לניתוח".
הנושא עלה לכותרות בבריטניה השנה כשרופא מהארלי סטריט הסתבך בוויכוח עם מטופל שטען שניתוח "מילוי" בעלות 3,500 ליש"ט עיוות את איבר מינו. "יש מטופלים ששילמו מעל 40,000 ליש"ט", חושף מיור. "הקליניקות האלה מעריכות כמה אתה תמים וכמה כסף יש לך, ואפילו מציעות תכניות מימון".
מיור מזהיר במיוחד מפני ה"פנומה", טבעת סיליקון שמוכנסת לאיבר המין. "סיפור אימה", הוא קובע. "החברה מאיימת בתביעות על מי שמדבר נגדם ומשלמת למטופלים לא מרוצים תמורת שתיקתם".
לגבי מילויים, שהם הניתוח הנפוץ ביותר בבריטניה, מיור מסביר שהנפוצים הם אלה הנספגים, כמו בשפתיים. "הם גורמים לאיבר המין להיראות נפוח ומעוות, אבל נספגים תוך תשעה חודשים". מסוכנים יותר הם מילויי סיליקון תעשייתי, וזלין והזרקות שומן. "הפולימרים מתגבשים ובלתי ניתנים להסרה, ועם השאר מקבלים תגובות אלרגיות וצלקות". הטיפול בסיבוכים מצריך לעתים קרובות ברית מילה והשתלות עור, המובילות לאובדן תחושה.
הטכניקה המסוכנת ביותר היא שחרור רצועת התלייה - חיתוך החבל המחבר את איבר המין לאזור החיק. "זה מוסיף לכל היותר 1.5 ס"מ, אבל משנה את זווית הזקפה כלפי מטה ויוצר חוסר יציבות", מסביר מיור. האזור נוטה לפתח צלקות חמורות, ולעתים קרובות נדרשים שתלי סיליקון להחזקת האיבר במקום. במקרים גרועים, נגרמים זיהומים קשים, אובדן תחושה, ואפילו אובדן מוחלט של האיבר.
ניתן לנסות לתקן את הנזק: מילויים נספגים נעלמים תוך תשעה חודשים, ובמקרי סיליקון או וזלין מנסים להוציא כמה שיותר מהחומר הזר. במקרי שחרור רצועה, אפשר לנסות חיבור מחדש עם שתלים מלאכותיים, אך שיעורי ההצלחה נמוכים.
מחקר מ-2019 בקינגס קולג' מצא ש-80% מ-1,192 גברים שעברו הליכים כאלה לא היו מרוצים. "והמטופלים שאני רואה הם כנראה רק קצה הקרחון," אומר מיור. "רבים מתביישים מדי מכדי לפנות לעזרה".
מיור מותח ביקורת חריפה על המועצה הרפואית הכללית (GMC): "יש להם היסטוריה נוראית בטיפול בשרלטנים. אלה רופאים שמשקרים למטופליהם ומבצעים הליכים לא נחוצים - הם לא צריכים להורשות לעסוק ברפואה". הוא מסכם: "אם מנתח פלסטי או רופא משפחה אקראי אומר 'זה טיפול נהדר', תהו למה האורולוגים האקדמאים לא עושים מזה כסף. התשובה פשוטה: ניסינו את זה, בדקנו את זה, וזה פשוט לא עובד".