היוונים מעשנים יותר מרוב האירופים האחרים, ואפילו 14 שנים לאחר שיוון אסרה עישון במקומות ציבוריים סגורים, זה לא נדיר לראות אנשים מדליקים סיגריה בברים ובמועדונים. בעוד האיחוד האירופי מעודד מדינות להרחיב את איסורי העישון לשטחים חיצוניים כחלק מהמאמצים להשיג "דור נקי מטבק" עד 2040, יוון סירבה להצעה זו.
הנתונים מדאיגים: לפי דו״ח פרופיל הבריאות של יוון מהנציבות האירופית, כחמישית מהמקרי המוות במדינה בשנת 2019 היו קשורים לעישון טבק, בין אם ישיר או פסיבי. למרות זאת, רבים ביוון ממשיכים להחזיק בסיגריות - מתוך הרגל, מרדנות, או מתוך הבנה שהם יכולים להרשות זאת לעצמם.
סטאתיס פאפאכריסטו, פסיכולוג ופקיד בלשכת גמילה מעישון של הארגון הלאומי לבריאות הציבור, מסביר לניו יורק טיימס: "כאשר מעשן יודע שיש פרצות במערכת שהוא יכול לנצל כדי לעשן, הוא יעשה זאת." כיום, יותר משליש מהיווונים מעשנים - שיעור שני בגובהו באיחוד האירופי אחרי בולגריה.
בשנת 2010 נאסר העישון בכל המקומות הציבוריים הסגורים ביוון, והסוכנות הסטטיסטית של המדינה תיעדה ירידה משמעותית בעישון. כחלק מהחמרת החוק ב-2019, נקבעו קנסות של 100 אירו למעשנים בחללים סגורים ועד 10,000 אירו לעסקים, והוקם קו חם לתלונות. הרשויות ערכו 3,376 ביקורות במרחבים ציבוריים סגורים בעשרת החודשים הראשונים של השנה, מתוכן כ-2,200 באתונה. הוטלו 659 קנסות בסך כולל של 529,400 אירו, בעיקר לבעלי עסקים או מנהלים.
שר הבריאות אדוניס גאורגיאדיס טוען, בתשובה בכתב לשאלות, שהעישון בשטחים פנימיים כמעט ונעלם, אך המומחים חולקים עליו. ד"ר פנאגיוטיס בהראקיס, רופא ריאות ומייסד "יוון ללא עישון", יוזמה המקיימת סמינרים בבתי ספר, טוען שהביקורות אינן מספיקות. הוא הוסיף כי רבים מהעסקים אפשרו עישון בשטחים פתוחים בעבר שנאטמו בעזרת יריעות פלסטיק.
בערב שבת אחד לאחרונה, ענני עשן ריחפו בכמה ברים באתונה. אנטוניס וסיליאדיס, בן 45, שישב עם חבריו בבר קטן וצפוף, מסביר: "כשאני במתח, אני פשוט מדליק סיגריה ומתנתק." המחיר הנמוך של הסיגריות ביוון - כ-4.50 אירו לחפיסה - מאפשר לו לשמור על הרגל של חפיסה ביום. באשר ללא-מעשנים, הוא אומר בפשטות: "זו בחירתם להיות כאן".
קטרינה תאופילו, בת 29, לא-מעשנת שישבה בסמוך, מודה שהעשן משולחנות השכנים הציק לה, אך לא מספיק כדי להתלונן: "אני כאן כדי ליהנות, לא כדי להלשין על אנשים". במקום אחר, ספירוס מאנאקיס, בן 38, עובד IT, מתאר את עצמו כ"מעשן מחויב". הוא ניסה להפסיק פעם, אך החליט שהעישון מתאים לאורח החיים השקט שלו של עבודת מחשב ומשחקי וידאו. לדעתו, "למדינה אין זכות לאסור עישון".
ב-2019, ראש הממשלה קיריאקוס מיטסוטאקיס הכריז: "אין יותר תירוץ של 'דברים כאלה לא יכולים להיעשות ביוון'". בסוף 2022, שר הבריאות דאז אף השתמש בתמונה של שחקן מפורסם שעישן במועדון כדי להזהיר שאף אחד אינו מחוסן, והשחקן והמועדון נקנסו.
למרות זאת, יוון נמנעה, יחד עם גרמניה, מלתמוך בהצעת ההחלטה הלא מחייבת בפגישת שרי הבריאות האירופים בדצמבר. גאורגיאדיס הסביר: "יוון אמרה, 'תביאו לנו חקירה שתאמר בדיוק מה ההשפעה של ההצעה שלכם על בריאות הציבור, ואנחנו נתמוך בה'". הוא הוסיף: "זה דבר אחד לנהוג במדיניות נוקשה, ודבר אחר לגרום נזק לאלפי עסקים, למוצר התיירותי שלנו ולהמון אנשים מבלי לדעת אם זה מועיל או מזיק לנו".
למרות שהסכנות של עישון פסיבי מתועדות היטב, ושארגון הבריאות העולמי ממליץ להרחיב את הגבלות העישון לשטחים חיצוניים בטענה ש"חוקי מניעת עישון מקיפים מציעים את האמצעי היחיד והאפקטיבי לביטול הסיכונים הקשורים לעישון טבק פסיבי", המצב בשטח נותר בעייתי.
ניקוס לוברוס, בן 69, מעשן בעל ותק שאינו מתנצל, בעל בר פופולרי באתונה ומייסד מפלגה פוליטית צרה לזכויות מעשנים, מעיד שמפקחים ביקרו בבר שלו רק פעם אחת, ב-2012, ולא שבו מאז. "כל מי שבא הנה יודע שהוא יכול לעשן", הוא אומר. המומחים מדגישים שהאתגר הוא לשנות גישות עמוקות אלה. כפי שמסכם פאפאכריסטו: "אין לנו מפקח על כל מעשן. אנחנו צריכים לשנות את המנטליות היוונית שהשכן שלך מחויב לשאוף את העשן שלך".