שנות ה-2020 הפכו לזירה של תהפוכות עולמיות שטרם נראו כמותן. מגפה עולמית ששיתקה את הכלכלה, מלחמות עקובות מדם שהחזירו את המלחמה הקרה לתודעה, ומשברים אקלימיים שזעזעו יבשות שלמות – כל אלה מגדירים עשור שנראה כנקודת מפנה היסטורית. ניאל פרגוסון, אחד ההיסטוריונים הבולטים של זמננו, מעלה שאלה נוקבת בטורו האחרון ב״דיילי מייל״ ושואל: כיצד ייזכר העשור הזה בעתיד? האם נזכור אותו כתקופה של משבר מתמשך ואי-ודאות, או דווקא כרגע שבו האנושות למדה להתעלות על אתגריה? התשובה שלו מורכבת יותר ממה שניתן לחשוב.
שנות העשרים: עשור של משברים מתמשכים
שנות ה-2020 מתגלות כתקופה מורכבת ומאתגרת, המשלבת סדרה של משברים גלובליים שטרם נראו בעוצמתם. העשור החל במגפה עולמית שהובילה לסגרים מייסרים, אשר על פי פרגוסון, העלויות החברתיות והכלכליות שלהם כנראה עלו על התועלת לבריאות הציבור.
המגפה לא הייתה רק אירוע בריאותי, אלא אירוע טלטלתי שהשפיע על כל היבטי החיים. היא שיתקה כלכלות, הפריעה למערכות חינוך, ערערה מבנים חברתיים ויצרה משבר רב-ממדי שחרג הרבה מעבר להשלכות הבריאותיות הישירות. פרגוסון מציג את המגפה כנקודת מפנה היסטורית, המגדירה את שנות ה-2020 כעשור של תהפוכות עולמיות שטרם נראו כמותן.
ההשפעות הכלכליות היו עמוקות ומרחיקות לכת. הסגרים גרמו להשבתה כמעט מוחלטת של פעילויות כלכליות במדינות רבות, תוך יצירת משבר תעסוקתי חסר תקדים. עסקים קרסו, שרשראות אספקה התמוטטו, ומיליונים איבדו את מקור פרנסתם. המדיניות הכלכלית של הדפסת כסף והזרקת נזילות למשק, שנועדה לתמוך בכלכלה בעת המשבר, יצרה לחץ אינפלציוני משמעותי שהשפיע על כלכלות העולם בשנים שלאחר מכן.
המגפה חשפה גם פערים עמוקים בחברות שונות - הן ביכולת ההתמודדות הבריאותית והן ביכולת הכלכלית. קבוצות אוכלוסייה מוחלשות נפגעו באופן קשה יותר, תוך העמקת אי-השוויון החברתי והכלכלי. מערכות הבריאות עמדו במבחן קשה, כאשר חלק מהמדינות התמודדו בצורה טובה יותר וחלקן נכשלו באופן מהותי.
מבט היסטורי רחב יותר, כפי שמציג פרגוסון, מראה כי משבר המגפה אינו רק אירוע מקומי או זמני, אלא חלק מתהליכים גלובליים רחבים יותר. הוא רואה בו נקודת מפנה שעשויה לשנות סדרי עולם - מבחינה כלכלית, חברתית ופוליטית. המגפה האיצה תהליכים כמו דיגיטציה, עבודה מרחוק, ושינויים בדפוסי צריכה וייצור, תוך יצירת מציאות חדשה שונה מזו שהכרנו לפני המשבר.
תופעות אלה לוו בגל הגירה משמעותי, שלא זכה להסכמה רחבה, ובתנאי מזג אוויר קשים, כאשר 2020 נרשמה כאחת השנים הגשומות ביותר מאז 1862. ההיסטוריון ניאל פרגוסון מציע לכנות עשור זה "שנות העשרים המטפטפות" או "המדכאות", תוך הדגשה כי מדובר בתקופה שעלולה להיחרט כאחת הקשות ביותר בהיסטוריה המודרנית, ואשר מזכירה במאפייניה את שנות ה-30 ושנות ה-70 של המאה הקודמת.
המצב הכלכלי העולמי
הכלכלה העולמית נמצאת במצב מורכב ומאתגר. "אירופה נמצאת במצב של קיפאון, כשמנוע הצמיחה הגרמני האדיר פעם משתעל בחולשה. הבונדסבנק צופה צמיחה של 0.2% בלבד בשנה הבאה". בארצות הברית, "תחת ג'ו ביידן, הכלכלה האמריקאית רצה חם", עם השלכות פוליטיות משמעותיות, כאשר "הבחירה מחדש של דונלד טראמפ ב-5 בנובמבר הייתה במידה רבה הצבעה נגד ההשלכות האינפלציוניות של ה'ביידנומיקס'". המועמד של טראמפ לשר האוצר התחייב להשיג "שלושת השלושים: צמיחה של 3%, צמצום הגירעון בתקציב ל-3% מהתמ"ג והגדלת ייצור הנפט ב-3 מיליון חביות ליום".
סין, "הכלכלה השנייה בגודלה בעולם - גם מאטה, נגררת למטה על ידי דפלציה בענף הנדל"ן ועודף כושר ייצור בענף הייצור". למרות "ניסיונות חוזרים ונשנים של גירוי ממשלתי", העולם צפוי לחוות "צמיחה נמוכה", במיוחד בכלכלות המרכזיות. בקיצור, פרגוסון מסכם שהעשור לא יהיה "דפלציוני כמו שנות ה-30 ולא אינפלציוני כמו שנות ה-70, אבל אנחנו עדיין צפויים לחוות צמיחה נמוכה".
איומים גאופוליטיים ומלחמת עולם שלישית
כהיסטוריון בעל שם עולמי, פרגוסון מציג תמונה מדאיגה של הפוטנציאל להתפתחות מלחמת עולם שלישית. הוא טוען באופן נחרץ כי מלחמת עולם שלישית היא איום גדול בהרבה משינויי האקלים, תוך הסתמכות על ניתוח היסטורי מעמיק של עימותים גלובליים.
ההקשר ההיסטורי חושף תמונה מורכבת. במאה ה-20, שנות ה-10 ושנות ה-40 היו העשורים הקטלניים ביותר, עם מרבית האלימות המאורגנת הקטלנית מרוכזת במשולש הגיאוגרפי שבין הים הבלטי, הבלקן והים השחור. פרגוסון מסביר כי אלימות הייתה סבירה יותר כאשר תנודתיות כלכלית פגעה, במיוחד במקומות בהם אימפריות היו בדעיכה.
כיום, נוצר "ציר אמיתי" של מדינות עוינות - סין, רוסיה, איראן וצפון קוריאה - המשתפות פעולה באופן גלוי כדי לתמוך במאמץ המלחמתי של רוסיה באוקראינה. מנהל ה-CIA, ויליאם ברנס, מדווח כי הנשיא שי ג'ינפינג הנחה את המנהיגים הצבאיים להיות מוכנים למלחמה עד 2027.
הסכנה המרכזית נעוצה בחולשת המערב. פרגוסון מצביע על תגובות חלשות למהלכים תוקפניים קודמים, כגון סיפוח קרים על ידי רוסיה וכישלון בהרתעת פוטין מפלישה מלאה לאוקראינה. סין נתפסת כאיום מרכזי, עם פוטנציאל להצית "שריפה שלישית ביער העולמי" באמצעות מהלכים כמו מצור על טייוואן.
הרטוריקה הפופוליסטית והלאומנית מהווה סיכון נוסף. פרגוסון מזהיר כי היסטורית, שיח כזה נוטה לגלוש לאלימות - החל במהומות, דרך מלחמת אזרחים ועד למלחמה מלאה בין מדינות. סיסמאות כמו "גרמניה לגרמנים, זרים החוצה!" מדגימות את הפוטנציאל המסוכן של שיח לאומני.
בספרו "מלחמת העולם: עידן השנאה של ההיסטוריה", שנכתב לפני כשני עשורים, הציב פרגוסון מטרה ברורה: ללמוד מההיסטוריה כיצד למנוע מלחמת עולם שלישית. כעת, הוא מביע חשש כי העשור הנוכחי עלול להיות "שנות העשרים התרמו-גרעיניות" - תרחיש שבו המתחים הגיאופוליטיים מובילים להסלמה גרעינית.
המסר המרכזי הוא כי כאשר זמנים כלכליים קשים פוגעים בחברות רב-אתניות, התוצאה היא לעתים קרובות עימות. פרגוסון מקווה שלא נסיים את העשור הזה בתרחיש הרסני, אך מזהיר כי הסכנה ממשית וחייבים לנקוט בצעדים מניעתיים.
המזרח התיכון
המזרח התיכון מתואר בטקסט כאזור של אלימות מתמשכת וחוסר יציבות היסטורי. פרגוסון מדגיש כי המזרח התיכון "מוכה באלימות וחוסר יציבות במשך יותר ממאה שנה", כאשר "אף אחד לא בשליטה" באזור. הדינמיקה המורכבת כוללת מספר שחקנים מרכזיים, ביניהם "ג'ו ביידן המתנדנד והנשכח", "הנסיך הכתר הסעודי מוחמד בן סלמאן", ו"התיאוקרטיה הזדונית" של איראן.
בהקשר הישראלי, נתניהו מוצג כדמות אסטרטגית מרכזית. הטקסט מציין כי הוא "מסיים את 2024 במצב חזק יותר מאשר לפני שנה, לאחר שמחץ את החמאס, רוקן את חיזבאללה וניצל את ההזדמנות שהוצגה בנפילתו של בשאר אל-אסד בסוריה בתחילת החודש". עם זאת, הוא עדיין "חייב לדאוג מהשאיפות של נשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן".
הסכסוך הישראלי-פלסטיני מוצג בהקשר רחב יותר של מתחים גלובליים. פרגוסון חושף מתח עמוק בציבור המערבי, במיוחד בקרב האקדמיה והפרלמנט הבריטי. הוא מבקר את חברי הפרלמנט של הלייבור, שלדבריו קשה "לשכנע אותם שהבעיה שעלינו לדאוג לה היא טרור אסלאמיסטי, לא אסלאמופוביה, ועוד פחות 'התנחלות-קולוניאליזם' ישראלי". בנוסף, הוא מדגיש כי "חמאס עדיין מחזיק בני ערובה בעזה".
איראן מוצגת כשחקן מרכזי ומסוכן, עם "סוכני טרור שזרעו הרס ממנהרות רצועת עזה ועד למוצבי גבול לבנון". המצב באזור מסומן כפוטנציאל להסלמה, כאשר פרגוסון מזהיר כי "לרטוריקה של הפופוליזם והלאומנות יש נטייה היסטורית לגלוש לאלימות - לא רק מהומות, אלא לפעמים מלחמת אזרחים ואפילו מלחמה מלאה בין מדינות".
ההקשר הגלובלי מראה כי המלחמות אינן מבודדות, אלא חלק מ"ציר אמיתי" של מדינות עוינות. פרגוסון מדגיש כי "סין, רוסיה, איראן וצפון קוריאה כולן משתפות פעולה בגלוי כדי לתמוך במאמץ המלחמתי של רוסיה באוקראינה".
הטקסט מציג את המצב כחלק ממגמה היסטורית רחבה של אלימות ואי-יציבות. פרגוסון מסכם בחשש מפני האפשרות של מלחמת עולם, תוך קריאה להיזהר מפני "שנות העשרים התרמו-גרעיניות". מבחינה חברתית, המלחמות מעמיקות את הקיטוב והמתחים. הטקסט מזהיר כי "כאשר זמנים כלכליים קשים פוגעים בחברות רב-אתניות, התוצאה היא לעתים קרובות עימות", מה שמוסיף שכבה נוספת של מורכבות למצב במזרח התיכון.