מחקר חדש שהוצג ביום שלישי חושף כי מסטיק משחרר מאות חלקיקי מיקרו-פלסטיק ישירות לפה בזמן לעיסה. החוקרים, שהציגו את ממצאיהם בכנס האגודה הכימית האמריקאית, הביעו זהירות רבה לגבי ההשפעות האפשריות של תופעה זו על בריאות הצרכנים.
חלקיקי מיקרו-פלסטיק, שגודלם פחות מחמישה מילימטרים, כבר התגלו בעבר במגוון רחב של סביבות ומוצרים - באוויר, במים, במזון, באריזות, בטקסטיל סינתטי, בצמיגים ובמוצרי קוסמטיקה. בני אדם נחשפים לחלקיקים אלה מדי יום דרך בליעה, שאיפה או מגע עם העור.
המחקר מצא כי חלקיקי מיקרו-פלסטיק קיימים כמעט בכל איבר בגוף האדם - מהריאות והכליות ועד לדם ולמוח. למרות שמדענים עדיין אינם בטוחים לגבי ההשפעות הבריאותיות הספציפיות של חומרים אלה, רבים מהם כבר החלו להשמיע אזהרות.
סאנג'יי מוהנטי, החוקר הראשי של המחקר מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA), הדגיש בראיון לסוכנות הידיעות הצרפתית: "אני לא רוצה להפחיד אנשים". הוא הבהיר כי אין עדיין הוכחה לקשר ישיר בין חשיפה לחומרי מיקרו-פלסטיק לבין שינויים בבריאות האדם.
מטרת המחקר הייתה להאיר נתיב שלא נחקר מספיק - חדירת חלקיקי פלסטיק קטנים ולעיתים בלתי נראים לגופנו באמצעות לעיסת מסטיק. במסגרת המחקר, ליסה לוי, דוקטורנטית באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, לעסה שבע חתיכות מסטיק ממותגים שונים, ולאחר מכן החוקרים ערכו ניתוח כימי של הרוק שלה.
ממצאי הניתוח הכימי הראו כי גרם אחד של מסטיק משחרר בממוצע 100 חלקיקי מיקרו-פלסטיק, כאשר סוגים מסוימים משחררים אף למעלה מ-600 חלקיקים. בהתחשב בכך שמשקל ממוצע של חתיכת מסטיק הוא כ-1.5 גרם, החוקרים מעריכים כי אדם הלועס כ-180 חתיכות מסטיק בשנה עשוי לבלוע כ-30,000 חלקיקי מיקרו-פלסטיק.
עם זאת, מוהנטי מציין כי כמות זו קטנה יחסית בהשוואה למוצרים אחרים. לדוגמה, מחקרים אחרים שנערכו בשנה שעברה העריכו כי ליטר אחד של מים בבקבוקי פלסטיק מכיל בממוצע 240,000 חלקיקי מיקרו-פלסטיק.
המחקר חושף כי הסוג הנפוץ ביותר של מסטיק הנמכר בסופרמרקטים, המכונה מסטיק סינתטי, מכיל פולימרים מבוססי נפט המעניקים לו את המרקם הגמיש והדמוי גומי. למרות זאת, תוויות המוצרים אינן מציינות נוכחות של פלסטיק, אלא מסתפקות באזכור שהמוצר מיוצר "על בסיס גומי לעיסה". כפי שמוהנטי מסביר: "אף אחד לא יחשוף בפניכם את טבע הרכיבים" במסטיק.
החוקרים בדקו חמישה מותגים של מסטיק סינתטי וחמישה מותגים של מסטיק טבעי, המשתמש בפולימרים צמחיים כמו שרף עצים. התוצאות היו מפתיעות - לוי ציינה כי "הופתענו כשמצאנו שחלקיקי המיקרו-פלסטיק היו בשפע בשני המקרים". היא הוסיפה כי כמעט כל המיקרו-פלסטיק משתחרר במהלך שמונת הדקות הראשונות של הלעיסה.
דיוויד ג'ונס, חוקר מאוניברסיטת פורטסמות' בבריטניה שלא היה מעורב במחקר, קרא ליצרנים לפרט את הרכיבים בצורה מדויקת יותר במקום להסתפק בהגדרה הכללית "רכיבים המבוססים על גומי לעיסה". הוא הביע הפתעה מכך שהחוקרים מצאו מספר חומרי פלסטיק לא מוכרים במסטיק, מה שמרמז כי הם עשויים להגיע ממקור אחר, כמו המים ששתתה הדוקטורנטית. עם זאת, את התוצאות הכוללות הוא תיאר כ"לא מפתיעות בכלל".
ג'ונס גם ציין כי אנשים נוטים "להיכנס לפאניקה קלה" כאשר אומרים להם שהרכיבים במסטיק דומים לאלה הנמצאים "בצמיגי מכוניות, תיקים ובקבוקי פלסטיק". לוי הדגישה היבט נוסף של הבעיה - לעיסת מסטיק מהווה גם מקור לזיהום פלסטיק בסביבה, במיוחד כאשר "אנשים יורקים אותו על המדרכה".
