זה לא סוד שאם אנחנו לא ישנים מספיק שעות בלילה אנחנו קמים עצבניים ומתפקדים הרבה פחות טוב מהנורמה. כמו כן, מחקרים רבים כבר הוכיחו קשר ישיר בין בריאותנו הנפשית לבין שינה, כשמי שלא ישן מספיק נוטה יותר להרגיש רגשות שלילים כמו דכדוך, עצבנות, חרדה וכעס. הבעיה במחקרים הללו? הם יכולים להצביע על קשר, אבל להוכיח סיבתיות - לדוגמה, האם כעס גורם לחוסר שינה, או להפך - זה משהו שמאוד קשה לעשות.
אך כעת, חוקרים מאוניברסיטת איווה, טוענים שהם הצליחו להוכיח לא רק קשר בין חוסר שינה לכעס, אלא גם שהאחד גורם לשני. כמו כן, הם סבורים כי הצליחו להראות ששינה מעטה מדי פוגעת ביכולת שלנו להסתגל לתנאים מתסכלים לאורך זמן. כמובן שחשוב לקחת את הממצאים שלהם בערבון מוגבל, מאחר וסיבתיות היא משהו לא קל להוכחה.
כדי לבדוק את הנושא, החוקרים גייסו 142 משתתפים וחילקו אותם לשתי קבוצות. חברי הקבוצה הראשונה התבקשו להחסיר בין שעתיים לארבע שעות שינה במשך שני לילות ברצף. בממוצע, כל אחד מהם ישן כארבע וחצי שעות בלילה. חברי הקבוצה השנייה התבקשו לשמור על דפוסי השינה הרגילים שלהם, ואלו ישנו בממוצע שבע שעות בלילה, במשך שני לילות רצופים.
בחלק הבא, שתי הקבוצות התבקשו לדרג מוצרים שונים בזמן שהם מאזינים ל"רעש לבן". המטרה של הרעש הזה הייתה לגרום למשתתפים לחוש אי נוחות ולעורר בהם כעס, ובכך לייצר עבורם תנאים לא נוחים. את החלק הזה, ביצעו שתי הקבוצות לפני שניתנו להם הוראות השינה, וכן בכל יום לאחר מכן.
כפי שצפו החוקרים, המשתתפים ששנתם לא הוגבלה הצליחו להסתגל לרעש הלבן, ולמעשה רמת הסבל שלהם ממנו ירדה ביום השני לניסוי. "זה די צפוי, אנשים נוטים להתרגל לתנאים מתסכלים, אז הרעש לא הרגיז אותם בפעם השנייה ורמת הכעס והתסכול שלהם ירדה", הסביר פרופסור זלאטן קריזאן, שעמד בראש המחקר. לעומתם, חברי הקבוצה ששנתם הוגבלה לא רק שלא הצליחו להתרגל לרעש, מצבם החמיר ככל שהתקדם הניסוי: "מה שהיה מעניין הוא, שאנשים שישנו מעט מדי לא רק שלא הסתגלו לרעש, אלא אף נטו לחוש כעוסים ומתוסכלים יותר ביום המחרת".
ההסבר לכך, לדבריו של קריזאן: "למרות שיש לנו יכולת להתרגל לתנאים מעצבנים - כמו חולצה לא נוחה או נביחות של כלב - אנשים שסובלים מחוסר שינה יחוו כעס ומצוקה גבוהים יותר, מה שיפגע ביכולת שלהם להסתגל לתנאים לא נוחים לאורך זמן. זה משהו שלא הוכח בעבר".
במקביל לכל אלו, החוקרים בדקו האם לתפיסת העייפות הסובייקטיבית של המשתתפים (עד כמה הם מרגישים עייפים, ללא קשר לכמה שעות הם ישנו בפועל) הייתה השפעה על עוצמת הכעס שחוו. הם הגיעו למסקנה שמחצית מההשפעה של חוסר השינה על הכעס שחשו המשתתפים נבע בדיוק בגלל זה. זה, לעניות דעתם, מראה שתפיסת העייפות הסובייקטיבית יכולה לנבא את הסיכוי של אותו אדם לכעוס. המחקר פורסם בכתב עת the Journal of Experimental Psychology, ב-25 בנובמבר, 2018.
ההסבר לכך, לדבריו של קריזאן: "למרות שיש לנו יכולת להתרגל לתנאים מעצבנים - כמו חולצה לא נוחה או נביחות של כלב - אנשים שסובלים מחוסר שינה יחוו כעס ומצוקה גבוהים יותר, מה שיפגע ביכולת שלהם להסתגל לתנאים לא נוחים לאורך זמן. זה משהו שלא הוכח בעבר".
במקביל לכל אלו, החוקרים בדקו האם לתפיסת העייפות הסובייקטיבית של המשתתפים (עד כמה הם מרגישים עייפים, ללא קשר לכמה שעות הם ישנו בפועל) הייתה השפעה על עוצמת הכעס שחוו. הם הגיעו למסקנה שמחצית מההשפעה של חוסר השינה על הכעס שחשו המשתתפים נבע בדיוק בגלל זה. זה, לעניות דעתם, מראה שתפיסת העייפות הסובייקטיבית יכולה לנבא את הסיכוי של אותו אדם לכעוס. המחקר פורסם בכתב עת the Journal of Experimental Psychology, ב-25 בנובמבר, 2018.