אין כמעט בעלים של כלבים המסוגלים לעמוד בפני המבט המהפנט של עיניהם המתחננות, ועל פי ממצאי מחקר חדש אין זה במקרה. החוקרים מעריכים כי הכלבים עברו תהליך אבולוציה ממושך ששינה את מבנה הפנים שלהם כדי שיוכלו לבצע מניפולציות רגשיות על בני האדם.
חוקרים לאנטומיה ולפסיכולוגיה השוואתית מבריטניה ומארה"ב ניתחו את הראשים של גוויות של כלבים ושל זאבים על מנת לראות אם תהליך הביות השפיע על המבנה שלהם. אצל חמישה כלבים - לברדור, צ'יוואווה, רועה גרמני, כלב דם וכלב מעורב – התגלה שריר בשם LAOM שמושך את העפעפיים לעבר האוזניים, בעוד שאצל ארבעה זאבים השריר לא היה קיים, וכך גם אצל הכלב ההאסקי הסיבירי שהוא אחד הזנים המוקדמים ביותר שבויתו.
מאחר שהכלבים התפתחו מזאבים, המסקנה של החוקרים הייתה שהכלבים פיתחו את השריר החדש לאורך אלפי השנים שבהן הפכו לבעלי חיים מבויתים, ובאמצעותו הם הצליחו לחקות הבעות "כמו של תינוק", וכך לעורר תגובות אצל בני האדם ולחזק את הקשר שלהם עם הבעלים האנושיים שלהם.
על מנת לחזק את הממצאים, תיעדו החוקרים תשעה זאבים בשני גני חיות ועוד 27 כלבים שנמצאים במקלטים ברחבי בריטניה, ומומחה ניתח את הצילומים של הבעות הפנים אצל בעלי החיים. מהמחקר שפורסם בכתב העת האמריקאי PNAS עולה כי אף שהכלבים והזאבים הציגו הבעות פנים "בעצימות נמוכה", יכולת ההשפעה של המבט של הכלבים הייתה חזקה יותר.
מחקרים שנעשו בעבר כבר הראו כי הבעות הפנים של הכלבים יכולות להשפיע על בני אדם, אולם ד"ר ג'וליאן קמינסקי, פסיכולוגית מאוניברסיטת פורטסמות' שהובילה את המחקר, ציינה כי הפעם יש לכך גם הוכחות אנטומיות. "הממצאים מעלים כי העפעפיים שמציגים הבעות עשויים להיות תוצאה של העדפה בלתי מודעת של בני האדם שהשפיעה על תהליך הבחירה במהלך הביות", אמרה. כאשר כלבים עושים את התנועה הזו, זה מעורר רצון עז בבני האדם לדאוג להם".
"לחיות האלה יש עוצמה רבה מאד באופן שבו הן שובות את הלב שלנו", הוסיפה פרופ' ברידג'ט וולר, מנהלת המרכז לפסיכולוגיה השוואתית והתפתחותית באוניברסיטת פורטסמות'. "אנחנו מקדישים תשומת לב רבה לפנים, הן בעלות משמעות רבה עבורנו. ההבעה הזו גורמת לכלבים להיראות קטנים ועצובים, וזה מעורר תגובה הורית. זה דבר חמוד".