פרשת הוגו-גייט: מי שגדל מול מסך הטלוויזיה, ובפרט מול שידורי ערוץ הילדים אי שם בשנות ה-90, הכיר את השמועה ארוכת השנים לפיה אלו שעלו לשידור על מנת לשחק במשחק הטלוויזיה "הוגו", לא באמת לחצו על המקשים על מכשיר הטלפון הביתי שלהם, וההפסד או הניצחון היו ידועים מראש. עד כמה השמועה הזו נכונה?
למזלם של התוהים על חודה של קושייה זו, הבוקר (רביעי) התראיין המנחה האגדי של משחק הטלוויזיה הנושן, גיל ססובר, בתוכניתם של אסף ליברמן וקלמן ליבסקינד בכאן רשת ב', וענה על השאלות הקשות בפרשה שאותה נהוג לכנות "הוגו-גייט".
"עכשיו נדבר על ההוגו-גייט", אמר ליברמן. "הוגו הוא דמות מצוירת של טרול, לא באינטרנט. טרול טרול, מהמיתולוגיה הנורדית, אני יודע? דמות חביבה ונחמדה. הוא היה כוכב של תוכנית בשנות ה-90 שנקראה 'הוגו', שהגיעה גם לארץ. נדמה לי בין 94' ל-98'. תוכנית להיט של ערוץ הילדים, שכל הילדים בארץ אז צפו בה. המנחים המובילים של 'הוגו' היו גיל ססובר ונועה ירון, תוכנית סופר פופולרית שבמרכזה משחק שהוגו הוא הכוכב של המשחק", הוסיף.
"מה צריך לעשות במשחק?", תמה ליבסקינד. "אתה מדבר עם גיל ססובר או נועה ירון מהבית שלך, אתה מחייג לתוכנית לטלוויזיה ואתה רואה את המשחק על הטלוויזיה שלך, ואתה שולט על הוגו בעזרת המקשים. 6 הוגו קופץ ימינה, 4 קופץ שמאלה, היה איזה משחק עם רכבות. אתה צריך להביא את הוגו לקצה המסלול מבלי להיפסל", הוסיף ליברמן. "והזוכה?", שאל ליבסקינד. "היה שם דומינו ראלי נדמה לי, היה לי חבר בחטיבה שהגיע להשתתף בתוכנית עצמה והוא קיבל מכונת סוכר, קרו דברים", ענה ליברמן. "שווה", טען ליבסקינד.
"כתבת של 'הארץ' צייצה אתמול שהיא דיברה עם גורם בהפקה והוא אמר לה שהייתה מערכת שבאמת אמנם נתנה לילדים להשתתף במשחק, אבל לפעמים זה לא עבד, ואז בעצם איש צללים מההפקה הוא זה שהיה משחק את המשחק בשביל הילדים. הוא היה מזהה מה אתה לחצת, על פי הצליל, ומפעיל את המקשים לפי זה", סיפר ליברמן.
"הגדיל לעשות גיל ססובר אתמול בלייב באינסטגרם ואומר שהוא בעצמו שיחק עבור הילדים, ובהתחלה הוא לא היה כל כך טוב ואחר כך הוא השתפר", המשיך ליברמן. "צריך להדגיש, בלי שאף אחד יודע", הוסיף ליבסקינד.
ססובר פתח את דבריו בהתייחסות לחשיפת הפרשה: "כמו שאמרת הגיעו אליי אתמול פניות, והתקשרו ונהיה ג'ננה עולמית ובאמת מפלס חולי ההוגו אולי זה באמת בעקבות הווריאנט ההוגי, הגיע לג'ננה".
"הייתי חייב לעשות את מסיבת העיתונאים בה חשפתי שאכן סייעתי לשחקנים, בעיקר צעירים, שהתקשו במשחק", הודה המנחה לשעבר, והסביר: "הייתה אז בעיה בספרה 4 וגם בסולמית, זה לא תמיד נלחץ כמו שצריך והיה צריך סיוע".
אבל מה הייתה הסיבה לסיוע? ססובר הפתיע בתשובתו: "היו ילדים, מה שלא חשפתי אתמול ואולי אחשוף היום בלייב נוסף באינסטגרם שלי - שאלה שעזרתי להם היו בעיקר אלו שהתקשרו אלינו דרך טלפון חוגה".
"היו כאלה שהתקשרו עם טלפון חוגה?", שאל ליברמן. "בשביל להשתתף במשחק היית חייב להתקשר מטלפון לחצנים", ענה ססובר. "היו כאלה שהתקשרו מטלפון ציבורי וצעקו 'לא נלחץ לי, לא נלחץ לי, אני על 6!', אז היה צריך לעזור לו במקום להוריד אותו מהקו", שיתף עוד.
"אם אני קורא בין המילים", המשיך אותו ליברמן, "אתה אומר בעצם - הכל חרטא, לא עזרתי לאף אחד, לא עשיתי כלום, זה הילדים שיחקו במשחק". ססובר מיהר לאשש: "עזרתי רק למי שהיה לו טלפון חוגה, זה היה משחק רציני ששיחקו אותו אגב בכל רחבי העולם, מבוגרים בעיקר, בברים, בפאבים. לא יכולתי ממש לסייע לילדים לשחק".
"לא היה איש צללים, זה הייתי רק אני שם, לצערי", הוסיף ססובר. "זה היה רציני, משחק רציני שמחובר למערכת רצינית. רציתי, ניסיתי לעזור, אבל לא ממש יכולתי", הודה.