מחקר רחב היקף, שנערך על זוגות תאומים ופורסם לאחרונה בכתב העת Plos Biology, סיפק לראשונה הוכחה לכך שגורמים גנטיים עשויים להשפיע על האופן שבו אנשים מרגישים כלפי הטבע ועל נטייתם לבקר במרחבים טבעיים.
החוקרים, מהאוניברסיטה הלאומית של סינגפור ומאוניברסיטת קווינסלנד, בחנו 1,153 זוגות תאומים בוגרים בבריטניה – זהים ולא זהים – שנשאלו עד כמה עירונית הייתה סביבת המגורים שלהם וכיצד הם חווים את הטבע, כמו גם מה התדירות שבה הם מבקרים במרחבים טבעיים כמו פארקים ציבוריים וגנים פרטיים.
הממצאים הוכיחו כי תאומים זהים, החולקים כמעט 100% מהגנים, חלקו רמה דומה יותר של רצון להיות בטבע ואת התדירות שבה ביקרו בו.
זאת בהשוואה לתאומים הלא זהים, החולקים רק כמחצית מהחומר הגנטי שלהם, מה שאומר כי קיים רכיב גנטי בנטייה שלנו לאהבת הטבע.
אולם החוקרים מצאו כי יותר ממחצית מההבדלים שנמצאו בין המשתתפים ניתנים להסבר באמצעות גורמים סביבתיים. שכן, למשל אלה החיים בסביבות עירוניות נטוּ לחוות פחות את הטבע, ככל הנראה בגלל גישה מוגבלת לגנים. פרט זה מצביע על כך שהמידה שבה אתה נהנה לבלות בטבע נראית, לפחות בחלקה, כמשהו שאתה יורש מהגנים של ההורים שלך, כשחלקה האחר מושפע מחוויות אישיות.