ג'קי האנט-ברוסמה בת ה-46, ילידת דרום אפריקה, החליטה להציב לעצמה יעד שישבור שיא גינס: 102 מרתונים ב-102 ימים. בחודש שעבר, לאחר שעברה קצת יותר משני שליש לקראת המטרה שלה לקבוע שיא עולמי למרתוני גב אל גב, פרסמה פוסט בטוויטר: "הדבר הראשון שעשיתי אחרי הריצה שלי היום, היה להוריד את הרגל. זה הרגיש כל כך טוב", היא צייצה. "מרתון מספר 69 הסתיים. נותרו עוד 31 מרתונים".

הפרסום היה בחודש שעבר, ומאז ברוסמה עדיין רצה. בכל יום היא מבצעת את מרחק המרתון הקלאסי של 42.2 קילומטרים, יום אחר יום, גשם או שמש. מדי פעם היא נעזרת בהליכון. אם היא תצליח לעמוד ברצף לקראת מרתון בוסטון ב-18 באפריל, זה יהיה מרתון מספר 91.

בניגוד ל-30 אלף הרצים האחרים שישתתפו בבוסטון, בת ה-46 תרוץ מרתון יום קודם לכן. איכשהו, היא תצטרך לגייס את הגוף והנשמה כדי לרוץ עוד אחד נוסף ביום שאחרי. ועוד אחד אחרי זה, ועוד שמונה אחר כך. "אתה עושה שלום עם הכאב", אמרה. "אני חושבת שסף הכאב שלי כנראה די גבוה כרגע. עוברים צעד אחד בכל פעם". בוסטון הוא המרתון היחיד המאושר שהיא כוללת במסע שלה. את האחרים היא עוברת על אחד משני מסלולים ליד ביתה או בתוך הבית על הליכון. 

בשנת 2001, בזמן שהיא ובעלה ההולנדי חיו בהולנד, ברוסמה אובחנה כחולה בסרקומה של יואינג, סרטן נדיר שמאובחן בדרך כלל אצל ילדים. בן לילה הופיעה בליטה בגודל של כדור גולף על צלקת ישנה שהפכה רכה. בדיקת ביופסיה אישרה את הגרוע מכל, ותוך שבועות רגלה נקטעה מתחת לברך. "המאבק הגדול ביותר היה לקבל את העובדה שחלק מהגוף שלי נעלם", אמרה. 

עד לפני חמש שנים, היא בכלל לא היתה אתלטית וההתחלה עלתה מאוד יקר. הפרוטזה המיועדת לספורט וריצה, עלתה בסביבות עשרת אלפים דולר שאינם מכוסים בביטוח הבריאות. "הריצה באמת שינתה את חיי", סיפרה ברוסמה. "זה עזר לי לקבל את עצמי כקטועת רגל וזה נתן לי תחושה של חופש. התאהבתי בתהליך של לדחוף את הגוף שלי קדימה רק כדי לגלות מה אני יכולה לעשות".

המרתונים הבאים הובילו לריצת אולטרה למרחקים ארוכים, כולל מרוץ של 160 קילומטרים. אז כאשר נודע לבת ה-46 שאליסה קלארק, אצנית ללא מוגבלות מוורמונט, עברה את מרחק המרתון ב-95 ימים ברציפות בשנת 2000, נולד הרעיון: היא תעשה 100. התוכנית הזו נסכלה השבוע כאשר האצנית הבריטית קייט ג'יידן, השלימה 101 מרתונים בכמה ימים. אז לברוסמה יש מטרה חדשה: "עכשיו אני הולכת לרוץ לפחות 102 מרתונים".

"קיוותי שזה יתן השראה להרבה אנשים לצאת מאזור הנוחות שלהם ולדחוף קצת יותר רחוק", שיתפה. היא דאגה שהגדם שלה יהפוך כואב בשבועיים הראשונים שהיו הקשים ביותר עבורה. עם זאת, מאז היא נכנסה לקצב בר קיימא, דואגת להשתמש בקרח ולעסות את הגדם. כשהברך מעט התנפחה, היא עברה לרגל תותבת רחבה יותר.

אבל היו לה אתגרים מנטליים בדרך ל-102 המרתונים שהחלו ב-17 בינואר. בריצה האחרונה, ברוסמה, שהממוצע שלה הוא קצת יותר מחמש שעות למרתון, הרגישה קרובה להתמוטטות לאחר שרצה 24 קילומטרים ופרצה בבכי. פתאום האתגר כולו היה מוטל בספק. "עברתי התמוטטות רגשית מוחלטת. אמרתי לעצמי 'אני פשוט לא יכולה לעשות את זה. מה חשבתי לעצמי?' ", סיפרה והוסיפה: "הטריק עבורי הוא לפרק את האתגר הזה למטרות קטנות. רק לסיים את הנוכחי ולהגיע לבא, כך בכל פעם".

צוות התמיכה שלה הוא בעלה ושני ילדיהם הקטנים, אבל היא גם זכתה לאהבה רבה ברשתות החברתיות. השבוע, לאחר סיום מרתון מספר 85, היא קיבלה המון מחיאות כפיים וירטואליות. "נראה שאת פשוט אוכלת מרתונים לארוחת בוקר", צייץ גולש אחד. אחר הגיב: "בתקופות עגומות שכאלה, תודה לך על ההשראה". 

כשהיא מתקרבת לסופו של המסע, ברוסמה מקווה שהיא מעוררת מחשבה יחודית אצל אחרים, ללא קשר לאתגרים הפיזיים שלהם: "אתם חזקים יותר ממה שאתם חושבים - ואתם מסוגלים להרבה יותר".