עם סין ורוסיה כבנות בריתה, המשטר בטהרן ממשיך להרכיב קואליציה מזרח תיכונית ככל שהשפעתה של וושינגטון באזור דועכת. איראן ממשיכה להפעיל את חיזבאללה מצפון, את חמאס מעזה, המיליציות הפרו-איראניות בסוריה ועיראק, והחות'ים בתימן. בתוך כך, העיתונאי סימון טיסדל, כתב היום (שני) בטורו ב"גרדיאן" כי ארה"ב היא כבר לא המעצמה הגדולה במזרח התיכון, אלא איראן.
"הראשונה מבין מה שעשויה להיות תקיפה אווירית אחת מבין רבות, בהובלת ארה"ב על המורדים החות'ים הנתמכים על ידי איראן, מסמנת אבן דרך מדאיגה נוספת במסלול ארוך של הכשל המדיני של ארה"ב במזרח התיכון, המכריע והמשמעותי ביותר, שבמרכזו נותר הסכסך הישראלי-פלסטיני ללא כל פתרון. העובדה שארה"ב, בתמיכת בריטניה, נאלצה להשתמש בכוח בתגובה להתקפות החות'ים החונקות את הסחר על הספינות בים האדום משקפת מציאות לא נעימה: המינוף הפוליטי של וושינגטון הולך ופוחת, הדיפלומטיה שלה לא יעילה. ללא חשש, החות'ים הצהירו שההתקפות יימשכו".
"ההסלמה הזו מדגישה עוד עובדה. הכוח הדומיננטי במזרח התיכון הוא כבר לא ארה"ב, מצרים המיושרת למערב, סעודיה או אפילו ישראל. היא בעלת בריתם העיקרית של החות'ים, איראן. קל לדבר על מנצחים ומפסידים בתוך הטבח הנורא בעזה - שלדברי החות'ים עורר את הקמפיין שלהם. ובכל זאת מבחינה אסטרטגית, ברור מי יוצא עם ידו על העליונה במשבר הזה. בלחימה על ידי כוחות פרוקסי, מעמדה של איראן מתחזק על ידי כל נפגע פלסטיני, טיל של חיזבאללה, הפצצות עיראקיות וסוריות ומזל"ט חות'י".
"נשיא ארה"ב ג'ו ביידן הרחיק את הדעה העולמית והאמריקנית על ידי תמיכה ללא תנאי בישראל, לאחר מעשי הזוועה של חמאס והטלת וטו על תוכניות הפסקת האש של האו"ם. המדיניות שלו במזרח התיכון נראית מיושנת ומנותקת. ארה"ב, שמעולם לא הייתה פופולרית בעולם הערבי, נסבלת כרע הכרחי, אך כבר לא. איראן הלא-ערבית יושבת כעת במושב הנהיגה".
"גם ישראל ספגה קריאת השכמה אסטרטגית מאז 7 באוקטובר, אם כי הפוליטיקאים הקיצוניים יותר שלה עדיין לא מבינים זאת. הזוועות של עזה שינו לצמיתות, לרעה, את האופן שבו המדינה נתפסת - עדים להאשמות חסרות תקדים לרצח עם שהועלו בהאג. השגריר הסעודי בלונדון, חאליד בן בנדר, אמר ל-BBC בשבוע שעבר כי אין להתייחס עוד למדינה היהודית כמקרה מיוחד".
כל אלו הם דחיפה קדימה של המשטר האוטוריטרי האגרסיבי של איראן. למולות שלוש מטרות מדיניות חוץ עיקריות: לדחוק את ארה"ב, האויבת השטנית מאז המהפכה האסלאמית ב-1979, אל מחוץ למזרח התיכון, לשמור על ידה העליונה באזור, ולחזק בריתות מפתח עם סין ורוסיה. ההרס של ישראל, אמיתי או רטורי, מגיע רק לאחר מכן".
"כשהיא פועלת יחד עם חמאס בעזה, הפלגים הפלסטיניים בגדה המערבית והמיליציות המבוססות בעיראק ובסוריה, ברור שאיראן הקימה קואליציה בשליטה מרחוק, המחזקים את מעמדה יותר מארצות הברית. הפצצת הבסיסים החות'ים, במקום לדחוף להפסקת אש במלחמת האזרחים הארוכה של תימן, לא תשנה את המציאות הזו. סביר יותר שזה יתדלק את נרטיב ההתנגדות האנטי-מערבי, האנטי-ישראלי של טהרן".
"סין ורוסיה הן החברות הטובות החדשות של איראן. וזה, יותר מגורמים אחרים, ששינה את הונה של איראן, והפך אותה לכוח שצריך להתחשב בו. הפלישה לאוקראינה, והסכם שיתוף הפעולה הסיני-רוסי הקודם "ללא גבולות", היו הזרז למעבר הזה. אחרי 45 שנים של ניסיונות, איראן היא סוף סוף הילד הגדול באזור. הסנקציות, הנידוי והאיומים של טהרן לא עבדו. ארה"ב, בריטניה - וישראל - מתמודדות עם יריב אדיר, חלק מברית עולמית משולשת המגובה במיליציות חזקות ועוצמה כלכלית. דרושה גישה דיפלומטית חדשה בדחיפות אם יש להימנע מעימות רחב יותר".