בשבוע האחרון הגיעה המתיחות בין איראן לישראל לנקודת רתיחה היסטורית, בייחוד עם שיגורם של 110 טילים בליסטיים, 185 כטב"מים ו־36 טילי שיוט איראניים לעבר ישראל, ש־99% מתוכם יורטו טרם הגעתם למרחב האווירי של ישראל, כתגובה לחיסולו של מוחמד רזא זאהדי, מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה האיראניים בסוריה ובלבנון.
איומים וניתוק קשרים עם ישראל: מה מעולל המשטר האיראני ליהודים במדינה?
"ציפינו למתקפת פתע קטלנית": בעולם הערבי זועמים של איראן
בעוד שכוחות הביטחון במתיחות שיא, הדבר משפיע באופן ישיר גם על בני הקהילה היהודית באיראן, המונה כיום כ־8300 איש (בניגוד לשנים עברו שבהן מנתה בין 15 אלף ל־30 אלף יהודים והייתה הקהילה היהודית הגדולה ביותר במזרח התיכון).
“מאז שחוסל רזא זאהדי הקהילה היהודית נכנסה לחשש אמיתי שלא היה אפילו כשקרה האסון ב־7 באוקטובר", אומר ע' (58) שנולד, גדל וחי בעיר שיראז בדרום איראן. “בדרך כלל אנחנו מצליחים איכשהו להסתדר ולשמור על פרופיל נמוך, כלומר ברחובות אנחנו מביעים תמיכה בעזה ומתנגדים למלחמה אבל זה רק הצגה כדי שלא יתנכלו לנו ושיחשבו שאנחנו בצד שלהם, אנחנו לא באמת חושבים ככה. אבל מרגע שחוסל הבכיר אני משתדל שלא לצאת מהבית אם זה לא לקניות. במקום ללכת למשרד אני עובד מהבית ומעדיף כמה שפחות להיראות בחוץ. גם אשתי והילדים לא יוצאים. אנחנו יודעים שבאיראן מחפשים נקמה וחוששים שהנקמה הראשונה תבוא כלפי הקהילה היהודית שם".
על פי הדיווחים ברשתות החברתיות, המשטר מאיים עליכם לנתק כל קשר עם המשפחות בישראל.
“נכון, זה מה שאמרו, אבל אני מדבר עם המשפחה ועם החברים דרך הטלגרם בלבד בשמות בדויים כי זה הכי מוגן לי כרגע. אני לא מדבר בטלפון, לא בפייסבוק ולא בוואטסאפ. אחרי ה־7 באוקטובר היה ברור לנו שדברים לא יחזרו להיות כמו שהיו לפני כן, אבל חשבנו שבדומה למלחמות ומבצעים אחרים, המצב הזה גם ידעך בעתיד".
"לא שיערנו שהיחסים עם איראן יחריפו עד כדי שיגור כמות כזו גדולה של טילים. זה בעיניי משליך ישירות עלינו ועל הביטחון שלנו. אף פעם לא חשבתי שיש סכנה לחיי באיראן, כי אני גדלתי לתוך התרבות הזו ורכשתי השכלה איראנית וזו התרבות היחידה שאני מכיר, אבל עכשיו אני לא יודע אם בטוח פה".
בשבוע הבא חג הפסח. איך תציינו אותו?
“בגלל המצב יש סנקציות והגבלות באספקת המצות, היין ושאר המאכלים הקשורים לחג, ולא בטוח שנוכל לחגוג את פסח כמו תמיד מבחינת מנהגים. נשב סביב השולחן אבל אני לא יכול להגיד לך איך ייראה החג הפעם ואם בכלל נחגוג. לא אלך לבית כנסת הפעם כי זה מסוכן, אני לא יודע אם בטוח שם כי הכל יכול לקרות".
“כללי המשחק השתנו"
“אף פעם לא חששתי לחיי כמו שאני חוששת עכשיו", אומרת פ' (61), יהודייה מטהרן, גם היא בשיחת טלגרם. “אני יהודייה גאה ותמיד הייתי, אבל ידעתי איך להסתדר עם השנאה של האיראנים המוסלמים כלפינו. ידענו להתאים את עצמנו ולהסתגר בינינו לבין עצמנו. כלפי חוץ התנהגנו כ'מוסלמים' ובבתים שמרנו על המסורת היהודית. גם אחרי שחמאס ביצע את הפשע הנורא ב־7 באוקטובר, כלפי חוץ גיליתי אדישות אבל בבית כאבנו את המצב ולבנו עם משפחות החטופים".
איך באה לידי ביטוי בימים אלה השנאה ליהודים באיראן?
“בימים האלה אני משתדלת שלא לצאת מהבית, וכשאני כן יוצאת זה לזמן קצר ומשתדלת להסתיר כל סימן לזה שאני יהודייה. אני יודעת שהרסו כמה קברים יהודיים, ברחובות מקללים אותנו ומאיימים עלינו, וגם הכריחו אותנו לגנות את המלחמה ולהפגין נגד ישראל ואמרו שאם לא, אז יפעילו נגדנו סנקציות, מסים כבדים יותר, וידאגו שכולנו נשלם מחיר".
"בתחילת המלחמה, כשפורסם שצה"ל הפגיז את בית חולים שיפא (דיווח שהתברר ככוזב) האיראנים שרפו את דגלי ישראל בקברי אסתר ומרדכי בעיירה חמאדן (בצפון המדינה) שנחשבים לקדושים ביותר באיראן ליהודים וזו פעם ראשונה בהיסטוריה שזה קרה. גם לא האמנתי שאיראן באמת תשלח טילים לישראל כי אף פעם זה לא קרה, אבל עכשיו אני מרגישה שכללי המשחק השתנו ואני מקווה שזה לא יפגע בנו כי לנו אין איך להגן על עצמנו בבית שלנו, איראן".
יש לציין כי הקהילה היהודית באיראן (כמו גם נוצרים, זורואסטרים ומיעוטים דתיים אחרים) נחשבת למיעוט דתי מוגן. ליהודי איראן יש בתי כנסת, גישה לבשר כשר ויין לשבת (למרות האיסור הלאומי על אלכוהול) ואפילו אנדרטה לזכר חיילים יהודים שנפלו במהלך מלחמת איראן־עיראק (1988־1980).
“למרות שהמשטר משדר שהוא דואג לנו, ואני יודעת שרצח יהודי באיראן בגלל המצב לא יצטייר טוב בעולם, אני עדיין לא יודעת למה האזרחים המוסלמים האיראנים הקיצונים מסוגלים כי הם מחפשים לנקום", מציינת פ'. “ב־30 באוקטובר אילצו אותנו, כמו שאמרתי לך, לצעוד נגד ישראל. עשו את זה גם בשיראז, בעוספיה, ביזד ובקרמנשה. חשוב לי להגיד שכיהודייה אני ממש לא נגד ישראל, אבל האיום של המשטר רק משקף לך את תמונת המצב והקושי התמידי שאנחנו חווים".
חשבת פעם לעזוב את איראן?
“לא, פה הבית שלי ואני לא מכירה שום מקום אחר. אני רגילה לחיים האלה ואוהבת את התרבות האיראנית, זו התרבות היחידה שאני מכירה ומרגישה בה בנוח. אני יודעת שמסוכן ובשנים קודמות אחותי רצתה שאצטרף אליה לישראל, אבל אני מחוברת לאיראן, למרות האנטישמיות ולמרות שכל דבר מסוכן, אפילו לדבר איתך מסוכן ואם לא טלגרם לא היינו מקיימים שיחה".
מה את מתכננת לעשות בערב פסח?
“אני לא יודעת אם נחגוג השנה. אין לנו מצות ויין כחלק מההתנכלות של המשטר, אז לא יודעת איך ייראה הסדר".
“גל שיעבור"
נ' (42), גם הוא מטהרן, מציג תמונה יותר אופטימית כיהודי באיראן בתקופת המלחמה. “אני לא מרגיש איום על חיי ולא מרגיש שנשקפת סכנה לחיי. נכון שזה לא מצב פשוט ולא אלך ואצעק ברחוב שאני יהודי, אבל אני מרגיש די בטוח. המשטר האיראני אף פעם לא איים על חיי כיהודי, ואני לא חושב שזה ישתנה גם עכשיו כשאיראן תקפה את ישראל".
"כשחומייני עלה לשלטון (במהפכה האיראנית ב־1979) גם היה חשש שיהרגו את הקהילה היהודית אבל עובדה ש־45 שנה אחרי כן ועדיין אנחנו פה. זו התרבות שלנו והחינוך שלנו, וגם אם מתוח עכשיו – זה גל שיעבור".
ב־2021 פרסמו ארגונים קיצוניים בטלגרם שאם ישראל תנקוט פעולה צבאית נגד איראן, המשטר ינקוט פעולה נגד היהודים החיים באיראן. אם עכשיו ישראל תגיב, אתה רוצה להגיד לי שאתה לא חושש?
“אני רוצה להאמין שישראל לא תרצה לפתוח מלחמה מול איראן והיא מבינה שהירי הזה היה תגובה על החיסול, אבל גם אם ישראל כן תגיב – אני חושב שהמשטר לא ירצה להראות כלפי חוץ שהוא עורך פוגרום ביהודים באיראן כי אז זה יכול להצטייר כמו השואה של גרמניה הנאצית ואיראן מנסה להימנע מזה. אני לא חושש כי אני מרגיש בטוח באיראן, זאת המולדת שלי".
השתתפת בהפגנות נגד ישראל?
“כן. לא רציתי להשתתף ואני לא תומך בחמאס, אבל אני צריך להתאקלם ולשרוד וזה חלק מההישרדות. אנחנו מיעוט במדינה הזאת וצריכים להתאים את עצמנו לכל מצב. אני חושב שצריכים לסיים עם המלחמה הזאת כדי שאזרחים חסרי ישע מעזה לא ימותו ובעיקר שהחטופים הישראלים יחזרו הביתה".
בצל המתיחות הנוכחית עולות בקרב הקהילה היהודית שאלות רבות לגבי חג הפסח השנה, לא רק בשל המחסור במצרכי וסמלי החג, אלא בייחוד לנוכח העובדה שבשנה שעברה, אפריל 2023, התבקשה הקהילה היהודית שלא לחגוג את החג והמשטר האיראני הפציר בה לבטל את אירועי הפסח כדי להשתתף ב"יום ירושלים" השנתי ולחגוג את “ההתנגדות" הפלסטינית ל"כיבוש הציוני".
“כמו שאמרתי לך, זה ברור – אם המשטר מבקש משהו אנחנו חייבים לקיים, כי אם לא – ניפגע", אומר נ'. “אני לא יודע אם אחגוג את פסח השנה. אם המשטר יבקש שלא נחגוג אז לא נחגוג. אבל אם הוא לא יגיד כלום, אני גם ככה לא חושב שיש לי איך לחגוג כי זה לא מצב לחגיגות. אולי נקיים ארוחה רגילה וזהו. לא בית כנסת ולא תפילה ולא משהו שיכול לסכן אותי".