אירופה שוברת ימינה: בתום ארבעה ימי בחירות לפרלמנט האירופי שהתפרסו על פני 27 מדינות האיחוד, נראה כי מפלגות הימין והימין הקיצוני בעלייה חדה ביבשת, כשהמהפך נראה בבירור בצרפת וגרמניה.
נשיא צרפת עמנואל מקרון הודיע אתמול (ראשון) על פיזור הפרלמנט הצרפתי והליכה לסבב בחירות בזק בעקבות עליית מפלגת הימין הקיצוני בראשה של מארין לה פן, ואמר ״עליית הלאומנים והדמגוגים היא סכנה למדינה שלנו ולאירופה. לאחר היום הזה אני לא יכול להתנהל כאילו ששום דבר לא קרה".
מפלגת הימין הקיצוני AfD (אלטרנטיבה לגרמניה), חיזקה גם היא את כוחה הפוליטי כשלפי התוצאות היא ממוקמת במקום השני, לפני מפלגת ״איחוד הדמוקרטים הנוצרים״ (cdu) אבל לפני מפלגת הסוציאל-דמוקרטים של אולף שולץ, קנצלר גרמניה. לפי סקרים מפלגות המרכז צפויות לאבד מושבים בפרלמנט אבל עדיין לשמור על רוב של למעלה מ- 400 מושבים באסיפה של 720 מושבים.
מה בעצם עושה הפרלמנט האירופי?
עשרות מפלגות, הן לאומיות והן אירופיות, מיוצגות בפרלמנט, אך רובן משתייכות לאחת משבע קבוצות פוליטיות. הם עובדים על קווי מדיניות שונים בין סיוע לאוקראינה, חוקי הגנת נתונים ומדיניות אקלים. קבוצות בפרלמנט האירופי המחזיקות באג'נדה לאומנית ואנטי-מהגרים ישלטו כעת בכ-130 מושבים, תוצאה טובה יותר מהבחירות האחרונות ב-2019.
עליית הימין הושפעה ממגיפת הקורונה, המלחמה באוקראינה והמלחמה ברצועת עזה כשעלו דאגות בקרב גורמים ימניים בנוגע להגירה מאזור המזרח התיכון והובילו לתמיכה במפלגות ימין בחלק מחברות האיחוד.
מה הכי חשוב לבוחרים?
בבדיקה של ״האקונומיסט״ לפי נתוני תוצאות חיפוש בגוגל לקראת הבחירות, נחשפו הבדלים גיאוגרפיים משמעותיים בנושאים השונים המדאיגים את הבוחר והבוחרת: רבים מודאגים ממלחמות כמו המלחמה באוקראינה ובעזה.
נראה כי מי שגילו עניין רב במלחמות אלו היו אזרחי אסטוניה ולטביה, מדינות קרובות לרוסיה. מילות מפתח הקשורות ליוקר המחיה, כגון "אינפלציה", כמו גם "מחירי אנרגיה", "מחירי מזון" ו-"משכנתאות", נבדקות לעתים קרובות במיוחד בגרמניה ובאיטליה.
הסביבה, כולל מונחים כגון "שינוי האקלים", היא נושא חם בשולי היבשת: מלטה, פורטוגל, ספרד ודנמרק - שלוש המדינות האחרונות בעלות רצועות חוף ארוכות. חיפושים הקשורים למדיניות הפנסיונית היו גבוהים ברומניה - הממשלה הבטיחה עלייה בפנסיות עבור 2024 - ובצרפת, שם גיל הפנסיה עלה מ 62 ל 64 בשנה שעברה.
ד״ר מאיה שיאון צדקיהו, מנהלת תוכנית יחסי ישראל-אירופה במכון ״מיתווים״ ופורום אירופה באוניברסיטה העברית, אמרה למעריב: ״חשוב לציין שהתוצאות עוד לא סופיות. יש בין 50-100 חברי פרלמנט אירופי שאינם משויכים לקבוצת מפלגה (וחלקם ישארו כך). השינוי בגושים קיים אבל לא דרמטי כפי שצפו/חששו באירופה. הימין הקיצוני והאירוסקפטי אמנם התחזקו, אך לא באופן שמאלץ את מפלגת EPP (European People's Party) - מפלגת הימין מרכז, לסטות מהקואליציה שלו עם הליברלים והסוציאל-דמוקרטים שיש להם יחד מעל 400 קולות. כדי לבחור את נשיאת הנציבות ואת הנציב/ות, צריך רוב של 361 חברי פרלמנט.״
האם יש השפעה על המלחמה ברצועת עזה על הבחירות לפרלמנט האירופי?
ד״ר שיאון צדקיהו: ״קשה לקשור באופן ישיר בין המלחמה ברצועת עזה לתוצאות הבחירות. בסוף הקמפיינים הם על אג'נדה לאומית יותר מאשר אירופית, ומדיניות חוץ ממלאת תפקיד, אבל לא תמיד מרכזי. האויב המרכזי של האיחוד האירופי הוא עדיין רוסיה, והגורם הזה משפיע במזרח ובמרכז. אפשר לשאול כיצד הרכב הפרלמנט ישפיע על בחירת שר/ת החוץ החדש של האיחוד האירופי (בחירה שצפויה להיקבע בספטמבר-אוקטובר). לכך תהיה השפעה על ישראל".
״באופן מסורתי כשה-EPP מקבלים את מירב הקולות, נשיא.ת הנציבות בא.ה משורותיהם (אורסולה היא מה-CDU בגרמניה שמשתייכת ל-EPP). ואז יש חלוקת תפקידים, והסוציאל-דמוקרטים, כקבוצת המפלגה השניה בגודלה, מקבלים את תפקיד שר/ת החוץ של הא"א. אז השאלה הגדולה לאן התפקיד הזה ילך - למועמד/ת מדרום או מערב היבשת, שהם יותר ביקורתיים כלפי ישראל, או למועמד/ת מהמזרח שפחות ביקורתיים כלפי ישראל.
הקו של בורל כלפי ישראל מאוד לעומתי ומגנה כל פעולה שיש בה הרבה נפגעים אזרחים, וכן מגנה על המצב ההומניטרי. אבל אין לו יכולת לפעול במועצת שרי החוץ לקדם את הצעדים שהיה רוצה לקדם, למשל להיות מסוגל לאיים בנשק יום הדין -השעיית הסכם האסוציאציה (שכולם יודעים שלא יופעל, אבל האיום מטריד). בורל היה רוצה לחזק צעדי דיפרנציאציה (הפרדה משפטית ומסחרית בין מוצרי התנחלויות שאינם נחשבים ישראלים לבין מוצרים מתוך קוי 1967 שכן נחשבים ישראלים לפי המשפט הבינ"ל), ואף סנקציות על מוצרי התנחלויות והרחבת רשימת האנשים והארגונים בגדה המערבית שמוגדרים כאלימים.
בורל ישאר בתפקידו עד נובמבר - דצמבר. השאלה היא מי י/תבחר במקומו. אם זו תהיה ראשת הממשלה של אסטוניה, שהוזכרה כמעוניינת, זה אומר שתכנס לתפקיד מישהי שהאג'נדה ללחוץ על ישראל לכיוון פתרון שתי המדינות, לבקר את ממשלת ישראל בחריפות על כל צעד ושעל (חלקם מוצדקים יותר, חלקם אולי פחות) - האג'נדה הזו פחות בוערת בה.״