השדולה הפרו-פלסטינית בארה"ב הוכיחה את עצמה ככוח משמעותי ומשפיע בעיצוב השיח הציבורי והפוליטי. השימוש בכלי אקטיביזם כמו"Bird dogging" (בעברית: ציידי הממשל) והפגנות מול נציגי ציבור מדגיש את יכולתה של השדולה לארגן תנועה עממית רחבה ויעילה. באמצעות פעולות אלה, הצליחו הפעילים למשוך תשומת לב תקשורתית רחבה ולהפעיל לחץ על פוליטיקאים להתייחס לנושאים הקשורים לזכויות הפלסטינים ולמדיניות ארה"ב-ישראל.

"יהודים שנלחמים בישראל": ינון מגל משתלח באהוד ברק ותמיר פרדו
איראן הגישה את הנקמה שלה קרה: זאת הייתה הטעות הקשה של ישראל

היכולת לארגן תנועה עממית היא אחת מהיכולות המרכזיות של השדולה הפרו-פלסטינית. באמצעות פעולות כמו תיעוד מפגשים והפגנות מול סניפים מקומיים של חברי קונגרס, הצליחו הפעילים ליצור לחץ ישיר ומקומי על הפוליטיקאים. חלוקת הסמכויות היעילה בתוך השדולה אפשרה לה להגיע למקומות רבים ולהשפיע על דעת הקהל ועל עושי המדיניות הרלוונטיים. השדולה הצליחה לפרוס את פעילותה בכל רחבי ארה"ב וליצור השפעה רחבה ואפקטיבית.

השפעה על דעת הציבור הייתה מרכיב מרכזי בפעילות השדולה. באמצעות תיעוד המפגשים והפצתם ברשתות חברתיות, הצליחו הפעילים להעלות את המודעות הציבורית לסוגיות הפלסטיניות וליצור לחץ ציבורי על פוליטיקאים להביע עמדות ולנקוט בפעולות. השימוש במדיה החברתית אפשר לפעילים להגיע לקהל רחב ולהגביר את השפעתם על השיח הציבורי.

הפגנות מול משרדי חברי קונגרס בוושינגטון כוללות הטרדה של קבוצות דוגמת "קוד וורוד", לאורך המסדרונות עם מצלמה מכוונת ושאלות פרובוקטיביות. הפעילים מגיעים עם שלטים, חולצות ושואלים שאלות ישירות ופרובוקטיביות לחברי הקונגרס או לעובדיהם.

השפעה על עושי המדיניות הייתה גם היא מרכיב מרכזי בפעילות השדולה. הלחץ הציבורי המופעל על ידי הפעילים הביא לכך שחברי קונגרס ופוליטיקאים נאלצו להתמודד עם השאלות הקשות ולהביע עמדות פומביות בנוגע לזכויות הפלסטינים ולמדיניות ארה"ב-ישראל. הפריסה הרחבה של הפעילות הבטיחה שהנושאים יישארו על סדר היום הציבורי והפוליטי, ושפוליטיקאים יפעלו בהתאם לציפיות הבוחרים.

בנוסף לכך, הפעלת משמרות מחאה מול בתי נציגים כללה הצגת מיצגים אימתניים כמו שפיכת דם מלאכותי על הרחוב מחוץ לבית. משמרות המחאה הללו מטרידות את מנוחתם של הנציגים ויוצרות לחץ נוסף עליהם להתייחס לנושאים שמעלים הפעילים. פעולות אלו זכו לסיקור תקשורתי רחב והגבירו את תשומת הלב הציבורית לנושא.

הפעלת משמרות מחאה והטרדה של סלבריטאים גם היא הייתה כלי אפקטיבי בהשגת מטרות השדולה. כאשר סלבריטאים מעורבים, התקשורת מתעניינת לא רק במדורים הפוליטיים אלא גם במדורי הרכילות, האופנה, והתרבות. זה מביא לחשיפה גדולה יותר לנושאים שמעלים המפגינים ומסייע בהפצת המסר לציבור רחב יותר.

הטרדה של סלבריטאים עלולה גם לפגוע במכירות ובמוניטין של מי שאינו מתיישר עם הדרישות של המפגינים, מה שמגביר את הלחץ עליהם לשתף פעולה או להימנע מפעולות שמזיקות לפלסטינים. ככה לדוגמה, המסע של ג'רי סיינפלד באוסטרליה נקטע כבר בשני אירועים על ידי אקטיביסטיים פרו-פלסטינאים, שהקטע שבו הוא משיב להם זכה למיליוני צפיות ברחבי העולם.

ככה לדוגמה, ננסי פלוסי שהפכה עורה וממגדפת פעילים פרו-פלסטינאים להם קראה "אידיוטים שימושיים של סין ותלכו לשם", הפכה ביקורתית כל כך נגד ישראל שחתמה עם עוד 40 חברי קונגרס על מכתב שקורא לעצירת נשק לישראל. לחץ שללא ספק תרם לשינוי רדיקלי שכזה, אחרי המרדף האישי נגדה. פעילים גם מטרידים פוליטיקאים במסדרונות הקונגרס ובשלוחותיהם בבית באמצעות מגוון אמצעים שמטרתם לגייס תקשורת ומודעות לנושא.

באופן כללי, השדולה הפרו-פלסטינית הצליחה להשיג את מטרותיה באמצעות ארגון תנועה עממית רחבה, חלוקת סמכויות יעילה, ופריסה אפקטיבית שמשפיעה על דעת הציבור ועל עושי המדיניות. השדולה הפלסטינאית מפעילה מגוון רחב של כלים, כדי להפעיל לחץ באמצעות תנועת שורשית עממית (Grassroots) דוגמת שימוש ב-"קול ההמונים" כפי שסקרתי בהרחבה במאמר במדור זה.

השימוש בכלים כמו "Bird dogging", משמרות מחאה מול נציגי ציבור והטרדה של סלבריטאים הדגיש את היכולת של השדולה ליצור שינוי בשיח הציבורי והפוליטי ולהפעיל לחץ משמעותי על קובעי המדיניות לפעול בהתאם לציפיות הציבור.

ד"ר קובי ברדה הוא מומחה להיסטוריה פוליטית אמריקאית וליחסים בינלאומיים, וחוקר בכיר בחממת חיפה לחקר דתות של אוניברסיטת חיפה ובעל ההסכת "אמריקה בייבי".