החלטת בית המשפט העליון בארה"ב כי לנשיא לשעבר, דונלד טראמפ, יש חסינות חלקית על מעשים שעשה במסגרת תפקידו סביב אירועי ה-6 בינואר, מציפה את השאלה כיצד הצליח בארבע שנות נשיאותו להשתלט על המוסד המשפטי החשוב ביותר בארה"ב. לשם כך, ראיינו את ד"ר שי הר-צבי, מומחה לארה"ב וראש התחום הבינלאומי והאזורי במכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן.
ד"ר הר-צבי הסביר כי ההצלחה יוצאת הדופן של טראמפ למנות שלושה שופטים לבית המשפט העליון, כאשר לשם השוואה קלינטון ואובמה הצליחו למנות ארבעה בלבד ב-16 שנות נשיאותם (2 כ"א מהם), הינה תוצאה של התלכדות מספר תהליכים - שליטה רפובליקנית בו-זמנית בבית הלבן ובסנאט, שהינו הגוף המאשר את המינויים; תמרונים פוליטיים של מיץ' מקונל, מנהיג הרוב הרפובליקני בסנאט, בעידודו של טראמפ; ומקריות, כאשר שופטת בית המשפט, רות ביידר-גינזבורג, נפטרה שבועות ספורים לפני בחירות 2020".
ההיסטוריה הלא רחוקה מלמדת: הניצחון של טראמפ במשפט עלול להיות הדבר הכי גרוע שקרה לו
הפסיקה הדרמטית בארה"ב: השופטים הגדירו מחדש את החסינות הנשיאותית
לדברי הר-צבי, "בפברואר 2016 נפטר השופט השמרני, סקאליה. הנשיא אובאמה בחר במריק גארלנד (המכהן כיום שר המשפטים של ארה"ב) להתמנות במקומו לשופט. עם זאת, נוכח השליטה של הרפובליקנים בסנאט באותה תקופה, הם סירבו להביא את הבחירה של אובאמה להצבעה, ואף לדון בה בוועדת המשפט של הסנאט, בטענה כי לא ניתן לבחור שופט עליון חודשים ספורים לפני הבחירות. לינדזי גראהם אף התחייב, כי הוא לא יאפשר לנשיא רפובליקני לבחור שופט לפני הבחירות ב-2020, והוסיף כי "אתם יכולים להשתמש במילים שלי כנגדי". התוצאה הייתה כישלון של אובאמה למנות שופט ליברלי, שסלל את הדרך למינויו של ניל גורסץ' ע"י טראמפ ב-2017".
הר-צבי הבהיר, כי "טראמפ נהנה מרוב רפובליקני בסנאט במשך כל שנות כהונתו. זאת, באופן שסלל עבורו את האפשרות למנות אישים לתפקידי מפתח בממשל, ובכלל זאת בבית המשפט העליון, ללא יכולת ממשית של הדמוקרטים לסכל את המינויים, כפי שהרפובליקנים עשו כאמור עם מינויו של גארלנד".
"המינוי השני של טראמפ היה ב-2018, כאשר הצליח למנות את ברט קבאנו לשופט (חרף האשמות שצפו נגדו על הטרדות מיניות), לאחר לחצים רבים שהופעלו על השופט אנטוני קנדי לפרוש. קנדי, שהיה בן 81 בפרישתו, נחשב אמנם לשמרן, אך הוא נתפס כקול מתנדנד, בשל תפיסותיו הליברליות בסוגיות רבות. על כן, טראמפ היה מעוניין להחליפו בשופט בעל עמדות שמרניות מוצקות".
לדברי הר-צבי, "המינוי השלישי וללא ספק השערורייתי ביותר היה מינויה של השופטת איימי בארט לשופטת, שבועות ספורים בלבד לפני הבחירות, לאחר פטירתה של רות ביידר-גינזבורג. בהקשר זה חשוב להדגיש, כי שופטים בבית המשפט העליון בארה"ב מתמנים לכל חייהם, אלא אם הם מחליטים לפרוש, כפי שכאמור קרה עם השופט קנדי".
הר-צבי הוסיף, כי "לבית המשפט העליון יכולה להיות חשיבות רבה אפילו בקביעת זהותו של המנצח בבחירות לנשיאות. הדוגמא המפורסמת ביותר הייתה בשנת 2000 בהתמודדות בין אל גור לבוש הבן, כאשר בית המשפט ביטל פסיקה של בית המשפט העליון בפלורידה לבצע ספירת קולות נוספת, נוכח מחלוקת שהייתה לגבי הכשירות של הקולות באחד המחוזות, ובכך למעשה העניק לבוש את הניצחון. הפסיקה של בית המשפט הייתה 5 נגד 4, בהתאם לחלוקה האידיאולוגית של השופטים".
באשר לשלושת השופטים שטראמפ מינה, הר-צבי הסביר, כי "הם אמנם נחשבים לשמרנים, אך לא נתפסים כבעלי דעות קיצוניות, כמו ותיקי השמרנים תומאס ואליטו. כך למשל, גורסץ' כתב לפני מספר שנים את דעת הרוב שאסור להפלות במקומות העבודה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית. חרף זאת, בית המשפט העליון קיבל בשנתיים האחרונות שורה של החלטות מהפכניות (הפלות, נשק, העדפה מתקנת באוניברסיטאות והחסינות), בחלקן תוך ביטול מובהק של תקדימים רבים בבית המשפט העליון".
לטענת הר-צבי, "יתכן כי הפסיקה לטובת טראמפ תהווה דווקא ניצחון פירוס עבורו, והיא תוביל להתעוררות של הדמוקרטים, כפי שקרה בבחירות האמצע בעקבות הפסיקה בנושא ההפלות. זאת, בשל החשש כי ניצחון של טראמפ, לצד הרוב המוצק בבית המשפט העליון, עלולים להוביל לשינויים עמוקים בחברה האמריקנית. שאלה נוספת היא מה יעשה ביידן במידה ויצליח בסופו של דבר להיבחר לכהונה נוספת. האם הוא ישנה את מבנה בית המשפט, שמאז 1869 מונה 9 שופטים, ובכך יאפשר למנות עוד שופטים ליברלים. עד כה ביידן סירב לכך. אבל ההחלטה האחרונה של בית המשפט בעניינו של טראמפ, שזכתה לגינויים חריפים גם מצידו של ביידן, יתכן ותוביל לשינוי תפיסתו בסוגיה. עם זאת, חשוב לציין שגם אם ביידן ישאף לבצע את השינוי, עדין יידרש אישור של שני בתי הקונגרס שכן מדובר בתיקון חקיקתי. מכל מקום, אין ספק כי אנו נמצאים בפני תקופה הרת גורל העשויה להוביל לשינויים מרחיקי לכת במערכת הפוליטית ובמוסדות החוקתיים בארה"ב".