בישראל עקבו בעניין רב אחר המתרחש בבחירות בבריטניה. סביר להניח כי בקרב בכירי הממשלה הישראלית המכהנת העניין היה מעורב בלא מעט דאגה: השמרנים, הידידותיים לישראל, מתחלפים לחמש השנים הקרובות לפחות במפלגת הלייבור, שממוקמת כמפלגת שמאל-מרכז. מורשתו של מנהיג המפלגה הקודם, ג'רמי קורבין (האנטי-ישראלי המובהק), עוד זכורה לנו היטב. ובכן, ניצחונו המוחץ של קיר סטארמר ומפלגתו לא בהכרח מבשר רעות מבחינת ישראל.
לאורך עשרות שנים היחס לישראל בבריטניה נע על הציר שבין אירופה, הקשוחה כלפינו יחסית, לבין ארה"ב, ידידתנו הגדולה ביותר. העניין צף ועולה מחדש בכל מערכת בחירות. הניצחון של סטארמר מביא עימו בשורה צפויה באשר לכיוון שאליו בריטניה עתידה לנוע ביחס לישראל, למלחמה בעזה, לסוגיה הפלסטינית ולמזרח התיכון כולו: ממשלת הלייבור צפוה לזוז לכיוון של אירופה. השאלה היא לא "האם?", אלא - "עד כמה וכמה מהר זה יקרה?".
א יידישע מאמא: הכירו את הגברת הראשונה הבאה של בריטניה
פאדיחה בשידור חי: ביידן מכנה עצמו "אישה שחורה" | האזינו
בישראל מכירים היטב את הקטע במצע הבחירות של הלייבור שמתייחס לסכסוך ישראלי-פלסטיני ולפתרון המדיני המועדף. כאן בהחלט ניתן להצביע על הדינמיקה החיובית מבחינתנו, שבאה לידי ביטוי בתיקון של סעיף ההכרה במדינה פלסטינית.
הסעיף המדובר עבר הליכי האבולוציה: בתקופת קורבין המצע של הלייבור כלל בתוכו הבטחה להכיר במדינה פלסטינית באופן מיידי, ללא תנאים וללא כל קשר לתהליך מדיני. בתקופת סטארמר הבטחה זו שונתה דרמטית.
כיום העמדה של לייבור היא: "הכרה במדינה פלסטינית כחלק מהתהליך המדיני, כצעד שיועיל לדינמיקה הכוללת". הנוסח המעודכן של חזון מפלגת השמאל-מרכז הבריטית בנושא הפלסטיני במצע הבחירות שאיתו העפילו הלילה לשלטון - בהחלט נותן מרחב תמרון ועשוי להרגיע את הדרג המדיני בישראל.
ראש הממשלה החדש, קיר סטארמר, לא רוצה להיות ג'רמי קורבן. הוא רוצה להצטייר כמדינאי מתון וכמבוגר אחראי.
סטארמר לא מעוניין להיות ראש ממשלה שמזוהה עם מאבקיהן של אירלנד, ספרד או נורבגיה. בריטים, ללא קשר להשתייכותם פוליטית, תמיד שואפים להוביל מהלכים מדיניים ולא להיות מובלים על ידי אחרים. ספרד, נורבגיה ואירלנד אינן חברות המועדון של בריטניה.
המועדון הסגור של בריטניה הוא מועדון מדינות ה-E3, "הגדולות", יחד עם גרמניה וצרפת. במועדון הזה לא ממהרים להכיר במדינה פלסטינית, אלא מתנים את ההכרה בשורה של תנאים. כך שסביר להניח כי קיר סטארמר לא יעסוק אקטיבית בסוגיה הפלסטינית בחודשים הראשונים שלו בדאונינג 10.
לצד ההיבט האופטימי כדאי לציין את הסיבות לדאגה, שבהחלט ישנן.
קיר סטארמר בהחלט זוכר את נפילתו הפוליטית של קורבין הקיצוני, ולא רוצה לסיים כמוהו. מנגד, יש לסטארמר אילוצים פנימיים בתוך מפלגתו שדוחפים אותו לכיוון השמאלי יותר, צד שהוא שלילי מבחינת ישראל. בתוך מפלגת הלייבור קיים פלג פרו-פלסטיני בלתי מבוטל, כמו בכל מפלגות שמאל-מרכז באירופאיות. ראש הממשלה הנכנס ייאלץ לספר לקולות האלה מענה.
נקודה נוספת שצריכה להדאיג את ממשלת ישראל היא השינוי ביחס של ממשלת בריטניה לאפשרות של מתן צווי מעצר נגד בכירים ישראלים על ידי בית הדין הפלילי בהאג, ה-ICC. הממשלה השמרנית בראשות רישי סונק, טענה כי מדובר בצעד שלילי שלא יועיל לשלום. לעומת זאת, בכירי מפלגת הלייבור התבטאו במפורש כי במקרה של הוצאת צווי מעצר נגד בכירים ישראלים, בריטניה תכבד את החלטת בית הדין ותאכוף את הצווים.
בשורה התחתונה, מבחינת ישראל כדאי לנקוט בקו האמצעי בכל הנוגע לשינויי המדיניות הבריטית: מחד - למתן חששות יתר, מאידך - לא לפתח ציפיות.