בריאיון ל'ג'רוזלם פוסט' ביום רביעי, אמר חירט וילדרס, מייסד ומנהיג מפלגת החירות ההולנדית, כי כדי לעצור את האנטישמיות הגוברת בהולנד ובאירופה, על המנהיגים הפוליטיים לשים קץ להגירה ההמונית בגבולות פתוחים ולהפוך את הכישלון של היחסיות התרבותית לקדם אינטגרציה. הוא הסביר גם כי תמיכתו בישראל מבוססת על ההגנה הרחבה יותר על ערכים מערביים.
לאחר שישה חודשי משא ומתן, הושבעה ביום שלישי הקואליציה של ראש הממשלה דיק סכוף בתמיכת מפלגת החירות (PVV), שזכתה במספר המושבים הגדול ביותר בבחירות הכלליות ההולנדיות בשנת 2023 עם קמפיין שהתמקד במדיניות ההגירה.
צרפת חותכת שמאלה ומבקרת את ישראל בחריפות: ״ילדים מחפשים מחסה בבתי ספר בעזה ונהרגים"
אבסורד: כך התנהלות האו"ם מחזקת את החות'ים בתימן
לדברי וילדרס, אותן סוגיות בדיוק, "מדיניות ההגירה ההמונית ומדיניות הגבולות הפתוחים," הן מקור לרמות הגוברות של אנטישמיות באירופה. מדיניות זו שולבה באופן מזיק עם "אחד הכשלים הגדולים ביותר של החברות שלנו, יחסיות תרבותית," שהחזיקה בדעה כי "מסיבות של תקינות פוליטית" כל התרבויות נחשבות שוות וכל ביקורת או התנהגות בתוך תרבות היא בלתי מקובלת.
"אם תמיד נפתח את הגבולות שלנו, לעולם לא נבקש מאנשים להשתלב באופן מלא בחברה, הם (המהגרים) לא ידברו את השפה שלנו והם יתייחסו לנשים או ליהודים או להומוסקסואלים או לאחרים בדרך שלא נקבל," אמר וילדרס. "עצמנו את עינינו והסתכלנו לכיוון אחר."
וילדרס אמר כי האירועים האנטישמיים הגוברים לא ייפסקו ללא שינוי במדיניות, ולכן היה חשוב כל כך שהקואליציה שלו נמצאת בממשלה. העלייה באנטישמיות, כמו במדינות רבות באירופה, באה בעקבות טבח ה-7 באוקטובר, אליו הצביע וילדרס כראיה לרגשות קיצוניים ואנטישמיים גוברים, במיוחד בקרב אוכלוסיות מהגרים.
"ראינו כל כך הרבה אנשים צועדים ברחובות, מווינה ועד פריז, מאמסטרדם ועד ברלין ולונדון, ומיליונים מהם תמכו בקבוצות קיצוניות - לא בפלסטינים - אלא בחמאס ובג'יהאד האיסלאמי [הפלסטיני] ברחובות שלנו," אמר וילדרס. "אפילו לא ידענו שכל כך הרבה אנשים שתומכים באידיאולוגיה שלהם נמצאים באירופה, וזה היה מעין סימן התעוררות, והיה אחת הסיבות שהמפלגה שלי ניצחה בבחירות, כי אנשים ראו שמה שדיברנו עליו למעשה, זה לא אגדה אלא קורה ונוכח בחברות שלנו."
וילדרס היה מוכר היטב עם הרדיקליזם האיסלאמי האלים, לאחר שנאלץ לחיות עם אבטחה ברמה גבוהה מול 20 שנה של פתוות ואיומי מוות. בעודו מדגיש בחוזקה שלא כל המוסלמים ההולנדים הם קיצונים, וילדרס אמר שסקרים הצביעו על אמונות מטרידות בקרב מספר משמעותי של מוסלמים בהולנד. אחוזים גדולים לא היו שוקלים חברויות עם יהודים, ורבים תמכו בחשיבות של חוק השריעה על פני החוק האזרחי.
"זו כמות עצומה ואנחנו צריכים לקבל את זה ואז להתמודד איתה," אמר וילדרס, מה שהופך לנחוץ לקבוע קו אדום של התנהגות ועקרונות פרו-אינטגרציה.
"אם אתה מציית לחוקים שלנו, אם אתה חי בשיתוף פעולה עם החברה שלנו, אם אתה לא נלחם בערכים שלנו, ושוב, לא מפר את החוקים, אז אתה מוזמן באופן שווה כמו כל אחד אחר בחברה שלנו, אתה יכול להשיג כל מה שאתה רוצה, אתה יכול להפוך לחבר פרלמנט, אתה יכול להגיע רחוק בעסקים, ואין גבולות לאפשרויות אם אתה משתלב איתנו כמו כל אחד אחר," אמר וילדרס. "אם אתה מתחיל להשתמש באלימות או להיות אנטישמי או לעשות כל דבר אחר, לא נקבל את זה."
וילדרס תמך בהעברת חקיקה נוקשה יותר נגד אותם "כמויות גדלות" של אנשים שהיו נגד הערכים ההולנדיים כדי להגן על החברה והדמוקרטיה. מדיניות אחת שהדמות הפוליטית ההולנדית הבכירה ביקשה הייתה להקל על עבריינים וחוק מפרי שאינם אזרחים לאבד אישורי תושבות ולהיות מגורשים. וילדרס רצה גם הטמעה חזקה יותר של ערכים מערביים והוראת ההיסטוריה ההולנדית בבתי הספר כדי להילחם בקיצוניות.
"מורים רבים בבתי הספר שלנו פוחדים ללמד על מלחמת העולם השנייה ועל השואה כי הם חוששים ממה שעלול לקרות - שהם לא יוכלו לשלוט בילדים בכיתות שלהם ושההורים יכעסו," אמר וילדרס. "אנחנו צריכים להתחיל אפילו בבתי הספר שלנו, להיות כנים ולדבר על ההשפעות של הנאציזם, השואה, והאנטישמיות ודברים רבים אחרים שלא מדוברים היום. בבתי ספר רבים, לא רק בהולנד, באיחוד האירופי, זה סימן של חולשה."
וילדרס אמר שהייתה הסכמה לא מפלגתית על הצורך להילחם באנטישמיות. זה כלל תמיכה מהאופוזיציה, אם כי חלק לא עשו את הקשר בין אנטישמיות ליחסיות תרבותית והגירה.
אירופה בכללותה מתעוררת לאט לאתגרים של ההגירה והאינטגרציה, אמר וילדרס. בעוד שבבחירות האחרונות באירופה ראינו את המפלגה הימנית הקיצונית הצרפתית "התאחדות לאומית" (RN) נכשלת בסופו של דבר להשיג יותר מושבים מהחזית העממית החדשה השמאלנית, ומפלגת הלייבור הבריטית זכתה ברוב בממשלה להחלפת המפלגה השמרנית, הפוליטיקאי ההולנדי עדיין ראה הצלחה כוללת לימין הפוליטי.
"אני מאמין שהכי הרבה שאתה יכול ללכת זה לאט אבל בהדרגה, והדברים משתנים לטובה," אמר וילדרס, אך קונן על כך שזה הולך "לאט מדי כדי להילחם באנטישמיות... היינו צריכים לנוע מהר יותר."
וילדרס נאלץ לנהל משא ומתן במשך שישה חודשים עם שלוש מפלגות אחרות אחרי שה-PVV ניצחה בבחירות, ונדרש לפשרה. לא הייתה מדינה אירופאית מלבד הונגריה שבה הייתה ממשלת ימין ברוב, אבל הוא עדיין ראה התקדמות ברחבי אירופה, מאוסטריה ועד בלגיה. אפילו בצרפת ובבריטניה, וילדרס ראה הצלחה. ה-RN של מארין לה פן ומפלגת הרפורמה הבריטית של נייג'ל פאראג' קיבלו תמיכה עממית מסיבית, אבל בגלל מבנה השיטות האלקטורליות, זה לא בהכרח תורגם למושבים. בעוד שייתכן שלא הייתה עלייה בכוח הפוליטי, הימין זכה ביותר לבבות ומוחות.
בצרפת, כמו בבחירות אחרות עם אגף ימני תחרותי, ההתאחדות הלאומית התמודדה עם העבר האנטישמי שלה. וילדרס הדגיש שמפלגתו הייתה "מהיום הראשון" ידידה של ישראל והעם היהודי, גם כשקיבלה תגובות נגד מאלמנטים ימניים יותר. לא רק שהוא טען שה-PVV מעולם לא היה לה.