ב־5 ביולי נבחר הרפורמיסט, חבר הפרלמנט ד"ר מסעוד פזשכיאן, לנשיא איראן. הוא לא היה המועמד המועדף על המנהיג העליון עלי ח'אמנאי ומשמרות המהפכה, אבל הם הסתכנו בבחירתו בתמורה להעלאה משמעותית של אחוז המצביעים בבחירות, שאכן עלה מבערך 40% בסיבוב הראשון, לסביבות ה־50% בסיבוב השני. פזשכיאן נתמך על ידי ה"רפורמיסטים" החשובים ביותר וזכה ב־54.76% מהקולות.
הממסד השמרני אמביוולנטי. בכירים במשמרות המהפכה קראו לקבל את פזשכיאן כדי לשמור על אחדות לאומית וח'אמנאי הביע שביעות רצון מעליית אחוז המצביעים ובירך את הזוכה. יש לזכור שהמשטר מציג עצמו כמבטא הדמוקרטיה ורצון העם ולכן האחוז הנמוך להחריד של מצביעים בשתי מערכות בחירות קודמות הביך את האליטה השלטת.
המילואימניקים נפגעו מקיצוץ הסגל הזוטר: "התגייסנו ועכשיו מפחיתים בשכרנו"
החטופה שחזרה מהשבי: "הבנות הפצירו בי - תספרי הכל, רק שלא ייגעו בנו שוב"
"אנחנו כאן להיות הגב של העובדים, אנחנו למודים ניסיון מתקופות מורכבות"
אלא שח'אמנאי ומשמרות המהפכה גם "יעצו" למנצח לאמץ את מדיניותו (הקיצונית) של קודמו המנוח. למעשה הם מאוד רצו בהמשך מדיניותו של ראיסי, שהיה בברית הדוקה עם הגורמים הרדיקליים ביותר.
ואכן, הברית הקיצונית תחת ראיסי דחפה את ח'אמנאי למדיניות מסוכנת. הוא לא היה שלם עם הכפייה הדורסנית של החיג'אב, ואמר זאת. הוא הודאג מהקיפאון הכלכלי המביא להתמרמרות עממית גדולה. במדיניות חוץ היו לראיסי הישגים, כמו הקשרים עם רוסיה וסין ושיפור יחסים עם המפרציות, אך הוא גילה קשיחות במשא ומתן הגרעיני עם ארצות הברית ובכך מנע את הסרת האמברגו על כלכלת איראן.
בתחום הביטחוני נדחף ח'אמנאי להגיב לחיסול גנרל איראני בדמשק כשפקד לתקוף את ישראל ישירות בפעם הראשונה אי פעם. שיתוף הפעולה הישראלי־אמריקאי-מפרציות־ירדן (וסעודיה?) הבהיר לאיראן שהיא הכי קרובה לעימות צבאי עם ארצות הברית מאז 1987 ומקורבים למנהיג העליון הגדירו את הקיצונים כבלתי אחראים ומסוכנים לאיראן.
במרוץ, וגם לאחר שזכה, קרא פזשכיאן ל"מדיניות חוץ פרגמטית", להורדת המתיחות סביב הגרעין, ול"יותר חופש בבית", כולל מניעת "התנהגות משפילה כלפי נשים״. הוא גם הבטיח לטפל בכלכלה. אך יכולתו מוגבלת: יש לנשיא שליטה במשטרה אך לא בבסיג' ובמערכות המשפט. הוא יאיץ את המשא ומתן על הגרעין כדי להסיר את האמברגו ולהזרים עשרות מיליארדי דולרים למשק. עם זאת איראן תמשיך להתקרב לפצצה באופן חשאי. כך או כך, בחירתו מורידה לחץ במדינה פנימה ומציגה אותה באור חיובי יותר בחו"ל.
בכל הנוגע לישראל, איראן תמשיך לתמוך במיליציות השיעיות בלבנון, תימן ועיראק, אך פזשכיאן יכול לסייע למנהיג העליון לחזור לערמומיות הסבלנית ולא להסתכן שוב בעימות ישיר עם ישראל וארצות הברית. אם תהיה הפסקת אש בעזה, איראן תסכים שנסראללה יחדל אש. פזשכיאן יקל על ח'אמנאי גם להסכים לנסיגת חיזבאללה לעשרה או 15 קילומטר מצפון לגבול, מתוך הנחה שבתוך שבועות הם יסתננו בחזרה לגבול כפי שעשו ב־2006.
הכותב הוא מרצה באוניברסיטת חיפה