נאומו של נתניהו אתמול בקונגרס היה מיועד במידה רבה לציבור האמריקני. נתניהו הדגיש את זהות האינטרסים בין ישראל לארה"ב וכי הצלחה ישראלית זו הצלחה אמריקנית, ולהיפך. עם זאת, הנאום נעדר בשורה מדינית פורצת דרך, ויתכן כי העובדה שהפגישה עם הנשיא ביידן נדחתה להיום, ולא נערכה לפני הנאום, השפיעה גם על התכנים.

נתניהו אמנם זכה לתשואות רבות, אבל אי אפשר היה להחמיץ את העובדה שיותר מ-100 חברי קונגרס דמוקרטים החרימו את הנאום ומרבית מחיאות הכפיים הגיעו מקרב הרפובליקנים. לכך יש חשיבות רבה לא רק בעת הנוכחית אלא גם ואולי בעיקר לעתיד. שורה ארוכה של סקרים מצביעים על פערים גדולים בין התמיכה הרפובליקנית בישראל לזו הדמוקרטית.

איום צווי המעצר לנתניהו וגלנט מתגבר? המהלך הדרמטי של בריטניה
טראמפ סוגר חשבון עם האריס: "החרימה את העם היהודי"; לבעלה יש מסר משלו

לכך יש להוסיף את העובדה כי הנשיא ביידן, אולי הנשיא הציוני ביותר אי פעם, מסיים בקרוב את תקופת נשיאות. סגנית הנשיא, ואולי הנשיאה הבאה, קאמילה האריס, אמנם תומכת ישראל, אך ספק אם תהיה לה את אותה מחוייבות אישית ורגשית כפי שיש לביידן כלפי ישראל. 

נתניהו עצמו אמנם ניסה להלך בין הטיפות, ובמספר הזדמנויות החמיא לנשיא ביידן על תמיכתו האיתנה בישראל, לצד הבעת הערכה על מעשיו של טראמפ למען ישראל. עם זאת, נתניהו נמנע בכלל מלהזכיר את האריס (שבעצמה נמנעה מלהיות נוכחת בנאום) וגם הטיח ביקורת מרומזת בממשל על העיכוב בהעברת משלוחי אמל"ח והאזהרות מפני פעולה ברפיח, שהאריס הייתה אחד הקולות הבולטים ביותר שהתריעו מהאסון ההומניטארי העלול להתרחש.

קמלה האריס (צילום: REUTERS/Vincent Alban)
קמלה האריס (צילום: REUTERS/Vincent Alban)

נתניהו הקדיש אמנם חלקים נרחבים לאיום האיראני, לאפשרות של הוצאת צווי מעצר על ידי בית הדין הפלילי וגם לסוגיית היום שאחרי, ברם הוא נמנע מלהציג תוכנית פעולה ברורה להתמודדות עם אתגרים אלו. באופן דומה, נתניהו גם נמנע מלהביע אמירות ברורות באשר לצורך לקדם באופן מיידי את המתווה שהוא עצמו הציע להחזרת כל החטופים והחטופות הביתה.

העיניים נשואות היום לוושינגטון לפגישה בין הנשיא ביידן לראה"מ ולפגישה עם משפחות החטופים. הציפייה כי ממפגשים אלו תצא הבשורה המיוחלת. נראה כי הנשיא ביידן לא מתכוון לתת להזדמנות לחמוק והוא צפוי להפעיל מכבש לחצים על נתניהו להתקדם למימוש העסקה. מבחינת ביידן לא מדובר רק במורשת שלו, אלא בעיקר בחובה מוסרית וערכית, ובמהלך שעשוי לפתוח את השער לשינוי המציאות האזורית ולהוביל לסיום המלחמה.