היחסים העכורים בין ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לנשיא האמריקאי, ג'ו ביידן, מתווספים לסימני השאלה הרבים בנוגע למנופי הלחץ שארה"ב צפויה להפעיל על ישראל בניסיון לייצב את המצב במזה"ת.
ד"ר שי הר-צבי, מומחה לארה"ב וחוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן, כיהן בעבר כמנכ"ל בפועל של המשרד לנושאים אסטרטגיים. היום הוא אומר כי מעבר לכל שיקול אחר, "חשוב לזכור כי הנשיא ביידן מחויב ברמה האישית לביטחונה של ישראל. כפי שהוא אומר פעם אחר פעם כי 'לא צריך להיות יהודי כדי להיות ציוני'. הדבר ניכר בכיפת הפלדה המדינית, הביטחונית, הצבאית והכלכלית שהממשל מעניק לנו מאז ה-7 באוקטובר".
לאחר המהומות הקיצוניות בקמפוס: נשיאת אוניברסיטת קולומביה התפטרה
יהפוך לפוטין? זלנסקי שוקל צעד לא שגרתי בשטחים שכבש ברוסיה
עוד הוא מדגיש כי "נושא המחויבות האישית בא לידי ביטוי בימים האחרונים בכוחות הצבאיים שארה"ב שולחת לאזור כדי להגן על ישראל ובמאמצים לגבש קואליציה בינלאומית וערבית במטרה לבלום את המתקפה האפשרית מאיראן ולמנוע הסלמה אזורית. לכך יש גם להוסיף את ההודעה של הממשל על האישור שנתן לקידום עסקת נשק רב-שנתית עם ישראל בהיקף של 20 מיליארד דולר".
למרות זאת, לדברי הר צבי "יש לכאורה בידי הממשל האמריקני מנופי לחץ רבים ומגוונים על ישראל. למשל, בכל הקשור לתמיכה המדינית, להצבעות במועצת הביטחון, לסיוע הצבאי בהיבטים נקודתיים, כפי שבא לידי ביטוי בעצירת משלוח של פצצות לחיל האוויר, ועוד. ביידן, וגורמים בכירים אחרים במפלגה הדמוקרטית לא נמנעו מהטחת ביקורת נוקבת וחריפה בראש הממשלה מאז הקמת הממשלה".
"ביידן עצמו ציין כי זו הממשלה הקיצונית ביותר מאז ימי גולדה, סירב במשך תקופה ארוכה להזמין את ראש הממשלה לבית הלבן ואף טען כי נתניהו גורם יותר נזק מאשר תועלת לישראל", כך לדבריו.
בהינתן המצב הקיים, מעריך הר צבי, "במציאות הנוכחית הנפיצה במזרח התיכון, כאשר קיים חשש לא מבוטל להידרדרות למלחמה אזורית רחבה, סביר כי ביידן ינסה להלך בין הטיפות וימנע מלהסיר את הכפפות כנגד נתניהו דווקא כעת. זאת, בשל סימני השאלה לגבי התועלת של מהלך כזה והחשש כי הדבר עלול לשמש כבומרנג ממספר סיבות".
"בראש ובראשונה, האפשרות שעימות פומבי עם נתניהו יתפרש בקרב גורמי הציר הרדיקאלי כבקיעים בקשרים בין ישראל לארה"ב, עלול לפגוע בדימוי העוצמה וההרתעה של ישראל, ויחזק את הביטחון העצמי של איראן ושלוחיה, באופן שעלול להוביל אותם למתוח את החבל ולנקוט בפעולות נועזות יותר. ייתכן גם, כי הבחירות לנשיאות האמורות להיערך בעוד כחודשיים וחצי יגרמו לביידן לנקוט בגישה מכילה יותר", מסביר.
לטענתו, העיתוי שבו עשוי הממשל האמריקאי לנקוט בפעולות ממשיות נגד ישראל יגיע אחרי הבחירות בחודש נובמבר ועד תחילת הכהונה של הנשיא או הנשיאה החדשים. "קיים פרק זמן של כחודשיים וחצי עד לחילופי הממשל ב-20 בינואר 2025, שבמהלכו ביידן, וסגניתו קמלה האריס (והמועמדת הדמוקרטית בבחירות מ.ו) יהיו לכאורה משוחררים מאילוצים פוליטיים. זו התקופה שבה הם עלולים לנקוט בגישה תקיפה יותר כלפי נתניהו, בעיקר אם המלחמה תימשך עד אז".
בהקשר זה, מזכיר הר צבי את שלהי כהונתו השנייה של הנשיא ברק אובמה כאשר בחודש דצמבר 2016 הוא נמנע מהטלת וטו על הצבעה במועצת הביטחון בסוגיית ההתנחלויות. מנגד, לרשות הממשל קיימות יכולות נוספות שלתפיסתו לא רק שאינן פוגעות אסטרטגית וביטחונית בישראל, אלא אפילו עשויות לסייע לה.
כך למשל, ייתכן כי הממשל יחליט, כך גורס הר צבי, כבר בתקופה הקרובה, לנקוט בגישה נוקשה יותר כלפי גורמים שלגישתו מלבים את האלימות בכלל וכלפי הפלסטינים בפרט. במסגרת זו, הממשל עלול לגלות נכונות להטיל סנקציות על אישים ישראלים בכירים, כולל כאלו המכהנים בתפקידים רשמיים, למרות שעד כה נמנע מלנקוט בצעד חריג וחריף מעין זה.
"אין ספק כי מערכת היחסים בין ממשל ביידן לממשלת נתניהו תעמוד בכמה מבחנים מהותיים בחודשים שנותרו עד הבחירות לנשיאות בארה"ב וחילופי הממשלים", הוא מוסיף.