בזמן שחיזבאללה ונסראללה עורכים מפגן שרירים מול ישראל, עיתון אל-נאשרה הלבנוני חושף את מצבה האמיתי והקשה של לבנון. מאז שפרץ המשבר הכלכלי והפיננסי ב-2019, השחקנים הפוליטיים במדינה טענו כי לבנון, לאחר שתגבש את התוכניות הנדרשות, תזדקק ל-3 עד 5 שנים כדי להתאושש מהמצב הקשה.
כיום, כשסוף השנה החמישית מתקרבת, נראה כי השחקנים הפוליטיים לא הצליחו אלא להפוך את המדינה לקבצנית, המחפשת "הצעות" ממדינות אחרות כדי להבטיח את צרכי המינימום עבור תושביה. בהקשר זה, משבר החשמל שפרץ בסוף השבוע שעבר, שמזכיר את סיפורו של פך השמן, עשוי להוות עדות נוספת למצב הקשה בלבנון.
"השעות הקשות של לבנון": הסרט שמתעד איך בארזים נפלה שלהבת
"לא מסוגלת לשאת בעלויות": בזמן שנסראללה מאיים - לבנון מתפרקת
מדובר בעזרה שהגיעה ממשלת אלג'יריה, ששלחה כמויות של נפט באופן מיידי לשיקום תחנות הכוח, לאחר שממשלת עיראק עשתה זאת קודם לכן. למרבה האירוניה, בעוד שחברת החשמל המקומית התכוונה להעלות מחירים תחת הכותרת של שיפור השירות והוספת שעות עבודה, התוצאה הייתה שהאזרחים נאלצו לשלם עמלות גבוהות מבלי לקבל את השירות המובטח.
השחקנים הפוליטיים שונים, שהתמודדו עם משבר החשמל המתמשך כבר שנים, מיהרו להודות לממשלת אלג'יריה ולנשיא עבד אל-מג'יד תבון, למרות שמדובר בסיוע בסיסי בלבד. הם שיבחו את הצעד של ממשלת אלג'יריה כאילו זו נדבה, בעוד שלמעשה מדובר בצעד מינימלי. ברור כי זו לא תהיה הפעם האחרונה שלבנון תושיט את ידה ותמתין ל"הצעה" חדשה ממדינות אחרות.
יש החושבים כי מדובר רק במשבר בתחום החשמל וכי בלבנון לא הצליחו למצוא לו פתרון למרות כל הרפורמות השונות שהוצגו בתחום. הסיבה, כך נטען, היא ההתמקדות במחלוקות בין הצדדים, כאשר כל צד מאשים את השני בכישלון, בעוד שהתוצאה נשארת בעינה. עם זאת, בפועל, התנהגות זו משקפת בעיה רחבה יותר שמאפיינת את מדינת לבנון. כל הקריאות לשינוי ורפורמה לא הצליחו לשכנע את המדינה לנקוט צעדים ממשיים, שכן כל הכוחות הפוליטיים עסוקים במאבקים פנימיים ולא מעוניינים באמת לבצע רפורמות. למעשה, כל הצדדים מצהירים על צורך ברפורמה, אך הבעיה המרכזית היא השחיתות והמנהיגים שאינם מעוניינים לקדם את התהליך.
לצד החשמל, המשבר נמצא גם בתחום הביטחון. כוחות הצבא והביטחון מסתייעים מזה כחודשים על סיוע שקיבלו מארצות הברית וקטאר. לא מדובר רק בדלק או ציוד, אלא גם תרומה כספית ללובשי המדים כדי שאלה יוכלו לקבל את צרכי המינימום לחייהם ולחיי משפחתם. גם בתחום החינוך הסיפור דומה - המוסדות ממתינים לסיוע שהובטח להם לאחר שהסכימו לקלוט את העקורים הסורים במערכת החינוך. גם בתחום הספורט, בלבנון ממתנים ליוזמה המצרית שעשויה להוביל לשיקום ושיפוץ מגרשי הספורט ברחבי המדינה.
מבחינה פוליטית, מאז תום כהונתו של הנשיא לשעבר מישל עאון כמעט לפני שנתיים, לבנון מתקשה למצוא נשיא חדש. הכוחות המקומיים לבדם אינם מסוגלים להכריע על זהות הנשיא הבא, וממתינים להתפתחויות אזוריות ובינלאומיות שיכולות להנחות על ההחלטה. מצב זה מביא לכך שביומיום נגרמות מורכבויות נוספות, שמקשרות את הליך הבחירות.
בסיום מספר העיתון הלבנוני כי לפני שנים רבות, רוב האזרחים שאלו שאלות רבות לגבי הסיבות שמנעו מהרשויות הרשמיות לטפל בתופעת הקבצנות ברחובות. כיום, הבעיה רק התעצמה: המדינה עצמה הפכה לקבצנית בעצמה, והאחראים עליה לא רק שאינם מתביישים בכך, אלא רואים בכך גאווה.