בתגובה רבת עוצמה לעלייה העולמית של האנטישמיות, יצאו צופים צפון אמריקה למסע מיוחד לפולין. יוזמה זו הציעה לבני נוער אמריקאים-יהודים חוויה עמוקה ומשנה, והבטיחה שהדור הבא לעולם לא ישכח את זוועות השואה, כמעט 80 שנה מאוחר יותר.
הקיץ, מה-4 באוגוסט ועד ה-11 באוגוסט, הצטרפו 50 חברי צופים צפון אמריקה למשתתפי הצופים הישראלים למסע סוחט דמעות, וקירבו אותם לזהותם היהודית. המשתתפים בני ה-18 היו חלק מחקירה סוחפת ברחבי פולין, וביקרו באתרים משמעותיים שבהם התרחשו זוועות נגד העם היהודי, כולל אושוויץ, מיידנק, גטו ורשה ועוד ועוד.
רגע מרגש מאוד התרחש כאשר יובל, בן 16 משבט תפוח בניו יורק, שם לב לשמו של אחיו של סבו, אלפרד "פרדי" פופר, בתערוכה באושוויץ. "פרדי היה רק בן 13 כשהוא נהרג באושוויץ הראשון", אמר יובל. "לראות את שמו בתערוכה המציגה ציורים של ילדים באושוויץ היה משמעותי מאוד עבורי. זה היה כל כך חשוב כי עד עכשיו ידענו שפרדי נהרג באושוויץ רק בגלל שמועות, אבל בטיול הזה מצאתי הוכחה קונקרטית שהוא נהרג שם. לרוע המזל, סבא שלי נפטר במהלך הקורונה, אבל הודעתי לסבתא שלי על כך, מה שסגר תעלומה שנפרשה על פני דורות."
"נסעתי לטיול הזה עם אבי וסבי, שאיבדו את משפחתו בשואה, מה שהפך את החוויה הזו למרגשת ואישית להפליא עבורי", אמרה עמית, בת 17 משבט מצדה בניו ג'רזי. "כשביקרנו במחנה הריכוז מיידנק, סבי שיתף את הקבוצה בסיפור של משפחתו. לשמוע אותו מדבר על קרובי המשפחה שאיבד באותו מקום היה משהו שלעולם לא אשכח. זו הייתה תזכורת רבת עוצמה לחשיבות לזכור את ההיסטוריה שלנו ולכבד את אלה שאבדו".
המנהיגים הצעירים נערכו היטב למסע רכבת ההרים הרגשי, כאשר צופים צפון אמריקה סיפקו סדרה של סמינרי הכנה שמטרתם לצייד את המתבגרים בידע ובמוכנות הרגשית הדרושים למסע כזה. תהליך ההכנה כלל ראיונות אישיים וסמינרים. עם החזרה לאמריקה, הסטודנטים שיהיו בקרוב התכנסו כדי לדון במסעם וכיצד הטיול יעורר בהם השראה בעתיד.
יניב בירן, מנכ"ל צופים צפון אמריקה אמר: "המשלחת הזו מציעה לנוער שלנו הזדמנות ייחודית להבין ולהתחבר למורשת היהודית שלהם. זוהי המשלחת הראשונה שאנו שולחים לפולין בעקבות הטבח ב-7 באוקטובר בישראל, שהשפיע על כל חברינו, שבאים ממשפחות ישראליות או שיש להם משפחות בישראל. זו הייתה שנה קשה עבורנו, והחיבור למורשת היהודית שלנו נעשה עמוק עוד יותר. המשלחת של השנה תהיה שונה מכיוון שהעבר משתלב עם ההווה, מה שהופך את זה אפילו יותר חשוב לנו לגרום לזה לקרות. זו חוויה חיונית שתורמת באופן משמעותי להתפתחות האישית והתרבותית ולתחושת הקהילה שלהם".