במהלך העימות הנשיאותי הראשון בין קמלה האריס לדונלד טראמפ בפילדלפיה, נאבקו השניים על לב הבוחרים בנושאים מגוונים, פחות מחודשיים לפני הבחירות. לפי סקר של הניו יורק טיימס/סיינה קולג', 28% מהמצביעים ציינו כי הם זקוקים למידע נוסף על האריס, בעוד שרק 9% אמרו כך על טראמפ. נתון זה הציב את האריס בעמדה של סיכון אך גם הזדמנות – היא הייתה צריכה לנצל את העימות כדי לשנות את התדמית שלה בעיני הציבור ולהבהיר את עמדותיה. טראמפ, מנגד, ניסה להציג את עצמו כמועמד מוכר ויציב, שכבר הוכיח את יכולותיו, ובכך להדגיש את פערי הניסיון בין השניים.
העימות עצמו היה אינטנסיבי וכלל חילופי דברים חריפים. האריס ניסתה למצב את עצמה כמנהיגה שמציעה פתרונות מעשיים לבעיות של מעמד הביניים, תוך שהיא מציגה את עצמה כמי שיכולה לשפר את המצב הכלכלי של משפחות רבות בארה"ב. היא הדגישה את מחויבותה לעזור למשפחות צעירות באמצעות תוכנית הקלות מס. לעומתה, טראמפ כינה אותה "מרקסיסטית" וטען שהיא מיישמת עמדות קיצוניות של השמאל, כאשר הוא התמקד בעיקר בביקורת על המדיניות שלה כלפי ההגירה ועל חוסר יכולתה לשלוט בגבולות המדינה.
המהלך המדויק של האריס: המשפט שטראמפ לא הצליח לחזור ממנו
העימות הנשיאותי | טראמפ טען - "ישראל לא תתקיים תוך שנתיים" תחת האריס, שהשיבה אש
בעימות הזה ניכר שכל מועמד ניסה למצב את עצמו כמנהיג השינוי המיוחל עבור הציבור האמריקני. האריס ביקשה להראות שהיא מייצגת את הקול המתון והמעשי, בעוד שטראמפ המשיך לתקוף אותה על רקע מדיניותה הנוכחית ותיאר אותה כמי שמסכנת את ביטחון המדינה ואת עתידו של מעמד הביניים.
במהלך העימות, האריס התמקדה בשלושה נושאים עיקריים שהיוו את הליבה של המתקפה שלה בניסיון לחתור למרכז הפוליטי ולהראות את יכולתה להוביל את ארה"ב. הנושא הראשון היה הכלכלה. האריס הציגה את עצמה כמי שגדלה במשפחה מהמעמד הבינוני והדגישה את מחויבותה לסייע למשפחות צעירות באמצעות הקלות מס והפחתת עלויות דיור. היא הציעה תוכנית שמטרתה לעזור למשפחות להתמודד עם יוקר המחיה – נושא שמטרתו למשוך קולות של בוחרים מהמרכז הפוליטי שמוטרדים ממצב הכלכלה. לעומת זאת, טראמפ האשים את האריס וממשל ביידן בכישלון כלכלי והדגיש כי הם הובילו את ארה"ב לתקופה הכלכלית הגרועה ביותר שידעה המדינה, כשביקורתו התמקדה בהעלאת המיסים ובצמיחה האיטית.
הנושא השני היה ההגירה, שבו טראמפ תקף את האריס על כך שממשל ביידן לא הצליח לשלוט בגבולות המדינה. טראמפ האשים אותם במדיניות רכה מדי כלפי מהגרים בלתי חוקיים, וטען כי הדבר פוגע בביטחון הלאומי של ארה"ב. האריס, מצדה, שמרה על עמדה מאוזנת והציגה את עצמה כמי שיכולה להוביל מדיניות הוגנת ומבוקרת בנושא ההגירה, מבלי להיסחף לעמדות רדיקליות מדי. היא ניסתה לפנות לקולות המתנדנדים במדינות מפתח כמו אריזונה ונבאדה, תוך שהיא שומרת על פרופיל פוליטי מתון.
הנושא השלישי היה זכויות נשים, ובפרט סוגיית ההפלות, שהפכה לנושא מרכזי בעימות. טראמפ נמנע מלהתחייב אם יטיל וטו על חוק פדרלי לאיסור הפלות, וטען כי המדינה עצמה צריכה לקבוע את חוקי ההפלות שלה. האריס הצהירה כי היא מחויבת להחזיר את הגנות רו נגד וייד ותיארה את חשיבות זכויות נשים בארה"ב, מהלך שכוון למשוך קולות נשים מצביעות שמוטרדות מהכיוון שאליו המדינה הולכת בנושא זה.
העימות נגע גם בנושא ישראל, שבו שני המועמדים הציגו את עמדותיהם. האריס הצהירה שהיא מחויבת לישראל ולשמירה על יחסיה האסטרטגיים עם ארצות הברית, בעוד שטראמפ טען כי אם תיבחר לנשיאות, "תוך שנתיים לא תהיה מדינה בשם ישראל". טראמפ הציג את עצמו כמגן בלתי מסויג של ישראל ושל האינטרסים הביטחוניים שלה, ואף טען שאם היה ממשיך בתפקידו, לא הייתה פורצת מלחמה בעזה ולא הייתה מתפתחת המלחמה באוקראינה. בנוגע לישראל, אחד הנושאים שלהם לא הייתה התייחסות של המראיינים או של טראמפ על היעדר הדיון באנטישמיות הגואה בארה"ב בחודשים האחרונים, במיוחד בקמפוסים. נושא זה לא עלה לדיון בצורה משמעותית במהלך העימות, פרט לאיזכור קצר של האריס על אירועי שרלוטסוויל.
במקביל, טראמפ ניצל את ההזדמנות לתקוף את האריס ואת ממשל ביידן על כישלון הנסיגה מאפגניסטן, שאותו כינה "המזעזע ביותר". הוא טען כי נסיגת הכוחות האמריקניים מאפגניסטן גרמה לולדימיר פוטין לזלזל בארה"ב והביאה אותו לראות בממשל ביידן חלש ובלתי מסוגל להתמודד עם אתגרים בינלאומיים. טראמפ האשים את האריס בכך שנכשלה בניסיונותיה להשכין שלום מספר ימים לפני הפלישה הרוסית לאוקראינה, וטען כי המדיניות שהובילה סיכנה את יציבות העולם. האריס, בתגובה, האשימה את טראמפ כי הותיר חובות עצומים שהקשו על הממשל לתקן את המצב הביטחוני והכלכלי, וציינה כי אנשי צבא רבים הביעו חשש מהאפשרות שטראמפ יחזור להיות המפקד העליון של הצבא האמריקאי. היא גם טענה שטראמפ מפיץ שקרים בנוגע למהגרים, והכחישה את ההאשמות על כך שמהגרים אוכלים חיות מחמד, דבר שטראמפ העלה בניסיון להדגיש את סכנת ההגירה הבלתי חוקית.
אחד הרגעים המשמעותיים בעימות היה בנאום הסגירה של טראמפ, שבו הצליח להעביר מסר חד במיוחד. הוא טען כי האריס יכולה כבר עכשיו, בתפקידה הנוכחי, ליישם את המדיניות שעליה היא מדברת, אך בוחרת שלא לעשות זאת. "היא יכולה לחזור לבית הלבן מחר בבוקר, לחתום על הצווים ולבצע את האג'נדה שהיא מציעה, כמו ביטול מיסוי על טיפים למלצרים, אבל היא לא עושה את זה." בנאום זה ניסה טראמפ להציג את האריס כמי שמחויבת רק לשיקולים פוליטיים ולא למימוש אמיתי של הרפורמות שהיא מציעה.
מעבר לעימות עצמו, אחת ההפתעות הגדולות, הגיעה אחרי הדיבייט בדמות הצהרת התמיכה של טיילור סוויפט בקמלה האריס. סוויפט, זמרת פופולרית שמוצאה מטנסי (מעוז רפובליקני ידוע) ובת זוגתו של שחקן הפוטבול טראוויס קלסי, מהווה כוח תרבותי וכלכלי משמעותי, במיוחד בקרב דור ה- Z לתמיכתה בהאריס עשויה להיות השפעה מכרעת, במיוחד כאשר ההצבעה המוקדמת במדינות מפתח כמו פנסילבניה תחל בשבוע הבא. ההשפעה התרבותית של סוויפט חורגת מתחום המוזיקה בלבד, והיא מהווה דמות משמעותית בעיצוב עמדות פוליטיות בקרב צעירים. בכך, סוויפט עשויה להיות גורם מכריע במירוץ, כשהיא מעוררת השראה לפעול ולצאת להצביע.
בסיכומו של דבר, האריס השיגה בעימות הזה את המטרה המרכזית שלה – לקנות לעצמה זמן נוסף במירוץ. היא הצליחה להימנע מהתקפות חריפות מדי ולשמר את תדמיתה כמועמדת מתונה ומחושבת. טראמפ, מנגד, הצליח להדגיש את עמדותיו הנחרצות בתחומים כמו ביטחון לאומי וכלכלה, והותיר רושם חזק על הבוחרים. השאלה היא כיצד תתקבל הצהרת התמיכה של סוויפט וכיצד היא תשפיע על התמונה הפוליטית הרחבה יותר.
הכותב הוא מומחה להיסטוריה פוליטית אמריקאית, בבית הספר ללימודים רב-תחומיים ב-HIT מכון הטכנולוגי בחולון.