ארגון יפני בשם "ניהון הינדאקיו" זכה בפרס נובל לשלום על פעילותו נגד תפוצת נשק גרעיני. הארגון, שהוקם על ידי ניצולי ההפצצות האטומיות בהירושימה ונגסאקי בסוף מלחמת העולם השנייה, פועל ללא לאות למען עולם נקי מנשק גרעיני.
חברי הארגון, הידועים גם בכינוי "היבאקושה", משתפים את סיפוריהם האישיים כדי להמחיש את הסכנות הנוראות הטמונות בשימוש בנשק גרעיני. באמצעות עדויות אלה, הארגון מעביר מסר חד-משמעי: "לעולם אין להשתמש שוב בנשק כזה". הוועדה הנורווגית לפרס נובל הכירה במאמציו של הארגון ובתרומתו המשמעותית לקידום השלום העולמי.
לקראת ההודעה של ועדת הפרס צוין כי בין המועמדים המובילים לפרס השנה הוזכרו סוכנות האו"ם לסיוע לפליטים הפלסטינים אונר"א, שישראל תובעת לפרק ומאשימה כי עובדיה השתתפו בטבח ביישובי העוטף; בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, שמקדם תביעה נגד ישראל בגין רצח עם בעזה; ומזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש, שנתפס בישראל כמי שגינה את הטבח במילים רפות בלבד (במיוחד זכורה הצהרתו כי הטבח "לא בוצע בחלל ריק") והוכרז בארץ כאישיות בלתי-רצויה אחרי שלא גינה מפורשות את איראן על ירי הטילים הבליסטיים שביצעה. הוועדה הנורבגית שקובעת למי להעניק את הפרס רשאית גם לא להעניקו כלל. בעבר נרשמו כבר 19 פעמים שבהן נמנעה מהענקת הפרס, האחרונה ב-1972. "אולי זו השנה שבה הוועדה צריכה פשוט להימנע מלתת אותו ולמקד את תשומת הלב בעובדה שהעולם שרוי במלחמות", אמר דן סמית', ראש
מכון מחקר לשלום עולמי בשטוקהולם. לפי כללי הפרס יש אלפי בני אדם שזכאים להמליץ על מועמדים לזכייה בפרס נובל לשלום, ואיתם נמנים חתני הפרס לשעבר וכלות הפרס, חברי פרלמנטים ופרופסורים להיסטוריה או למשפטים באוניברסיטאות. ועדת הפרס עצמה שומרת את שמות המועמדים חסויים למשך 50 שנה ומכריזה רק מי זכה, אבל הממליצים עצמם יכולים לבחור לגלות לעולם על מי המליצו.
בשנה שעברה זכתה בפרס היוקרתי נרגז מוהמדי, פעילת אופוזיציה איראנית למען זכויות נשים ודמוקרטיה. מוהמדי (51) היא פעילה ועיתונאית שנאבקת למען זכויות הנשים ופיתוח של חברה אזרחית באיראן. היא מרצה עשר שנות מאסר בכלא אווין בגין "הפצת תעמולה" וגם בו מנהלת מאבק על תנאי הכליאה. לאחרונה אף פרסמה ספר "העינוי הלבן" שבו תיארה את תנאי הכליאה. במלאת שנה לרצח מהסא אמיני בחודש שעבר, היא וחברותיה בכלא שרפו את כיסוי הראש שלהן.