״אני חושב ששני הקמפיינים, של קמלה האריס ושל דונלד טראמפ, מסמלים יותר מכל את הבלבול ואובדן הדרך שיש ביריבות הקיומית שבין מפלגות פופוליסטיות למפלגות דמוקרטיות־ליברליות בכל רחבי העולם הדמוקרטי", אומר במבט־על היועץ האסטרטגי ליאור חורב.
חורב מפרט: "בעוד שטראמפ אינו בוחל בדבר, ועושה קמפיין של להיות או לחדול כשהוא משתמש בכל אמצעי של הפחדה, הסתה, גזענות, איום, אפילו על אושיות הקיום הדמוקרטי וכיבוד תוצאות הבחירות, הרי שהצד השני, הליברל־דמוקרטי, מסרב להכיר בכך שכללי הקמפיין השתנו. במקום להשתמש בכלים דומים, שביסודם שאלת הנאמנות של טראמפ לארצות הברית ולחוקה האמריקאית, וקשרים בעייתיים מאוד עם רוסיה וסין, הצד הזה העדיף ללכת על קמפיין מנומס ועדין במונחים של טראמפ".
"להערכתי, העובדה שהקמפיין של האריס לא הפנים שמולו ניצב מועמד חסר עכבות, עלולה להיות בעוכריה, וזה בוודאי לא שימר את המומנטום שהיה לה בכניסה המאוחרת שלה למרוץ אחרי פרישתו של ביידן", הוא מוסיף.
היום (שלישי), ביום שבו ארצות הברית בוחרת את נשיאה, או נשיאתה, החדשים, התבקשו שלושה יועצים אסטרטגיים ישראלים, שבעבר ליוו מועמדים מובילים במערכות בחירות בארץ, לסכם את מסעות הבחירות של שני הצדדים, הדמוקרטי והרפובליקני.
לא לפחד מהפחד
"בעיניי, הכניסה המאוחרת של קמלה לקמפיין הייתה לתועלתה", חורב טוען. "גם נחסכו ממנה פריימריז ממושכים ושוחקים בתוך המפלגה הדמוקרטית, וגם היא באה אחרי שפל חסר תקדים של ביידן ובזמן קצר יצרה אנרגיות גבוהות מאוד. יש מרכיב מאוד דומיננטי בקמפיינים פוליטיים – מומנטום. אנחנו בוחנים את עוצמת המומנטום ואת עיתוי המומנטום".
"עושה רושם שקמלה הייתה צריכה לשמר מומנטום לזמן קצר יחסית, הגיעה לשיא המומנטום לקראת הוועידה הדמוקרטית, ואז אנחנו רואים שטראמפ צמצם את הפער באופן משמעותי. אני מייחס זאת גם לנאיביות של הרצון שלה להישאר בקמפיין פוזיטיבי וגם להחלטה אסטרטגית נכונה מאוד של טראמפ להימנע מעימותים נוספים מולה אחרי התבוסה בעימות הראשון", הוסיף.
אלו טעויות כל אחד מהם עשה, לדעתך, במהלך הקמפיין?
"נקודת השפל הגדולה ביותר בקמפיין של קמלה האריס ושל המפלגה הדמוקרטית היא באי־ההבנה של הצורך לענות למרכיב הפחד הבסיסי שעליו מנגנות מפלגות פופוליסטיות כמו הרפובליקנים של טראמפ: פחד מהגירה, מהמצב הכלכלי, מהלא מוכר, פחד שטראמפ מנגן עליו כבר מערכת שנייה ברציפות. והדמוקרטים, פעמים רבות מטעמים שחצניים, כמו הרבה מאוד מפלגות ליברליות, מתעלמים מהפחד הזה".
"פחד הרבה פעמים הוא לא רציונלי, הרבה פעמים הוא אמוציונלי, אבל הוא מחייב התייחסות. וכשאתה מטאטא אותו, מבטל אותו, אתה פוגע רגשית באנשים שמחפשים מענה לפחדים שלהם. בתקופה של אי־ודאות כמו זו שאנחנו נמצאים בה בכל העולם המערבי מאז הקורונה – אי־ודאות כלכלית, תעסוקתית, אי־ודאות על רקע ההתפתחויות הטכנולוגיות ועוד – צריך להידרש לפחד, ולא לבטל אותו. אבל בגדול אפשר לומר שהקמפיין שלה היה מאוד מוקפד, כזה שלא לוקח סיכונים, לטוב ולרע".
ומה אצל טראמפ?
"הוא היה עד סוף הקמפיין מופקר, חסר עכבות, גזעני. אבל דווקא בימי הקמפיין האחרונים במישיגן, כשהוא נתפס לא מוכן מול מיעוט, אוכלוסייה פלסטינית שקראה להפסקת המלחמה בעזה ודרשה מארצות הברית לשנות את המדיניות שלה, שם הוא עמד והנהן כמי שכפאו שד. זה היה רגע מאוד לא מוקפד במסע הבחירות, מעין רצון לעשות מהלך קפריזי, שלדעתי יתהפך עליו. טעות נוספת הייתה ההתבטאות האומללה שלו לפני כמה ימים, שהוא מצר על כך שפינה את הבית הלבן וקיבל את תוצאות הבחירות הקודמות. האמירה הזו, שמתייחסת לניסיון ההפיכה בקונגרס, בהחלט לא עושה לו טוב בקרב קהלים מתלבטים".
"מה שקורה בסוף מערכת הבחירות בארצות הברית לא שונה באופן מהותי ממה שקורה בישראל", אומר רוני רימון, יועץ אסטרטגי ומומחה לניהול משברים. "בזמן הזה אתה כבר לא עוסק בכלל בשכנוע של קהלים שונים להצביע לך, אלא עוסק יותר בשכנוע התומכים שלך ללכת להצביע, כי מה שיקבע את גורל הבחירות, ובטח בחירות צמודות, הוא אחוזי ההצבעה. זה גם מה ששני הצדדים עושים עכשיו, מחממים את הבוחרים שלהם באופן שיגרום להם להצביע באחוזים גבוהים יותר".
איך אתה מנתח באופן כללי את הקמפיינים שהתנהלו?
"כל אחד מהם נגע בנקודות החלשות של הצד האחר. מערכת הבחירות הזו לא הייתה בעניין של 'אני טוב', אלא של 'השני גרוע'. האריס תקפה את טראמפ על ההתנהלות שלו, על מי שהוא, על שנאת הנשים שלו, ואילו הוא תקף אותה, מבחינתו בצורה נכונה, על הנסיגה שחלה במצב הכלכלי של אזרחי ארצות הברית בקדנציה של ביידן־האריס. לדעתי, אגב, הוא לא מספיק חיבר אותה לביידן. בעימות ביניהם, רק אחרי שעה וחצי, בסיכומים, הוא נזכר להגיד שבעצם קמלה האריס וביידן ניהלו יחד. הוא היה צריך לעשות את זה הרבה יותר עוצמתי".
רימון אינו מוצא הפתעות גדולות באמירות של שני המתמודדים במהלך הקמפיין. "הם אמרו את הדברים הכי צפויים מבחינתם", הוא מבהיר. "אלה היו שני קמפיינים של הפחדה. כל צד ניסה להגיד כמה ארצות הברית תהיה במצב איום ונורא אם המועמד האחר ינצח, וגם עכשיו הם מנסים להגיד זאת".
לדעתך זה קו נכון?
"בעיקרון כן. אני חושב שהפחדה היא משהו שברמה הפסיכולוגית בדרך כלל עובד על אנשים. מה שמנצח בבחירות, לצערנו, זה יותר קמפיין נגטיבי מאשר קמפיין פוזיטיבי. זה משפיע על אנשים יותר מלהגיד 'תראו, איזה תותח־על אני'".
עם זאת, רימון מזהה טעויות בריאיונות שנתנו המועמדים לתקשורת: "קמלה האריס טעתה בזה יותר. בעצם, לא היא טעתה, אלא הצוות שלה טעה בכך שאפשר לה להתראיין הרבה. אני חושב שהיא לא מתראיינת טובה. פעמים רבות היא מוצאת את עצמה מופתעת משאלה ולא יודעת איזו תשובה לתת כדי לצאת מסיטואציה קשה, כשמנסים להתקיל אותה".
"תראי את נתניהו, הוא יכול להעביר קמפיין שלם בלי להתראיין. במצב כזה יש לך הרבה פחות אפשרויות לטעות. אתה בא, נואם את שלך והולך הביתה. בריאיונות, גם במגרש ביתי, כמו ברשת CNN, שאלו את האריס שאלות שהיא לא הוכנה אליהן, וגם זו טעות בעיניי. המסר צריך להיות מאוד מדויק. אתה צריך להיות מוכן לכל דבר, ולצמצם את הטעויות שלך למינימום מוחלט", הוסיף.
מה היית מעיר לטראמפ?
"בעצרות של טרמאפ נאמו אנשים שכל אחד מהם התחרה בשני מי יהיה יותר קיצוני. בעיניי זה לא היה דבר נכון, כי זה מרחיק ממך קהל שמתלבט למי להצביע".
לבלוט או להיעלם
"מערכת הבחירות עצמה הייתה אחת המסעירות והדרמטיות שהיו, עם פרישה של נשיא באמצע המרוץ מצד אחד, ועם שני ניסיונות התנקשות בטראמפ מצד שני", קובע איתי בן חורין, יועץ אסטרטגי, הבעלים של חברת "בן חורין אלכסנדרוביץ".
לצד זאת, הוא מדגיש, הקמפיינים עצמם לא היו דרמטיים: "לא היו בהם רעיונות חדשים מאוד, לא פנייה לקהלים חדשים מאוד, לא הפתעות. שניהם, האריס וטראמפ, די הלכו כל אחד על הבייס שלו. טראמפ ניסה קצת לדבר גם לשחורים ולהיספנים, קמלה ניסתה לדבר קצת לגברים הלבנים, אבל שני הקמפיינים הלכו בקווים צפויים. שניהם פעלו פחות או יותר באותה אסטרטגיה".
מה דעתך על כך?
"אני חושב שאם טראמפ היה טיפה יותר ממלכתי, הוא יכול היה להביא עוד אנשים שנרתעים ממנו, אבל לא סומכים על האריס. אבל אני מניח שהוא פעל בדרך שבה פעל מפני שהוא רצה להלהיב את האנשים. הוא חשב שזה יביא יותר אנשים להצביע".
מה בעניין האריס?
"היא קיבלה קמפיין בנסיבות כמעט בלתי אפשריות. היא מועמדת שלא נבחרה מעולם וגם התמודדה זמן קצר. לכן אני חושב שפוקוס הבחירות הוא יותר על טראמפ מאשר עליה, כי אותה פחות מכירים. יש מי שאוהב ומעריץ את טראמפ ויש מי שפוחד ממנו, אבל מפני שהוא כל כך דומיננטי, הוא מרכז הבחירות. זה בן אדם שהציבור האמריקאי מכיר משנות ה־80, הוא גם היה נשיא והוא איש עם צבע עז מאוד".
"האריס, לעומתו, הרבה פחות מוכרת. לא היה לה הרבה זמן לזה כי היא לא עברה פריימריז שיוצרים חיכוך עם אנשים. לכן אני חושב שהקמפיין הזה הוא או שטראמפ ינצח או שטראמפ יפסיד. זה פחות אם האריס תנצח או תפסיד".
איזו עצה היה נותן כל אחד מכם למועמדים ליום הבחירות עצמו?
רימון: "הייתי מייעץ להם להשתמש בהפחדה – אם אתם, הבוחרים, לא תבואו היום להצביע, ותתעוררו לבוקר שבו ניצח המועמד האחר, תדעו שזה קרה מפני שהתעצלתם ולא באתם להצביע. כל צד צריך לדבר אל התומכים שלו ולהוציא אותם להצביע".
בן חורין: "זה יום שבו אתה צריך להראות לבוחרים שלך, וזה בכל מקום ככה, שאתה רוצה יותר מהם. המועמדים צריכים להיראות בטירוף של עשייה, לפגוש אנשים, טלפונים, סרטונים – לעשות כל מה שאפשר כדי להראות לבוחרים שלהם שהם מאוד רוצים את זה. וכמובן, להימנע ביום הזה מטעויות, שייתנו זריקת מרץ לצד השני".
חורב: "האינטרסים האמריקאיים הבינלאומיים נמצאים בסכנה חסרת תקדים לא בגלל מה שקורה בעזה או בלבנון, ואפילו לא באיראן. הם נמצאים בסכנה חסרת תקדים בגלל מה שמתרחש בדרום־מזרח אסיה והחשש מפני פלישה של צפון קוריאה לדרום קוריאה, ופלישה אפשרית של סין לטייוואן. אלה אירועים שיכריעו אסטרטגית את עוצמתה של ארצות הברית. למרות שהקהל האמריקאי עוסק בנושאים פנימיים, הרי שאם הייתי יכול להמליץ לקמלה האריס מה לעשות במופע האחרון שלה היום, הייתי מייעץ לה לשאול שאלה רטורית ולא לענות עליה: 'האם הייתם רוצים בבית הלבן אדם שחלק מהחוב האישי שלו נמצא בידי הסינים, ואחד החברים הקרובים שלו הוא ולדימיר פוטין?'".
ומה היית ממליץ לטראמפ?
"הייתי מציע לו לסתום את הפה, להיעלם ביום הזה ולנתק כל קשר לעולם החיצון. בשלב הזה הוא יכול לעשות לעצמו רק נזק".
