בית המשפט העליון בארצות הברית קבע היום (שישי) כי נישואים חד מיניים יוכרו כזכות חוקתית.



פסק הדין הדרמטי ניתן ברוב של חמישה מול ארבעה שופטים וקבע כי החוקה האמריקאית מבטיחה הגנה שוויונית, הגנה שמונעת מהמדינות בארצות הברית לאסור על נישואים של בני זוג מאותו המין. המשמעות: בני זוג מאותו המין יוכלו להינשא בכל 50 המדינות.



בפסק הדין נומק, ״(על המדינה - א.ז.) לא לדון את בני הזוג מאותו המין לחיי בדידות והדרה מאחד ממוסדותיה הוותיקים של הציווליזציה. הם (בני הזוג מאותו המין-א.ז.) מבקשים להיות שווים בפני החוק. החוקה מעניקה להם את הזכות הזו״.



את דעת הרוב בפסק הדין כתב השופט אנתוני מ. קנדי, אליו הצטרפו עוד ארבעת השופטים הליברליים של העליון בארה״ב. ההחלטה שבאה לאחר עשרות שנים של התדיינות משפטית באה על רקע השינוי בדעת הקהל והסקרים שהצביעו על כך שמרבית האמריקאים בעד אישורם של נישואים חד מיניים. לבסוף, לתמיכה של ממשל אובמה בשינוי היה משקל מכריע ובית המשפט העליון קבע את מה שהיה צריך להקבע שנים קודם לכן. "אנשי הומוסקסואלים ולסביות שווים," אמר פרקליט המדינה האמריקאי דונלד ג’וניור בטיעוניו, "מגיע להם הגנה שווה של החוק, ומגיע להם את זה עכשיו״.



נשיא ארצות הברית, ברק אובמה צייץ בטוויטר: "היום נעשה צעד גדול בדרך שלנו לשוויון. זוגות הומואים ולסביות יוכלו עכשיו להינשא בדיוק כמו כל זוג אחר".



 


עמוד "הבית הלבן" שינה את תמונתו לכבוד המאורע ההיסטורי וצבע את הבית בצבעי דגל הגאווה.


הבית הלבן צבוע בדגלי הגאווה. צילום: צילום מסך מהפייסבוק

בישראל נישואין של בני זוג מאותו המין עדיין אינם מוכרים, אבל הפסיקה יצרה ״מטריית מגן״ חלקית המאפשרת מיצוי של חלק מהזכויות לבני זוג מאותו המין שחפצים במיסוד הקשר הזוגי ביניהם. במסגרת הניסיון להנהיג בישראל נישואים אזרחיים לכל מי שיחפוץ בכך, עלתה השאלה האם יש לכלול גם נישואים חד-מיניים. חלק מהצעות-חוק ברית הזוגיות, שנועד להסדיר נישואים אזרחיים בישראל, כללו בתוכן זוגות חד-מיניים, אולם רובן נמנעו מכך כדי להגביר את הסיכויים שהחקיקה תתקבל בכנסת. חוק ברית הזוגיות לחסרי דת אשר התקבל בכנסת ב-22 במרץ 2009 ונכנס לתוקף ב-22 בספטמבר 2010, לא נותן מענה לבני זוג חד מיניים.

בנובמבר 2006 ניתן פסק דינו של בג״צ שקבע כי על משרד הפנים לרשום במרשם האוכלוסין את נישואיהם של בנות זוג ובני זוג מאותו המין שנישאו מחוץ לישראל בבג״צ בן ארי. שישה משופטי ההרכב המורחב שדן בעתירה קבעו, מול דעת מיעוט של השופט אליקים רובינשטיין, כי אין לפקיד מרשם האוכלוסין סמכות להרהר בשאלת תוקפת של הנישואין, במידה ומוצגת בפניו תעודה המעידה על עריכת טקס נישואין בחו"ל, והוא מחויב לרשום את בני הזוג כנשואים. עם זאת הדגיש בית המשפט כי אינו פוסק, לכאן או לכאן, בשאלת תוקפם של נישואי בני זוג מאותו המין שנישאו בחו”ל. אף שפסק הדין נתפס בציבור כפורץ דרך, הוא טכני למדי ואיננו מורכב מבחינה משפטית.

עם זאת, כאמור, בתי המשפט, המחוקק ופקידי השלטון יצרו ״מטריית מגן״: הפסיקה והחקיקה בישראל העניקו חלופת נישואין לבני זוג מאותו מין בדמות של מיסוד הקשר באמצעות ברית זוגיות, הסכם או תחת הגדרת "ידוע בציבור", באופן שיטיל עליהם חובות וזכויות החלות בדרך-כלל על זוגות נשואים. עם זאת, ההכרה כמו גם הזכויות והחובות הם חלקיים בלבד. זכויות שונות של בני זוג שהוכרו בפסיקה כוללים את פרשת דנילוביץ, שם נקבע כי במידה וניתנים טובות הנאה לעובדים, יש להתייחס לבני זוג מאותו המין כבני זוג לכל דבר, והתייחסות אחרת היא בבחינת פגיעה בשוויון המעוגן בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

בפסק דין שטיינר הוכרו לראשונה הקלות במיסוי מקרקעין, כמוגנות לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובפסק דין 6960/03 נקבע כי יש להכיר משפטית בהסכמי ממון בין בני זוג חד מיניים, מתוך הסמכות של בית המשפט לענייני משפחה לאשר הסכם בין בני זוג נשואים או לא נשואים. בפסק דין בן ארי השני נקבע כי בתי המשפט לענייני משפחה הסמכות לדון בגירושין של בני זוג מאותו המין שנרשמו כנשואים.

המטרייה שמספקת ההלכה היא חלקית בלבד. הזכויות, מתקדמות ורחבות ככל שיהיו, הן עדיין חסרות מאלו של בני זוג שהם גבר ואישה. חוסר השיוויון כאן הוא מובנה ומתנגש עם הערכים הבסיסים ביותר של החברה הדמוקרטית. ההכרה בארה״ב בנישואים חד מיניים היא מתבקשת והתעכבה שנים רבות בגלל חוסר הסכמה פוליטי. כמו כאן.