בעקבות האוצר האבוד: האם נמצאה המלכה המצרית ארוכת הצוואר?

תות ענח' אמון, הפרעה ה־11 בשושלת ה־18 ששלטה במצרים העתיקה, שפירוש שמו הוא "הדמות החיה של האל אמון", היה בנו של אמנחותפ הרביעי, שבתקופתו הגיעה מצרים העתיקה לשיא עוצמתה. הוא שלט מגיל 9 עד גיל 18, אז מת בנסיבות מסתוריות. לאורך השנים היו תיאוריות כי הוא נרצח, סבל מסיבוכים רפואיים או נפגע בתאונת כרכרה, אך מחקר שפורסם בשנה שעברה העריך כי יש סבירות גבוהה שמותו נגרם מליקויים גנטיים.

להרתיע גנבים

חדר הקבורה של תות אנח' אמון. צילום: רויטרס

כשלושה חודשים לפני הכניסה לתוך הקבר, בתחילת נובמבר 1922, עמד הארכיאולוג האנגלי, הווארד קרטר, בפני רגע מכריע. אחרי שנים של חיפושים אחר קברו של המלך הפרעוני שהעלו חרס, ולא במובן החיובי של שפת הארכיאולוגים, הזהיר אותו המממן הראשי שלו, הלורד קרנרבון, שאם לא יצליח למצוא דבר בעונת החיפושים החדשה, הוא יפסיק את הקשר המקצועי ביניהם.

ימים אחדים אחרי תחילתה של העונה, חשף קרטר מדרגה בעת שניקה שברים עתיקים. בתוך זמן קצר התברר כי מדובר בגרם מדרגות שמוביל לקברו השלם של תות ענח' אמון, שעליו עדיין היו החותמות של המלך בן ה־18. "סוף־סוף יש גילוי נפלא בעמק", כתב קרטר ללורד קרנרבון. "קבר מופלא עם 

חותמות שלמות; כיסינו אותו מחדש לקראת הגעתך; ברכות".

כעבור יותר משלושה שבועות, ב־26 בנובמבר, בנוכחותו של קרנרבון, עשה קרטר חור קטן בדלת הנעולה והכניס פנימה נר בניסיון להאיר את האולם החשוך. "האם אתה רואה משהו?", שאל הלורד האנגלי. "כן, דברים נפלאים", השיב לו הארכיאולוג בהתרגשות.

הארכיאולוג הבריטי האוורד קרטר

בחודשים הבאים נמשכה עבודת פינוי האבנים וההריסות עד אשר באמצע פברואר התאפשר להיכנס לראשונה לתוך הקבר השלם ביותר של אחד ממלכי מצרים העתיקה שהתגלה עד כה. בפנים התגלו אוצרות זהב רבים, אף על פי שחלק מהפריטים נגנבו לאחר קבורתו של המלך, ובארבע פינות אולם הקבורה עמדו ארבעה פסלי אלים ששמרו עליו. במרכז ניצב הסרקופג שבתוכו היו שלושה ארונות קבורה, ובפנימי ביותר השתמרה המומיה החנוטה של תות ענח' אמון. 

עשר שנים לאחר מכן הושלמה הוצאת האוצרות, כולל הסרקופג ומסכת המוות המוזהבת של המלך, והם נמצאים במוזיאון המצרי בקהיר. בראשית השנה נמסר כי עובדים רשלנים של המוזיאון שברו בטעות את הזקן של המסכה בעת ניסיון לתקן את התאורה בתא התצוגה, וכאשר הם ניסו לתקנה במהירות, הם השתמשו בדבק הלא נכון.
 

לאחר גילוי הקבר, במטרה להרתיע גנבים אפשריים ואת העיתונאים שביקשו לסייר בפנים, סיפר קרטר כי קללה מוטלת על כל מי שמפריע את מקום מנוחתו של המלך תות. שנה לאחר מכן, מת הלורד קרנרבון והצהובונים העצימו את מיתוס הקללה. אבל בפועל, רבים מהמעורבים בגילוי ההיסטורי דווקא הצליחו לשרוד עוד לא מעט שנים – קרטר מת בגיל 64 במרץ 1939, בתו של קרנרבון שגם נכחה בכניסה לקבר מתה בשנת 1980, ואילו ריצ'רד אדמסון, חבר הצוות של קרטר ששמר על אולם הקבורה במשך שבע שנים, הלך לעולמו בשיבה טובה בשנת 1982.

"גילויים מטלטלים"

כעת מתברר כי הקבר בעמק לוקסור, שבו עדיין שוכנת גופתו של המלך־ילד הפרעוני, ככל הנראה טומן בחובו סוד נוסף שעשוי ליצור רעידת אדמה חדשה בחקר מצרים העתיקה. לפי מחקר חדש, ייתכן שהמלך תות לא היה הדייר המקורי של מתחם הקבר, וכי במקום כבר הייתה טמונה גופתה של אמו החורגת, המלכה נפרטיטי.
 

נפרטיטי, שמתה בסביבות גיל 40 בשנת 1330 לפני הספירה, הייתה הבכירה מבין חמש רעיותיו של אמנחותפ הרביעי ושותפה מלאה לרפורמות הדרמטיות שביצע, ובראשן ביטול האמונה באלים רבים ומעבר לאמונה באל אחד - אתון, אל השמש - והעברת עיר הבירה מתבאי (כיום לוקסור) לעיר חדשה, אחנתון. "היא הייתה הקליאופטרה של תקופתה", אמרה מישל מוראן, המחברת של הספר "נפרטיטי", ל"גרדיאן". "היא הייתה יפה ועשירה כמותה ובעלת עוצמה דומה – אם לא בעלת עוצמה רבה יותר".

המיתוס של נפרטיטי התעצם בדצמבר 1912, כאשר במהלך חפירות של משלחת גרמנית בראשותו של לודוויג בורכרדט התגלה פסל עשוי אבן סיד בן 3,300 שנה של המלכה הפרעונית במצב משומר היטב, כולל צוואר ארוך ואלגנטי. "החזקנו את הפיסה מלאת החיים ביותר של אמנות מצרית בידינו", כתב בורכרדט.

מחבר המחקר החדש, הארכיאולוג הבריטי ניקולס ריבס, ניתח צילומים ברזולוציה גבוהה ביותר של אולם הקבר וגילה מה שנראו כמו קווי מתאר של שתי דלתות חסומות ומוסתרות מאחורי הקיר הצפוני שמכוסה בציורים דתיים. "בזמן קבורתה של נפרטיטי, ודאי שלא הייתה כוונה כלשהי שתות ענח' אמון יוכנס עם הזמן לאותו קבר", כתב ריבס במחקר שפרסם. "זה לא התרחש עד מותו המוקדם והבלתי צפוי עשור לאחר מכן".
 

כעת, מתכנן ריבס לבצע בדיקות מכ"ם על מנתת לוודא אם התיאוריה שלו נכונה. "אם אני טועה, אני טועה", אמר ריבס בראיון ל־BBC. "אבל אם אני צודק, הגילויים הם פשוט מטלטלים. העולם יהפוך שוב למקום מעניין יותר – לפחות עבור חוקרי מצרים העתיקה".
 

הפרסום עורר גלים בעולם האגיפטולוגים. "אם נבחן את מה שאנחנו יודעים, אז אנחנו די בטוחים שיש קבר מלכותי בלתי גלוי מאותה תקופה בערך, כי יש לנו יותר מלכים מאשר קברים, ולכן ההיגיון אומר שיש עוד קברים שצריך למצוא", אמר טובי וילקינסון, חוקר מצרים מאוניברסיטת קיימברידג', לרשת CNN. 

מנגד, איידן דודסון מאוניברסיטת בריסטול דווקא הטיל ספק בהכרזתו של ריבס. "זו אבחנה מעניינת, אבל לקפוץ לאמירה 'ונפרטיטי נמצאת מאחורי הקיר' – זה לא ממש הגיוני", אמר לאתר "לייב סיינס". "כל מה שיש לנו אלה רק כמה שריטות על הקיר". 
 

גם זאהי חוואס, אחד המומחים הגדולים בעולם לענייני מצרים העתיקה, שגם היה שר העתיקות בממשלה המצרית, לא מיהר להתלהב. בשיחה עם העיתון "אל־אהראם", הוא ציין כי ריבס הסתפק בינתיים בצילומי תלת־ממד ועוד לא ביצע בדיקה ממשית בקבר. "הקווים שריבס ראה בצילומים לא יכולים להיות עקבות של דלתות כפי שהוא טוען", אמר. "אלה יכולים פשוט להיות הקווים של התמונות".
 

אם אכן יתברר שהתיאוריה של ריבס נכונה, זו תהיה בשורה מעודדת גם עבור הרשויות במצרים, שיוכלו להעלות מחדש על נס את היותה של המדינה אחת האימפריות המשמעותיות ביותר בהיסטוריה האנושית העתיקה. השאלה היא אם הגילוי – אם אכן יתרחש – יצליח להשיב למצרים את התיירים שהיא כה מחכה שימלאו מחדש את רחובותיה ואת אתריה העתיקים, במיוחד לנוכח גל הטרור הקיצוני שפוקד את מצרים.