עשרה קילומטרים בלבד מפרידים בין החוף של העיירה אייבצ'יק לבין האי היווני לסבוס, שהפך יעד מרכזי עבור מאות אלפי פליטים, מהגרים ומבקשי מקלט שעשו את דרכם על גבי סירות קטנות, לעתים רעועות, בתקווה למצוא חיים חדשים באחת ממדינות האיחוד האירופי. אבל המים הסוערים והקרים של הים האגאי והסלעים בקרקעית הופכים את המסע הקצר לסיוט שלעתים מסתיים בטרגדיה. כך היה ביום שני האחרון, כאשר ארבעה ילדים טבעו למוות אחרי שהסירה שלהם התהפכה בעת שעשתה את דרכה כשעליה יותר מ־50 בני אדם, והגופות נשטפו חזרה לחוף הטורקי.
כ־6,000 מהגרים הגיעו בסך הכל ביום שני לאיים היווניים, והם מתווספים ליותר מ־738 אלף פליטים שכבר עשו את המסלול מאז תחילת השנה. על אף רגיעה מסוימת, בשל הים שהופך לסוער יותר ובעקבות מתקפת הטרור בפריז שהביאה להגברת אמצעי האבטחה (נודע כי לפחות אחד המחבלים הסתנן עם דרכון סורי), נראה כי הרצון למצוא בית חדש לא מצליח לעצור את זרם הפליטים האדיר.
המספרים היו יכולים להיות גבוהים אף יותר, אלמלא 250 שוטרים טורקים שעצרו בשתי פשיטות בבוקר יום שני ואחר הצהריים כ־1,300 פליטים מסוריה, אפגניסטן, עיראק ואיראן, שהסתתרו ביערות ובחופים באזור אייבצ'יק והעבירו אותם למתקני כליאה עמוסים בדרך לגירוש מהמדינה. בנוסף נעצרו מספר מבריחי פליטים, והוחרמו ארבע סירות ששימשו אותם עבור המסעות הימיים.
לא מדובר בפעם הראשונה בחודשים האחרונים שבה הרשויות הטורקיות פועלות נגד המבריחים - שמוכנים לסכן פליטים חלשים וחסרי כל תמורת אלפי יורו - ומנסות לעצור את הסירות לפני שיגיעו לאיים היווניים; אבל סדרת הפשיטות השבוע הופנתה לעבר כתובת ברורה - מנהיגי האיחוד האירופי, מאחר שעל השולחן מונח סיוע כלכלי נדיב, ויותר מכך, חבילת הטבות שעשויה לקדם את החלום הטורקי של חברות בגוש האירופי.
יממה קודם לכן נפגשו ראשי האיחוד ומנהיגי 28 המדינות החברות עם ראש הממשלה הטורקי, אהמט דבוטאולו, כדי לחגוג הסכם היסטורי שיוכל לצמצם את משבר הפליטים הכי גדול מאז מלחמת העולם השנייה. במסגרת ההסכם התחייבו המנהיגים האירופים לספק לטורקים סכום ראשוני של 3 מיליארד יורו על מנת לסייע בטיפול ב־2.2 מיליון פליטים סורים שהגיעו למדינה מאז פרצה מלחמת האזרחים לפני יותר מארבע שנים וחצי, ולנסות לשלבם בחברה הטורקית.
בין השאר, סיכמו הצדדים כי הטורקים ישיבו לארצות המוצא את המהגרים שאינם זכאים להגנה בינלאומית ויסייעו להילחם ברשתות ההברחה הבלתי חוקיות. "חובה להשיג תוצאות, במיוחד בעצירת זרם הפליטים הבלתי סדירים", נאמר במסמך המשותף. "האיחוד האירופי וטורקיה הסכימו ליישם את תוכנית הפעולה המשותפת שתסדיר את עניין זרם המהגרים ותסייע לסיום ההגירה הבלתי סדירה".
בניסיון לחזק את ההסכם מובילה קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, מהלך נוסף שבמסגרתו חלק ממדינות האיחוד גם ייקחו לתחומן פליטים סורים על מנת להקל על הטורקים, וזאת כתחליף לתוכנית המכסות שהושגה לפני כחודשיים ועוררה התנגדות מצד חלק מהמדינות החברות. עד כה הביעו בלגיה, לוקסמבורג, אוסטריה, שוודיה ויוון עניין ביוזמה, וייתכן כי גם צרפת, הולנד ופינלנד יצטרפו.
עוצמים עיניים
הסכום של 3 מיליארד יורו, שעשוי לגדול בהמשך למיליארדים נוספים, אומנם קרץ לטורקים, אבל זו לא המתנה הכי מפתה שנכללת בהסכם שהושג בבריסל ביום ראשון. ראשי האיחוד הבטיחו לחדש את הדיאלוג התקוע עם טורקיה על אפשרות צירופה של המדינה המוסלמית לגוש האירופי, כולל פתיחתו של פרק 17 בשיחות שעוסק בסוגיות כלכליות ומוניטריות, וקיום שיחות הכנה לקראת מו"מ על איחוד מסים.
הממתק הכי גדול הוא הכוונה לבטל את הצורך של אזרחי טורקיה בדרכונים בעת שהם נכנסים למדינות האיחוד שחברות באמנת שנגן לגבולות פתוחים.
"מתוך משברים צומחות הזדמנויות", אמר נשיא האיחוד, דונלד טוסק, בנאומו במהלך חתימת ההסכם. "וההזדמנות שאנחנו מאמצים אל חיקנו היום היא להביא את היחסים שלנו לרמה חדשה וגבוהה יותר שתואמת את האינטרסים המשותפים שלנו. הזדמנות שתזרים אנרגיה מחודשת ליחסים הבילטרליים שלנו, לטובת טורקיה והאיחוד האירופי".
ראש הממשלה הטורקי לא הסתיר כמובן את שביעות רצונו מההישג הענק, שהגיע יממה לפני שזכה בהצבעת אמון בפרלמנט על מדיניות הממשלה בעקבות הניצחון הסוחף של מפלגת הצדק והפיתוח האסלאמיסטית בבחירות בחודש שעבר. "היום זה יום היסטורי בתהליך ההצטרפות שלנו לאיחוד האירופי", אמר דבוטאולו. "אני מודה לכל המנהיגים האירופים על ההתחלה החדשה הזו".
למרות החיוכים נשמעו גם קולות אחרים במהלך הפגישה. ראש ממשלת בלגיה, שארל מישל, הדגיש כי עדיין יש דרך ארוכה מאוד עד שטורקיה תוכל להתקרב לחברות באיחוד האירופי, והבהיר כי ארצו אינה מוכנה "לתת צ'ק פתוח" לאנקרה כדי לסייע לה בהתמודדות עם הפליטים לפני שתפגין נכונות אמיתית לפעול לעצירת הזרם לתוך מדינות האיחוד.
גם טוסק ציין כי עדיין יש ציפייה שטורקיה תעמוד בהתחייבויות העבר שלה לכבד את זכויות האדם והאזרח, ולהגן על חופש העיתונות במסגרת השיחות על התקרבותה לאיחוד. נשיא הנציבות האירופית, ז'אן־קלוד יונקר, הוסיף כי האיחוד "לעולם לא ישכח את המחלוקות וחילוקי הדעות שיש לנו עם טורקיה", וכי הסוגיות של זכויות אדם וחופש העיתונות "יעלו שוב ושוב" בשיחות.
זו בדיוק הנקודה שעוררה את הזעם הכי גדול על ההסכם: כיצד ייתכן שהאיחוד האירופי, שחרת על דגלו את הערכים הללו, ממהר לחבק את טורקיה בדיוק כאשר הנשיא, רג'פ טאיפ ארדואן וממשלתו של דבוטאולו מגבירים את הדיכוי נגד יריביהם הפוליטיים, בעיקר באמצעי התקשורת. רק בשבוע שעבר נעצרו עורך העיתון "ג'ומהורייט", צ'אן דונדר, וראש המשרד של העיתון באנקרה, ארדם גול, בחשד לריגול ולתמיכה בטרור אחרי שפרסמו צילומים וסרטונים שמראים לכאורה פגזים ותחמושת מועמסים על משאיות של שירות הביון הטורקי בדרכן לסוריה. ביום שלישי קבע בית משפט באיסטנבול כי מעצרם של השניים היה מוצדק.
"נכון שחלק משמעותי מהאוכלוסייה מרגיש שהוא אירופי במונחים של מראה, סגנון חיים וערכים, אבל ספק אם מדובר במרבית אלה שהצביעו עבור מפלגת הצדק והפיתוח ותומכים בארדואן", כתב בעל הטור, סמיח אידיז, ביומון הטורקי "הורייט". "עולה גם השאלה אם ארדואן רואה בעצמו אירופי, בהתחשב בחוסר אהדתו המוכר לכל הדברים המערביים. אבל שום דבר מזה לא חשוב למנהיגי האיחוד האירופי כיום. הם רק רוצים שטורקיה תוציא אותם מתוך מבוך הפליטים, והם מוכנים לא רק להעביר כסף בשביל זה, אלא גם להתעלם מההפרות הבוטות של אנקרה מ'הקריטריון של קופנהגן' (שמגדיר את תנאי הסף להצטרפות לשורות האיחוד - ח"א)".
נשיא טורקיה רג'יפ טאיפ ארדואן. צילום: רויטרס
יאבוז ביידר, בעל טור ובלוגר שגם זכה לאחרונה בפרס מיוחד במסגרת פרס העיתונות האירופי, הזכיר גם את הרדיפה הנוכחית נגד בני המיעוט הכורדי במדינה. "כאשר 'פסגת הצביעות' הזו - שבה כנראה אף צד לא האמין בכנות של הצד האחר אפילו במעט - הסתיימה, אני תוהה אם מישהו מבכירי האיחוד האירופי תהה בכלל מה תושב כורדי בטורקיה חש לגבי 'ערכי' האיחוד האירופי", כתב ביומון "זאמאן".
ראש ממשלת בלגיה לשעבר, גאי ורהופסטדט, הבהיר כי כסף בלבד לא יצליח לעצור את משבר הפליטים. "הגיע הזמן שאירופה תיקח את גורלה בידיה, במקום לנסות לשלם ולשחד אחרים על מנת לספק פתרונות עבורנו", התריס במאמר דעה באתר "פוליטיקו".
נייג'ל פאראג', מנהיג מפלגת העצמאות הבריטית, שמתנגדת להמשך החברות של הממלכה המאוחדת במסגרת האיחוד, אף האשים כי מדובר בניסיון סחיטה מצד ארדואן, שאיים כי יפתח את שערי ארצו אם האיחוד לא ייתן לו את הכסף שהוא רוצה. "אסור לבריטניה לשלם לרודן האסלאמי הזה אפילו פני, אלא לקחת שליטה חזרה על הגבולות שלנו ולעזוב את האיחוד האירופי", אמר. "אני חשדן מאוד לגבי המוטיבציה הטורקית בתחומים רבים, ולא רוצה להיות מעורב באיחוד פוליטי שבו טורקיה תהיה חברה".
העיתונאי הבריטי, ריצ'רד ליטלג'ון, אף תהה במאמר שפרסם ב"דיילי מייל": "הפתרון של האיחוד האירופי להסלמה במשבר המהגרים הוא לתת ל־75 מיליון טורקים גישה ללא ויזה לאירופה. מישהו חשב שזה רעיון טוב?".
חלומו של ארדואן
גשר בין מזרח למערב, בין אירופה לבין אסיה - כך רואה את עצמה טורקיה, שממוקמת בצומת הדרכים בין היבשות, וניסתה במשך עשרות שנים להשתלב במסגרת הכלכלית והפוליטית של מערב היבשת, אולם התהליך נקלע למבוי סתום שוב ושוב.
ב־1963 חתמה טורקיה על הסכם התאגדות - שלב אחד פחות מחברות מלאה - עם הקהילה האירופית הכלכלית, קודמתו של האיחוד האירופי. זה היה אמור להעלות את טורקיה על המסלול לחברות בקהילה, אבל פלישת הכוחות הטורקיים לצפון קפריסין ב־1974 וההפיכה הצבאית במדינה שש שנים לאחר מכן סיכלו את התהליך.
רק ב־1999 נקבע כי טורקיה יכולה להיות מדינה מועמדת להצטרפות לאיחוד האירופי, על בסיס אותם תנאים שהוצבו בפני מועמדות אחרות מתוך היבשת, ובדצמבר 2002 - זמן קצר אחרי שמפלגת הצדק והפיתוח בהנהגת ארדואן זכתה לראשונה בבחירות - הוחלט לפתוח במו"מ על צירופה של המדינה, אם יתברר בתוך שנתיים כי היא אכן ממלאת אחר התנאים. השיחות נפתחו בסופו של דבר באוקטובר 2005, כאשר על הפרק עמדו לדיון 35 פרקים של חוק האיחוד האירופי במגוון תחומים, שעליהם יש להסכים לפני שיגובש הסכם ההצטרפות הרשמי.
אולם מהרגע הראשון ניצבו הטורקים בפני אופוזיציה תקיפה מתוך שורות האיחוד האירופי. על אף שבבריטניה ובאיטליה תמכו המנהיגים בצירופה של טורקיה, קנצלרית גרמניה, מרקל, הסכימה לתת רק מעמד של "חברות מועדפת" ולא חברות מלאה, בעוד נשיא צרפת הקודם, ניקולא סרקוזי, אמר בינואר 2007 כי "הרחבת אירופה ללא גבול מסכנת את האיחוד הפוליטי האירופי ואני לא מקבל את זה... אני רוצה לומר שאירופה חייבת לשים לעצמה גבולות, כך שלא לכל המדינות תהיה תכלית להפוך לחברות של אירופה, החל בטורקיה - שאין לה מקום בתוך האיחוד האירופי".
ארדואן אומנם ניסה בתחילת הדרך לקדם רפורמות פוליטיות ודמוקרטיות שנראו כממלאות אחרי תנאי האיחוד, אולם בהדרגה התברר כי מדובר רק במראית עין וכי "הסולטן" מנסה לחזק את אחיזתם של הגורמים האסלאמיים. גם חוסר נכונותו של השלטון באנקרה לפתוח את נמלי הים והאוויר לתנועה מקפריסין, חברה מלאה באיחוד מאז 2004, והקשיים שהציבה טורקיה על המו"מ לאיחוד האי הביאו בפועל להקפאת ההליכים על הצטרפותה. רק 14 פרקים מתוך ה־35 נפתחו עד כה, ורק אחד כבר סוכם ונסגר.
אבל נראה כי המשבר הדרמטי שפוקד את אירופה, עם כמיליון וחצי פליטים ומהגרים שלא רק מידפקים על שערי האיחוד אלא מנסים להיכנס בכל נתיב אפשרי ומאיימים לערער את האחווה בין המדינות החברות, הביא לשינוי בעמדה האירופית כלפי טורקיה, עד כדי נכונות לשלם את המחיר של הצטרפותה.
מרקל, שרק בתחילת אוקטובר הכריזה כי ארדואן יודע שהיא מתנגדת לחברות מלאה של טורקיה, התייצבה שבועיים לאחר מכן בארמונו באיסטנבול וציינה כי "החברות המלאה של טורקיה היא סוגיה פתוחה". "איך אנחנו יכולים לקדם את תהליך ההצטרפות באופן דינמי יותר?", שאלה והציעה לפתוח שלושה פרקים חדשים בשיחות עם אנקרה. שרת ההגנה של איטליה, רוברטה פינוטי, אף הכריזה השבוע כי זו הייתה "טעות היסטורית" לחסום את תהליך הצטרפותה של טורקיה לאיחוד.
בשנה שעברה, במסגרת קמפיין הבחירות שלו לנשיאות, יצא ארדואן לסיור בקרב הקהילות הטורקיות הגדולות ברחבי אירופה והבהיר כי השאיפה להצטרף לאיחוד האירופי עדיין חיה וקיימת. "האיחוד האירופי צריך את טורקיה", אמר בנאום בליון שבצרפת. "בשביל כלכלה חזקה, האיחוד צריך את טורקיה. כדי להילחם בגזענות, באפליה, באנטישמיות ובאסלאמופוביה, האיחוד האירופי צריך את טורקיה. חשוב מכך, כדי ליצור קשר בריא יותר עם העולם המוסלמי, עם כל המוסלמים, האיחוד זקוק לטורקיה. טורקיה לא תישאר מחוץ לדלת של האיחוד האירופי לנצח".
השבוע התברר כי כמו בבחירות הכלליות בחודש שעבר, ארדואן שוב קיבל את הקלפים הטובים ביותר. כעת נותר לראות אם הוא גם ייקח את כל הקופה, שתשנה לנצח את פניו של האיחוד האירופי ואת אופיו.