יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית, אברהם דובדבני, מצא השבוע בביקורו בפריז קהילה אכולת ספקות וחוששת לעתידה. "הגעתי אחרי הפיגועים כדי לעודד את הקהילה שנמצאת באווירה של פחד", הוא מספר זמן קצר לאחר שהניח זר לזכר הנרצחים בפיגוע בהיפר כשר במזרח פריז בינואר האחרון, שבוצע על ידי המחבל חמדי קוליבאלי – אירוע שנדחק מעט מן הזיכרון הקולקטיבי בשל מתקפת הטרור הנוראה בחודש שעבר. בפתח המסעדה שבה שוהה דובדבני בעת שיחתנו ניצבים אנשי ביטחון, ובחוץ צועדת כיתת חיילים ברובים שלופים.
"היהודים משתדלים לא להגיע למקומות ולאירועים ציבוריים", הוא מספר. "המקום הראשון שהגענו אליו היה יריד דירות ישראלי שהתקיים ביום ראשון שעבר, יום הסיבוב השני והגורלי לבחירות המחוזיות. לפני כן פורסמה הודעה שאני אהיה שם כדי להראות שאנחנו לא מפחדים ומגיעים לאירוע ציבורי מרכזי כדי לעודד אותו, ולכן הביקור הזה היה חשוב, מבחינת הציבור שהשתתף ומבחינת המארגנים".
האם יש מענה מספק למצב?
"אנחנו פועלים היום בנוגע לכמה נושאים מרכזיים בצרפת בתור ההסתדרות הציונית. כמובן, גם ממשלת ישראל נותנת כספים עבור פעילות למען יהודי צרפת, וגם הסוכנות היהודית ואחרים פועלים מצדם. הראשון בהם, שאיש לא מטפל בו, הוא נושא העברית. המטרה המרכזית היא לימוד עברית לקראת עלייה, ובכלל לקהל הרחב שרוצה ללמוד עברית. בתוך חודשיים הקמנו 28 אולפנים חדשים, בעיקר בפריז אך גם בערי השדה. ב־2016 נשלים יותר מ־100 אולפנים. זו פעולה משותפת עם משרד הקליטה, שנותן את הכסף הממשלתי כדי שנוכל לעשות את המבצע הזה. יש היענות עצומה. אנחנו מקימים את האולפנים בקלות יתרה. הרבה אנשים באים ורוצים ללמוד. הקושי הוא בעיקר במציאת מורים ודברים טכניים. אנחנו דואגים שהאולפנים יהיו תחת פיקוח מסודר מבחינה מקצועית. אנחנו בוחרים את המורים, עשינו להם באוקטובר השתלמות של כמה ימים. יהיו להם עוד חמישה ימים בפברואר, וביולי, בסוף שנת הלימודים, הם יבואו להשתלמות מסכמת של שבועיים בארץ, ואז יקבלו גם תעודה מהאוניברסיטה העברית, שמלווה את כל הצד האקדמי והמקצועי של הכשרת המורים האלה. זו תהיה תעודה של מורה באולפן. כלומר, אנחנו גם בוחרים אותם וגם משדרגים את היכולות שלהם – שיהיו מעודכנים, שידעו לעשות את מלאכתם הכי טוב שאפשר".
הפסקת עידוד לימוד העברית בתפוצות, אבל גם בישראל עצמה, מתגלה עכשיו כאחד המחדלים הגדולים של ממשלת ישראל והסוכנות היהודית בשנים האחרונות. רק לאחרונה החלו להודות שם בחצי פה בטעות ההיסטורית, ומלאכת החזרת העטרה ליושנה הוטלה ברובה על ההסתדרות הציונית העולמית, שחיפשה את ייחודה מאז הפרדת תפקידי יו"ר הסוכנות היהודית וזה של ההסתדרות הציונית. חשיבות ידיעת השפה חוזרת לתודעה הציבורית בתקופות גלי עלייה, אך ההתנתקות מאחריות המדינה ללימוד העברית כחלק מכור ההיתוך של העולים באה במסגרת האידיאולוגיה החדשה של תפיסת ההפרטה הכללית, שבה על האזרחים לדאוג באופן פרטי לעניינים שאינם ברשימת הצרכים החיוניים שעל המדינה לספק לאזרחיה. במה שנהגו פעם לכנות "התפוצות", התוצאות היו הרות אסון. אולפני העברית בחסות הסוכנות היהודית נסגרו, והאחריות עליהם הועברה, לכאורה, לקהילות שהעברית איננה בראש מעייניהן. כך היה בצרפת, שבה הצטמצם דרמטית מספר האולפנים שאורגנו על ידי מוסדות הקהילה, עד שהגיע השבר הנוכחי.
אך האם אכן מדובר בשבר? הרי למרות התחזיות הדרמטיות, כבר עכשיו ניתן לקבוע שמספר העולים מצרפת לא הגיע השנה לממדים שנצפו. רבים אומנם התעניינו בעלייה, אבל לא מימשו את כוונתם. ויש גם כאלה שמימשו וחזרו אחרי שהקימו להם "סניף כלכלי" בארץ, על כל מקרה שלא יבוא. "תלוי בתחזיות של מי מדובר", מתייחס דובדבני להערכות על העלייה ההמונית. "האנשים אצלנו קצת נסחפו. הם טיפלו בעלייה, אבל נסחפו כתוצאה מהגל הראשון. כשהמועמדים באו ועמדו בתורים, צריך היה לחכות לפחות שבוע כדי להתקבל לראיון ולפתוח תיק. היה עומס אדיר. הממעטים דיברו בהערכותיהם על 10,000 איש בשנה. אנחנו אמרנו מראש שאלה לא המספרים, שהמספרים של 2014 יהיו גם המספרים של 2015, אולי עוד 1,000. וכך היה. ב־2014 עלו 7,000 איש, וב־2015 עלו 8,000. אלה יהיו המספרים גם בהמשך. לא תהיה כאן קפיצה גדולה מדי. אני מעדכן את משרד הקליטה שבנה הערכות גבוהות מדי בסך הכל של העולים, כדי להוריד קצת את הציפיות, אבל עדיין זו המגמה, ומדובר בעניין רציני. העובדה שלא הגיעו לציפיות זה משום שהן היו קצת מוגזמות. עברתי עכשיו באולפנים, ראיתי את האנשים, והאווירה כלפי העלייה חיובית מאוד. יש לטפל בכך יותר בארץ ולהוריד את החסמים שקיימים, כמו הכרה בתארים האקדמיים ומציאת תעסוקה, שהמועמדים מהססים בגללם".
אין היגיון בטרור
ראשי הממשל הצרפתי לא אהבו את הקריאות בישראל ליהודי צרפת, המונים כחצי מיליון איש, להגיע ארצה. הם פנו חגיגית ליהודי צרפת וקראו להם להישאר ולא לעזוב, משום שבלעדיהם "צרפת לא תהיה צרפת", כדברי ראש הממשלה מנואל ולס. בנוסף, הם הבטיחו לדאוג לביטחונם של היהודים אחרי התקיפות על רקע אנטישמי, ובמיוחד בגל הטרור הנוכחי. אולם עכשיו, כשהאיום הפך כללי, היו גם כאלה שהתלוננו שאמצעי הביטחון מופנים בעיקר לטובת היהודים. יו"ר ההסתדרות הציונית נותן בהקשר זה אשראי מלא לממשל. "אחרי גל הפיגועים הראשון בחודש ינואר, במרכול ‘היפר כשר’ ובמערכת השבועון 'שארלי הבדו', ממשלת צרפת בנתה מערכת הגנה מרשימה על הקהילה היהודית", הוא מספר. "חיילים בכמויות אדירות הוצבו בכל מקום. אבל כשהבינו שהם לא יכולים לעמוד בזה, ישבו והגיעו להחלטה שמתי שצריך – יהיה. למשל במקומות שלא פועלים כל השבוע יש שמירה של 24 שעות ביממה.
כך הגיעו להבנות, אבל העובדה שרואים עכשיו פחות חיילים נותנת תחושה שלכאורה יש ירידה בביטחון. בכל המקומות הציבוריים שהיינו בהם – בתי כנסת, מרכזים קהילתיים, בתי ספר, אולפנים – מצאנו בחוץ אבטחה של חיילים צרפתים שעושים את עבודתם נאמנה. אבל ייקח זמן עד שתחזור לאנשים תחושת הביטחון. כי האירועים האחרונים לימדו שאי אפשר לדעת מאיפה זה יבוא. אם אנשים היו יכולים לדעת שאלה ואלה המקומות המועדים לפורענות, שלא כדאי להיות בהם, היו נמנעים מלהגיע אליהם, אבל זה לא המצב. האירועים האחרונים הפכו את המצב ללא ברור בעיני אלה שעוד ניסו למצוא איזשהו היגיון בטרור – האם הוא מכוון אל אוכלוסייה זו או אחרת, כמו יהודים או עיתונאים – אבל אם אנשים יושבים בבית קפה שאין בו שום דבר מיוחד ונהרגים, זה אומר שזה עלול לקרות בכל מקום ובכל שעה, כי למבצעי הפיגועים יש רק מטרה אחת – להרוג כמה שיותר".
על הנייר אולי שיטת "האבטחה מתי שצריך" נראית יעילה ועניינית, אבל למציאות יש כללים אחרים. למשל, משטרת פריז מנסה לגלות מי מרח בשבוע שעבר חומר או פיזר אבקה רעילה על כפתור האינטרפון של בית כנסת של הקהילה החרדית בבוני סיר מרן, פרבר ממזרח לפריז. 14 נשים שהגיעו ביום שני בשעות הערב לשיעור אחרי התפילה לקו בהרעלה קלה שהתבטאה בכוויות בעור ובצריבות בעיניים. הנשים טופלו על ידי צוות עזרה ראשונה במקום ונשלחו לבתיהן. משמר המשטרה ששמר על המקום בזמן התפילה עזב לפני תחילת השיעור, ומצלמות האבטחה – שהקהילה היהודית מחויבת להפעיל על פי הסכם עם שלטונות הביטחון – לא פעלו, כך שמפזר האבקה לא צולם, ולכן הסיכויים ללכידתו הם קלושים.
לחסום את הימין
לאיום הביטחוני הצטרף לאחרונה גם איום פוליטי. אף שיהודים לא מעטים הצביעו בבחירות האחרונות לחזית הלאומית, שמנהיגתה מארין לה פן קיבלה רוח גבית ממתקפת הטרור וטענה שמפלגתה היא "המחסום היחיד שנותר בין האיום האסלאמי ליהודים", קראה מועצת הגג של הארגונים היהודיים לחסום את עליית הימין הקיצוני, הביעה אחרי הסיבוב השני של הבחירות את סיפוקה על כישלונה לעת עתה של מפלגתה של לה פן וקראה לממשל לתת מענה לדברים שדחפו ציבור רחב לזרועותיה.
"יש מגמה של עזיבה כללית, גם של לא יהודים", מספר דובדבני. "בגלל המצב הכלכלי ובגלל סיבות נוספות. העזיבה נמשכת בממדים גדולים, אפילו מפחידים. אנחנו משתדלים שהיעד של אלה שארזו את המזוודות יהיה לפחות ישראל ולא יעד אחר, לא מיאמי, לא מונטריאול, לא אוסטרליה ולא לונדון, שהפכה מוקד משיכה חשוב, וזה מרכז המאמץ שלנו כרגע. כי היהודים עוזבים, הם לא רואים את עתידם כאן בדור הבא, ולכן הם מסתכלים החוצה ולעבר ישראל. יש כאלה שעושים את זה לאט ולא ממהרים, ויש כאלה שרוצים לעזוב כבר עכשיו. גם אם הם מודעים שמדובר כרגע בגל שאולי יחלוף, האווירה בקרב היהודים היא ברורה – שצרפת אינה עוד מקום שהם יכולים לבנות בו את עתידם".