הימין הקיצוני אמנם הפסיד באוסטריה, אך מאיים לשטוף את אירופה

קל לנחש שתחושת הקלה עברה במשרדים של מטה האיחוד האירופי בבריסל ביום שני אחרי הצהריים, כאשר הגיעו הידיעות הראשונות כי נורברט הופר, מועמד מפלגת החירות מהימין הקיצוני לנשיאות אוסטריה, הפסיד על חודו של קול (ליתר דיוק, כ־31 אלף קולות בלבד) למועמד הירוקים, אלכסנדר ואן דר בלן.
 

חודש בדיוק לפני שבמוסדות האיחוד בבריסל שוב ידלקו האורות לאורך כל הלילה בשל משאל העם על המשך חברותה של הממלכה המאוחדת בגוש האירופי, עמד האיחוד בפני תסריט לא פחות מטריד. אוסטריה, מדינה שדווקא אינה סובלת ממשבר כלכלי, עמדה לעשות היסטוריה ולבחור את ראש המדינה הראשון במערב אירופה מטעם הימין הקיצוני מאז מלחמת העולם השנייה. דווקא אוסטריה, מולדתו של מי שהביא את הפאשיזם האירופי לשיאים חדשים של זוועה. 
 

מאז שהופר ניצח בסיבוב ההצבעה הראשון בחודש שעבר, לא הסתירו ראשי האיחוד - כמו מרבית הממסד הפוליטי האוסטרי - כי הם חוששים מהאפשרות שנציג מפלגת החירות יישב בלשכה הנשיאותית בארמון הופבורג בווינה. "האפשרות לראות ניצחון של הימין הקיצוני מאלצת אותי להגיד - אני לא אוהב אותם", אמר נשיא הנציבות האירופית, ז'אן־קלוד יונקר, בראיון בשבוע שעבר. "האוסטרים לא יאהבו לשמוע את זה, אבל לא אכפת לי: אין עימות או דיאלוג עם הימין הקיצוני". 
 

בסופו של דבר, החששות התבדו. ואן דר בלן, מרצה לכלכלה בגמלאות שעמד בעבר בראש מפלגת הירוקים, הוא שיושבע ב־8 ביולי לתפקיד הנשיא התשיעי של הרפובליקה השנייה של אוסטריה, שהוקמה אחרי מלחמת העולם השנייה. אולם עבור מי שחשב שהכישלון ירפה את ידיהם של אנשי הימין הקיצוני, הם דאגו להבהיר השבוע כי מבחינתם זו רק תחילת הדרך. 
 

"הקמפיין אינו הפסד אלא השקעה לעתיד", הכריז הופר בחשבון הפייסבוק שלו, בעוד מנהיג המפלגה, היינץ־כריסטיאן שטראכה, כתב כי "ל־50% מהתושבים היה רצון לשינוי ואנחנו לא נאכזב אותם! זו רק ההתחלה. ההתחלה של עידן חדש של פוליטיקה דמוקרטית לעבר דמוקרטיה ישירה ומשאלי עם מחייבים. אנחנו נלחמים למען האנשים שמרגישים שדוחקים אותם בארצם שלהם ורוצים מדיניות איכותית עבור אוסטריה". 
 

בינתיים, כך נראה, יש לשטראכה ולאנשיו סיבה להיות מרוצים ומלאי ביטחון. לפי הסקרים שפורסמו מאז תחילת השנה, מפלגת הימין הקיצוני, שקמה משרידיה של מפלגת החירות של יורג היידר (שלא הסתיר את הערצתו לגרמניה הנאצית ולאס־אס), מובילה בבטחה לקראת הבחירות הכלליות שאמורות להיערך במהלך 2018. גם סקר שפרסם מכון גאלופ בשבוע שעבר, הראשון מאז שכריסטיאן קרן מונה לקנצלר החדש בעקבות התפטרותו המפתיעה של וורנר פיימן מוקדם יותר החודש, הראה כי מפלגת החירות עומדת על 33% תמיכה. מדובר בירידה של אחוז בודד לעומת הסקר הקודם, אבל עדיין קיים פער של 10% על פני המפלגה הסוציאל־דמוקרטית השלטת. 
 

עד שיתקיימו הבחירות הכלליות, נראה שלא מעט תלוי בעתידו של משבר הפליטים שממשיך להטריד את מדינות האיחוד. על אף ההבנות בין האיחוד לבין טורקיה לגבי הפעולות למניעת המעבר הבלתי חוקי של הפליטים ליוון, בפועל ממשיכים עשרות אלפים לעשות את המסע המסוכן בים בניסיון לפתוח בחיים חדשים באירופה. אם אוסטריה תיאלץ להתמודד עם עוד אלפי מבקשי מקלט - בשנה שעברה ביקשו 90 אלף פליטים מקלט מדיני במדינה - ואירופה תהיה עדה לפיגועים נוספים מבית דאע"ש או לתקריות אלימות ומיניות מצד מהגרים, התמיכה בימין הקיצוני לא צפויה להשתנות, ואולי אף להתחזק. 

 

אוסטריה מהווה מקרה מייצג של התחזקות הימין הקיצוני בחלק נכבד של מדינות האיחוד האירופי. המגמה באה לידי ביטוי בבחירות לפרלמנט האירופי לפני שנתיים, והמשיכה להתחזק בצל משבר ההגירה והתקפות הטרור האסלאמי בצרפת ובבלגיה. היא עשויה להגיע לשיאים חדשים במערכות בחירות דרמטיות שצפויות בחלק ממדינות האיחוד בשנה הבאה. אותן מפלגות קיצוניות יכולות לשאוב עידוד מהרטוריקה הקיצונית והגזענית שמפגין דונלד טראמפ בבחירות בארה"ב, ואם משאל העם בבריטניה יסתיים בפרישה, זה יספק רוח גבית נוספת לטיעון שלהן כי הפרויקט של האיחוד האירופי נכשל. 
 

בגרמניה, שם ההיסטוריה האפלה עדיין טבועה חזק בתודעה הלאומית, הצליח הממסד לדחוק לשוליים - בדרכים דמוקרטיות ולעתים גם באמצעות צווים מיוחדים - את הניסיונות של פעילי ימין קיצוני להיכנס מחדש לתוך המערכת הפוליטית הממסדית, לפחות ברמה הפדרלית. אולם בחודשים האחרונים נראה כי עלייתה של מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" עשויה לשנות את המגמה, ולראשונה מאז מלחמת העולם השנייה יישבו תומכים מובהקים של הימין הקיצוני בבניין הפרלמנט בברלין. 
 

המפלגה הוקמה לפני שלוש שנים כתנועת מחאה נגד גוש היורו, וליתר דיוק נגד תוכניות החילוץ ליוון ולמדינות נוספות שנקלעו למשבר החוב, אולם לא הצליחה לעבור את רף החסימה (5%) בבחירות הכלליות של 2013. עם זאת, בבחירות לפרלמנט האירופי שנה מאוחר יותר היא הצליחה להכניס שבעה נציגים ראשונים. 
 

משבר הפליטים ונכונותה של הקנצלרית אנגלה מרקל לפתוח את שערי גרמניה בפני מאות אלפי מהגרים, ויותר מכך - האירועים של התקיפות המיניות בקלן בערב ראש השנה האזרחית, הפכו את המאבק בהגירה למרכז המצע של המפלגה בהובלתה של פראוקה פטרי, שכמו מרקל עשתה קריירה אקדמית בתחום הכימיה. המפלגה, שהחלה בשיתוף פעולה עם תנועת פגידה שנאבקת נגד "האסלאמיזציה של אירופה", קוראת למנוע את קריאות המואזין ואת הקמת צריחי המסגדים (מינארטים), ופטרי אף קראה למשטרת הגבולות לפתוח באש לעבר מהגרים בלתי חוקיים שמנסים להיכנס למדינה. 
 

השבוע דווקא נעשה ניסיון לקיים הידברות בין אנשי "אלטרנטיבה לגרמניה" לבין נציגים מוסלמים, אולם המפגש התפוצץ בתוך פחות משעה. פטרי טענה כי חברי המועצה המרכזית של המוסלמים בגרמניה השוו את המפלגה לנאצים, בעוד נציגי המוסלמים האשימו כי מדובר בפעם הראשונה מאז הנאצים שמפלגה גרמנית מנסה להכפיש דת שלמה. 
 

נכון להיום, "אלטרנטיבה לגרמניה" נמצאת במגמת עלייה. יש לה נציגים בפרלמנטים של שמונה ממדינות גרמניה - מחצית מכלל מדינות הפדרציה - ובמרץ האחרון היא רשמה הישגים בבחירות בשלוש מדינות, כולל רבע מהקולות בסקסוניה־אנהלט שבמזרח גרמניה. הסקרים האחרונים לקראת הבחירות הכלליות שצפויות להיערך בשנה הבאה, ואשר עוד לא ברור אם מרקל תוביל בהן את המפלגה הנוצרית־דמוקרטית בפעם הרביעית, מראים כי מפלגת הימין צפויה להיות השלישית בגודלה בבונדסטג ולקבל 11־15 אחוזי תמיכה. 
 

הפעם, כך נראה, לא תוכל גרמניה להתחמק מהשאלה איך לקבל את העובדה שמפלגת ימין קיצוני - גם אם אינה מחזיקה בפועל בדעות אנטישמיות או תומכת בעמדות הנאציות, אבל מביעה עוינות כלפי דת שלמה - יושבת בבית הנבחרים ומשפיעה על דמותה של גרמניה, שכה התגאתה ברב־תרבותיות שלה אחרי מלחמת העולם השנייה. 
 

כאשר הגיעו התוצאות מאוסטריה ביום שני בערב, שהה ראש ממשלת צרפת, מנואל ואלס, בביקור בישראל. הוא מיהר להביע את תחושתו בציוץ בחשבון הטוויטר שלו. "זו הקלה לראות את האוסטרים דוחים את הפופוליזם והקיצוניות", כתב. "כולם באירופה צריכים להפיק לקחים מזה". 
 

מנגד, במפלגת הימין הקיצוני של החזית הלאומית, שמאוד קיוותה לראות את הופר עושה היסטוריה, במיוחד לאור שיתוף הפעולה ההדוק בין שתי המפלגות, סיפקו תגובה דומה לידידיהם בווינה. "על אף האכזבה, תוצאה היסטורית לבן הברית שלנו ממפלגת החירות", צייץ מזכ"ל המפלגה, ניקולס ביי. "העתיד שייך לפטריוטים!". 
 

בעוד כשנה ייגשו אזרחי צרפת לקלפיות כדי לבחור את הדייר החדש שצפוי להיכנס לארמון האליזה. מעטים מעריכים כי זה יהיה שוב פרנסואה הולנד, שמתמודד עם אחוזי תמיכה נמוכים באופן חסר תקדים. נכון להיום, הסקרים מעידים כי מי שצפויה להיות בוודאות בסיבוב השני של ההצבעה היא מנהיגת החזית הלאומית, מארין לה פן, אולם היא צפויה להפסיד לכל מועמד אחר - מלבד הולנד עצמו, שעליו היא מובילה בפער של 53% מול 47%. 
 

עלייתה של לה פן לסיבוב הבחירות השני, אם אכן ייצא לפועל, תהווה המשך ישיר לשורת הישגים של המפלגה הקיצונית בשנתיים האחרונות. בבחירות לפרלמנט האירופי במאי 2014 היא הגיעה ראשונה עם כרבע מכלל הקולות, וגם בסיבוב הראשון של הבחירות האזוריות בדצמבר האחרון היא סיימה ראשונה עם 27% (אם כי בסיבוב השני הצליחו שאר המפלגות למנוע בעדה מלהשיג ניצחון בכל המחוזות). אחרי הבחירות לנשיאות בשנה הבאה אמורות להיערך בחירות כלליות לאסיפה הלאומית, וגם בה צפויה החזית הלאומית להגדיל את כוחה באופן משמעותי משני נציגים כיום. 
 

מאז שלה פן הפכה למנהיגת המפלגה ב־2011 במקום אביה, מכחיש השואה והגזען ז'אן מארי לה פן, היא פעלה לטהר את החזית הלאומית מביטויי אנטישמיות וגזענות ואף הביעה תמיכה במדיניות ישראל נגד חמאס. אך היא לא מסתירה את עוינותה כלפי האסלאם וכלפי המהגרים שמגיעים לאירופה, בנוסף לביקורת המתמידה נגד האיחוד האירופי. אם הטרור האסלאמי שוב יפגע בצרפת ומשבר הפליטים יימשך במלוא עוזו, סביר להניח שהטקסטים והססמאות של לה פן ואנשיה יזכו לעוד ועוד אוזניים קשובות.

 

אחד הפוליטיקאים המזוהים יותר מכל עם הימין הקיצוני באירופה הוא חירט וילדרס, מנהיג מפלגת החופש ההולנדית שנכנסה לפרלמנט לראשונה לפני עשר שנים. אף שהוא מופיע ברשימת המבוקשים של אל־קאעידה ואף שהוא מאובטח בכבדות ומתגורר במקום מסתור, ממשיך וילדרס לקדם את הרטוריקה שלו נגד האסלאם, נגד ההגירה לאירופה ונגד האיחוד האירופי בכללותו. 
 

הבחירות הכלליות בהולנד צפויות להיערך רק בשנה הבאה, אולם סקר שפורסם השבוע מראה - בדומה לסקרים הקודמים - כי מפלגת החופש צפויה להיות הגדולה ביותר אחרי הבחירות עם 37 מתוך 150 חברי הפרלמנט (לעומת 15 צירים בבחירות האחרונות). אף שהמפלגות הגדולות הבהירו כי לא ישתפו פעולה עם וילדרס, הוא עדיין מאמין שהוא יוכל לעשות היסטוריה ולהפוך לראש הממשלה הבא של המדינה. 
 

"אל תשכחו, לפני כמה שנים כולם בהולנד אמרו 'לעולם לא נדבר עם וילדרס והמפלגה המשוגעת שלו', אבל אז היו בחירות, הייתה לנו תוצאה טובה ולא לקחנו חלק בממשלה, אבל תמכנו בממשלת אחדות", אמר בראיון ל"דיילי טלגרף" הבריטי. "אני חושב שאני יכול להיות, אני אהיה ואני רוצה להיות ראש הממשלה הבא של הולנד". 
 

הראיון אומנם נערך לפני ההצבעה באוסטריה, אבל לווילדרס היה חשוב להבהיר כי בכל מקרה, מפלגות כמו שלו ימשיכו להשפיע על הפוליטיקה במדינות האיחוד ואף יצליחו להגיע למשרות של הנהגת המדינות. "זו מציאות וכדאי שתעמדו מול זה ותתמודדו עם זה", הכריז. "זה יהיה העתיד ברבות מהמדינות האירופיות". 
 

לא מעט ממפלגות הימין הקיצוני באירופה - כמו החזית הלאומית, מפלגת החירות ומפלגת החופש, בנוסף למפלגת הדמוקרטים השוודים או מפלגת העם הדנית - אינן מציגות עמדות אנטישמיות. נהפוך הוא, הן מציגות לא פעם עמדות פרו־ישראליות מובהקות, כולל תמיכה בצעדים הצבאיים נגד חמאס, ובשורותיהן יש גם לא מעט חברים יהודים. אבל באיחוד האירופי עוד אפשר למצוא את מפלגות הימין הקיצוני "הקלאסיות", אותן תנועות מטרידות וחשוכות שעבורן היטלר וגרמניה הנאצית הם דוגמה ומופת, ואשר לא פעם הטילו ספק כי השואה אכן התקיימה. 
 

מפלגת יוביק בהונגריה, השלישית בגודלה בפרלמנט, נחשבת לאחד האיומים העיקריים. המפלגה מחזיקה בתפיסות אנטישמיות ואנטי־ישראליות מובהקות - גם אם כיום היא מכוונת בעיקר נגד המהגרים המוסלמים - ובכיריה אף קראו בעבר לבחון לעומק את כל השרים וחברי הפרלמנט כדי למצוא שורשים יהודיים או אזרחות ישראלית. 
 

בחודש שעבר החליט מנהיג המפלגה, גאבור וונה, לצמצם את מספר חברי ההנהגה, וההערכות הן כי מדובר בניסיון להרחיק פעילים קיצוניים יותר בניסיון להתמודד על הנהגת המדינה בבחירות של 2018. לצורך כך, צריכה המפלגה לגבור על פידז, מפלגת הימין של ראש הממשלה ויקטור אורבן, שבשנים האחרונות חיזק את שלטונו, לא מעט בזכות צעדים אנטי־דמוקרטיים כמו צמצום חופש העיתונות, ונחשב לאחד המנהיגים האירופים שיצאו באופן התקיף ביותר נגד ההגירה ליבשת, כולל הקמת גדרות בגבולות. 
 

גם אם יוביק תנסה להישמע "מתונה" מעט לעומת הטון הקיצוני שאפיין אותה לא מעט שנים, זה לא ישכיח את העובדה שמדובר במפלגה חשוכה שלא רק מעריצה את הנאצים, אלא גם הקימה גדודים עם פעילים שלבושים במדים שמזכירים ימים נשכחים שכולנו חשבנו שכבר לא יחזרו. 
 

ביוון ממשיכה מפלגת השחר המוזהב לשמור על כוחה עם 18 צירים בפרלמנט אחרי הבחירות בספטמבר שעבר, על אף פעילות נחושה של הרשויות נגד מנהיגי המפלגה שנעצרו והועמדו לדין. המפלגה ניצלה את המשבר הכלכלי החמור כדי לחזק את כוחה אחרי שיצאה נגד צעדי הצנע הדרקוניים ונגד האיחוד האירופי, אולם חבריה לא הסתירו את דעותיהם הגזעניות והאנטישמיות, שלעתים אף הגיעו למעשי אלימות נגד יהודים ומהגרים. 
 

ביום ראשון שעבר, במקביל לכישלון באוסטריה, רשם הימין הקיצוני באירופה רגע של הצלחה קטנה כאשר מפלגת החזית הלאומית העממית הכניסה לראשונה שני נציגים לפרלמנט בקפריסין. המפלגה, שקשורה לשחר המוזהב ונחשבת לקיצונית וללאומנית ביותר, מתנגדת להגירה ולאיחוד כלשהו של האי עם הצפון הטורקי. 
 

יאניס ורופאקיס, לשעבר שר האוצר הססגוני עם הפה הגדול של ממשלת סיריזה, סיכם לאחרונה את הנסיבות לעלייה של השחר המוזהב, ולמעשה של מפלגות אחרות כדוגמתה. "מה קורה לאומה שמושפלת שוב ושוב, שעוברת שפל גדול ואין לה תקווה?", שאל. "מתחילים לנבוט הזרעים של אותם אלמנטים של פוליטיקה וולגרית שתמיד נמצאים בכל חברה".