בעקבות עזיבת האיחוד, אזרחי הממלכה חוששים: "מה יהיה איתנו מחר?"

דווקא נהגי המוניות שעמם שוחחתי ואשר שמחו לאסוף תיירים, מסיבה מובנת, תמכו כמעט באופן מוחלט בעזיבת האיחוד. "אני פוחד ולא יודע מה יקרה מחר", אמר אחד מהם. וחברו הוסיף: "אנחנו פטריוטים. לאומנים זו מילה קשה".
 

ניל, סקוטי נמוך שמרקד ומנגן בחמת חלילים בלבוש מסורתי, הגיע לדשא שליד הפרלמנט כדי להציג לראווה את מגן הדוד התפור על בגדיו. בכרזות שהוא מניף נכתב: "גורל בריטניה שונה מגורל אירופה", ו"בריטניה תילחם עבור ישראל במלחמת העולם השלישית, אירופה - לא". "צריך להתכונן למלחמה הבאה", הוא אומר, "אני נוצרי אוהב ישראל ורוצה לבקר בירושלים".
 

חברי הפרלמנט יורדים בהמוניהם אל הדשא של הכיכר בווסטמינסטר, כדי להתראיין ולעבור מה"דוכן" של ה־BBC לזה של "סקיי ניוז" וכן הלאה. כל מיקרופון הוא כלי להגיע אל האזרח. אחרי שדיוויד קמרון ורעייתו העצובה יצאו אל הכתבים מול הדלת בדאונינג 10 כדי לבשר על התפטרותו באוקטובר ולקבל רשמית את מעמד הלוזר אוהב המדינה (לפי הדלפות מקורביו, הוא אמר להם: "למה אני צריך לטפל בחרא הזה?"), מיהר המנצח הגדול, לפחות בעיני עצמו, מנהיג ה"יוקיפ" בימין הקיצני, נייגל פאראג', להתאושש מאדי השמפניה של הלילה ולצאת לצילום משפחתי על הדשא בחברת תומכיו הצוהלים ומול קהל מנופף בדגלי בריטניה. הוא דיבר על "ניצחון האנשים הקטנים על הביזנס הגדול", דרש את הקמתה של "ממשלת ברקזיט" בהשתתפותו כמובן, והציע להפוך את 23 ביוני ל"יום העצמאות החדשה של בריטניה".
 

 

לצדו עמד מקורבו, ציר הפרלמנט האירופי נייגל אדמס, שאמר לי בבוקר במנצ'סטר אחרי פרסום תוצאות משאל העם: "אנחנו רוצים להיות כמו ישראל ולפעול לפי האינטרסים שלנו. לאירופה לא צריכה להיות מדיניות חוץ, עם יוזמות מדיניות במזרח התיכון, כשאנחנו משלמים עבור המנגנון הדיפלומטי המנופח".

מנהיג הלייבור ג'רמי קורבין נראה מודאג ובישר "ימים קשים באופק". עמיתתו ויריבתו, חברת הפרלמנט מרגרט הוג', באה לדרוש ממנו להתפטר, ואילו שרת המסחר אנה סירי דיברה על הצורך במדיניות אנושית כלפי המהגרים. שאלתי אותה על פגיעה אפשרית של הברקזיט ביחסים ובסחר עם ישראל. "אני מקווה מאוד שלא תהיה פגיעה", השיבה.
 

חבר הפרלמנט השמרן ג'ייקוב ריס מוג, מתומכיו הגדולים של ראש עיריית לונדון לשעבר ותומך הברקזיט בוריס ג'ונסון לראשות המפלגה והממשלה, דווקא אופטימי לגבי עתיד הקשרים עם ישראל. "היציאה מאירופה תחזיר אותנו לתמוך כמו בעבר במדיניות ארה"ב באזור ולא ביוזמה הצרפתית־אירופית", אמר, "לכן תוצאות המשאל הן חדשות טובות".
 

 

חבר הפרלמנט השמרן ג'ון בייוון הפליג באופטימיות: "השמש זורחת וההצלחה מתחילה. ניסו להפחיד אותנו. אנחנו מעצמה כלכלית. הלירה שטרלינג חזקה. מעולם לא היה מצבה של בריטניה טוב יותר".
 

מעבר לנהר, בבניין משרדים גבוה הנושא את השם "מגדל ווסטמינסטר", המטה הכללי של "ווט ליב" ("הצביעו לעזוב"), נשא היורש הצפוי בוריס ג'ונסון נאום  מאופק שבו חלק שבחים לקמרון ול"עקרונותיו". עכשיו לא צריך למהר, לדבריו, עם השינויים הפרסונליים. הוא רואה הזדמנות גדולה שנפתחה. העם הצביע עבור דמוקרטיה, והתוצאות יאפשרו כלכלה בריאה וגם פתרון "אנושי והוגן" לבעיית המהגרים, בלי לשחק לידיהם של הקיצוניים. אחר כך התרוקנו המשרדים מהפעילים הנאמנים, שהלכו לאכול. בחוץ לא מתקהלים אוהדים, כי לא רבים יודעים שכאן יושבים המנצחים שהצליחו להעלות את בריטניה על דרך חדשה ולא בטוחה.

ביום שלמחרת מילאו אוהדים בריטים את רכבת היורוסטאר בדרך למשחקה של אנגליה במשחקי היורו. הנבחרת האנגלית רחוקה מלעמוד בציפיות האוהדים. ג'ורג' וחבריו, אוהדים ממוצעים, לא חוליגנים, חושבים שגם תוצאות ההצבעה הבריטית אינן מציאה גדולה. "זה מגעיל", הוא אומר, "אנחנו המומים.

זה ישפיע על גורל הילדים שלנו. אנחנו רוצים אירופה פתוחה. מה יקרה אם מעכשיו שחקנים צרפתים יפסיקו לבוא ולשחק בקבוצות בריטיות?". בבריטניה שאחרי המשאל ההיסטורי והדרמטי, החשש, כמו אי הוודאות, רב. כולם מודאגים, כל אחד מסיבותיו הוא.

לתוצאות משאל העם שקבעו כי בריטניה תתנתק מהאיחוד האירופי, צפויות גם השלכות על עתידה ועל הרכבה הגיאו־פוליטי של בריטניה הגדולה עצמה.

הקולות הראשונים הגיעו זמן קצר לאחר פרסום התוצאות בבריטניה: ראש ממשלת סקוטלנד ניקולה סטרג'ון דרשה בתום ישיבת ממשלה מיוחדת שנערכה בסוף השבוע "לנקוט את כל הצעדים המתחייבים כדי להבטיח את מקומה של סקוטלנד באירופה".
 

 

מנהיגי המפלגה הלאומנית הסקוטית דורשים לערוך משאל עם חוזר על התנתקות מבריטניה (במשאל הקודם נדחתה ההצעה) בגלל המצב החדש שנוצר. הסקוטים הצביעו ברובם עבור ההישארות באירופה, ואלה שחולמים על עצמאות קרובה כבר מדברים על איחוד אפשרי עם צפון אירלנד, שגם היא תומכת באיחוד.
 

שלטונות אירלנד כבר דיווחו על עלייה גדולה במספר הבריטים שמבקשים לקבל אזרחות ודרכון אירי כדי להישאר אזרחים אירופים. וכך, בהחלטה לערוך משאל עם על התנתקות מאירופה, עלולה הממלכה הבריטית המאוחדת למצוא את עצמה תחת איום התפרקות שלה עצמה.