זו הייתה מערכה ייחודית בכל קנה מידה. לראשונה בתולדות הרפובליקה האסלאמית, שיתפה איראן פעולה בשדה המערכה עם צבא ארצות הברית. מטוסי חיל האוויר האמריקאי תקפו מעל, בעוד שקואליציה שהורכבה במיוחד למשימה הזאת פעלה על האדמה. “אובמה באוויר, קאסם סולימאני על הקרקע", אמרו העיראקים בשביעות רצון. שלשום, ביום ראשון בבוקר, הודיע צבא עיראק כי העיר פלוג'ה חזרה לידי הממשלה, שנתיים וחצי אחרי שנפלה לידי ארגון המדינה האסלאמית, דאעש, במסע כיבושים מסחרר שטלטל את בירות העולם. עכשיו מכין ראש ממשלת עיראק, חיידר אל־עבאדי, את כוחותיו לקרב הגדול ביותר, על המעוז האחרון שבידי דאעש בעיראק – מוסול, העיר השנייה בגודלה ובחשיבותה.
“הבסנו את דאעש. אין להם מקום בעיראק", הכריז עבאדי בפאתי פלוג'ה, שאליה הגיע שעות מעטות אחרי הודעת הצבא על שחרורה, “אני קורא לעיראקים לצאת לציין את היום הזה בכל מקום. זכותם לחגוג את החזרת פלוג'ה".
מפקד דאע"ש, אבו בכר אל־בגדדי, בוודאי משתולל מזעם: פלוג'ה, מעוז הסלפים הסונים המרוחקת רק 60 ק"מ מבגדד, נגאלה מכבלי אנשיו הודות לשיעים. סולימאני הוא מפקד כוחות חו"ל של משמרות המהפכה האיראניים, והוא זה שניהל את הכוחות האיראניים בשטח. לצדם נלחמו מיליציות שיעיות, “הגיוס העממי" שמן, המורכבות ממתנדבים עיראקים תאבי נקם. לאלה התווספו כוחות סונים, בני שבטים שלא באו בברית עם דאעש ואף סבלו מנחת זרועו של הארגון. אבל הכוח החשוב ביותר מבין אלה שניצחו בפלוג'ה היה מנגנון המאבק בטרור של צבא עיראק. אלה גדודים שאומנו על ידי האמריקאים ונחשבים לבעלי יכולת גבוהה. לצדם פעלו כוחות המשטרה הלאומית של ממשלת עיראק, הכפופים למשטר המרכזי בבגדד. בסך הכל – שש זרועות, בעלות רוב שיעי מכריע בשורותיהן, שאחזו בפלוג'ה כמו בצבת, ולא הותירו לדאעש סיכוי.
“לזכור שזהו סכסוך פנימי"
בימים הקרובים תפעל ממשלת עיראק לקבל לידה את העיר, בתהליך הדרגתי שיצמצם ככל האפשר את מרחץ הדמים שעלול להתעורר נגד תושביה הסונים. מקורבי ראש הממשלה אל־עבאדי כבר הבהירו שאין בכוונתם למסור את העיר לאף גורם שיעי, אף שאלה תפסו תפקיד מכריע בשחרורה.
אם מונים את הכוחות שהשתתפו בקואליציית השש, ניכר רוב ברור – קרוב ל־90% - לנושאי הנשק מקרב השיעים. גם בקרב היחידות למאבק בטרור של משרד ההגנה העיראקי, אף שאינן עדתיות במובהק, יש רוב לשיעים. מדובר כזכור ביעד סוני, ובקרב האמריקאים ובשורות הממשלה ניטע חשש כי האיראנים ומיליציות “הגיוס העממי", ביחד עם המשטרה, זוממות להטיל את מרותן על פלוג'ה לאחר נפילתה. בעיצומם של הקרבות, הורתה הממשלה למיליציות “הגיוס העממי" לא להיכנס לעיר, כדי לצמצם את המתיחות עם תושביה. מנהיגי המיליציות הסכימו להנחיה והתחייבו לציית לה, אבל עד מהרה התברר כי אנשיהם התחפשו לחיילי הצבא העיראקי ועברו על הצו.
עוד לפני שהמדינה תטיל את ריבונותה על פלוג'ה, ישלים הצבא את טיהורם של כיסים אחרונים בפאתיה מנוכחות אנשי דאעש. במהלך חודש המערכה ברחו מהעיר כ־20 אלף תושבים. 13 אלף מהם שוחררו, בהם נשים וילדים רבים. השאר נחקרים בימים אלה במחנה צבאי בעיר הסמוכה חבאנייה, במאמץ לחשוף מתוכם כ־2,000 נמלטים ומתחזים מלוחמי דאעש, או סוכניהם מקרב האוכלוסייה. המלאכה אינה מסובכת במיוחד. רבים מלוחמי הארגון אינם מקומיים. מדובר, עד כמה שהדבר נשמע מוזר, במנגנון גיוס פלורליסטי מאוד, שקיבץ אליו צעירים מוסלמים מכל רחבי העולם, מהקווקז, דרך מלזיה, מדינות ערב, ועד גרמניה ואף אוסטרליה.
בימים האחרונים, עת התברר כי ניצחון הקואליציה מעבר לפינה, כבר החלו מיליציות שיעיות בחיסולי חשבונות. הם לא חיכו לדין ולמשפט, והוציא להורג בזה אחר זה 12 גברים שנתפסו בורחים מפלוג'ה, בחשד שהם לוחמי דאעש.
האו"ם מיהר להזהיר מפני פגיעה בנחקרים, ובעיראק כבר יש מי שחושש מרצח המוני של שבויים סונים בידי חוקריהם השיעים. “אסור להותיר את המלאכה לאנשי הביטחון בלבד, על הפוליטיקאים להתערב וליישם את החוק בטיפול באנשים האלה", אמר הפרשן הצבאי ד"ר אחמד א־שריפי. בראיון לערוץ אל־ערבייה מבגדד הוא הוסיף: “רבים מהם אולצו לשתף פעולה עם דאעש, ויש לקחת זאת בחשבון. אנשי דאע"ש אחזו בעיר יותר משנתיים, ונוצר כורח אצל האנשים לעבוד איתם. יש לזכור שזהו סכסוך פנימי, ולעצורים יש זכויות אזרח".
פלוג'ה שוכנת על חורבות העיירה פומבדיתא, ששימשה מרכז לחיים יהודיים תוססים עד לפני 900 שנה. היא עיר בינונית במושגים עיראקיים, המורכבת מרוב סוני שמקורו בבני שבטים. מניין תושביה לפני שנפלה בידי דאעש היה פחות מ־300 אלף. אבל חשיבותה אסטרטגית וסמלית. בימי סדאם חוסיין היא כונתה “אם המסגדים", על שום מספרם הרב של בתי התפילה שהוקמו בה ואוכלוסייתה האדוקה. סדאם שלט בסלפים ביד רמה והפך את פלוג'ה למרכז אזורי של מפלגת הבעת'. ביום שאחרי הפלתו, שימשו שני אלה – הסלפים ואנשי סדאם - בסיס להקמת ארגון “אל־קאעידה"
בארצו. ואכן, פלוג'ה הייתה אגוז קשה לפיצוח עבור הצבא האמריקאי. כוחותיה נלחמו שם תקופה ארוכה בחירוף נפש. צלף אלמוני הפיל חללים רבים בשורותיהם, והמרדף אחריו תועד בשובר הקופות “צלף אמריקאי" (2014) בבימויו של קלינט איסטווד.
בדאעש העסקים כרגיל
מעודדים מההצלחה הגדולה, מצחצחים כעת אנשיו של קאסם סולימאני ביחד עם הכוחות השיעיים האחרים את חרבותיהם, ומתכוננים למערכה על מוסול. “בקרוב נניף בה את דגל עיראק", הבטיח שלשום ראש הממשלה עבאדי. מצפון למוסול יחכו גם הכורדים, שישמחו לנקום בשנואי נפשם דאעש. הבית הלבן וראשי השבטים הסוניים בעיראק דורשים שהפעם, יצפו לוחמי המיליציות השיעיות בקרבות ממסך הטלוויזיה בבית. “מוסול איננה פלוג'ה הקרובה לבגדד", הם טוענים, “הניחו לנו, לצבא ולכורדים לעשות את העבודה". אלא שמאות שנים של רדיפות, מעשי רצח אכזריים והשפלה מניעים את צעיריה השיעים של עיראק. הם חדורי תשוקה לשלם לדאעש ולתומכיהם מקרב האוכלוסייה הסונית כגמולם על הקניבליזם שבו נהג דאעש באחיהם חסרי ההגנה בשנים האחרונות. אין ספק כי לעיראק המהבילה, שנאנקת תחת טמפרטורות המגיעות לעתים ל־45 מעלות, צפוי קיץ חם במיוחד.
ובינתיים, באגף יחסי החוץ הרהבתניים של דאעש - עסקים כרגיל. במקביל להודעת בגדד על תבוסת אנשיהם בפלוג'ה, פרסמה לשכת העיתונות של הארגון סרטון זוועה נוסף, שתיעד הוצאה להורג של ארבעה עיתונאים, שלטענתם חטאו בסיקור אישי עוין לדאעש. שניים מהם הוצאו להורג בשחיטה. את ראשו של השלישי הניחו על מחשבו הנייד, והפעילו מטען נפץ שהונח בצדו. העיתונאי הרביעי זכה לסדרה של מכות חשמל עד שנפח את נשמתו.
לפי כל הסימנים, גם במערכה על מוסול ישתפו האמריקאים פעולה עם איראן, ומעבר לפינה מתהווה כבר מערכה דומה נגד דאעש בעיר א־רקה, מעוזה בסוריה. שם יפעלו גם מטוסי חיל האוויר הרוסי, וכוחות חיזבאללה המיומנים, שעסוקים בימים אלה בהכנות לסיבוב נוסף בעיר חלב. בכך יתרחקו בחוריו של אבו בכר אל־בגדדי מן המטרה העליונה שסימנו לעצמם, להקים ח'ליפות אסלאמית בנוסח האימפריה העבאסית. אין זאת כי דאעש הוא ארגון הג'יהאד הקיצוני ביותר שנראה כאן בעידן המודרני, והקרוב ביותר לשחזר את חלום הח'ליפות.
ולמרות התבוסות בזו אחר זו, רכבת הדמים כבר יצאה לדרך: רעיונות דאעש הונחלו למאות אלפי צעירים קיצונים ברחבי העולם, וחלקם ימשיכו לפעול, גם אם בצורה בלתי מאורגנת. את התוצאות נמשיך לראות בעיראק בסוריה, בלוב ובסיני, אבל גם בערי אירופה וארצות הברית.