זר שמגיע לרחוב אדג'וור (Edgware Road) בלב הבירה הבריטית חושב שהוא הגיע למדינה ערבית. רק שלא ברור לאיזו מהן; ברחוב הומה האדם, בעיקר בסופי שבוע, הנרגילות (15 פאונד לשימוש) בכניסה למסעדות עובדות שעות נוספות. שמות המסעדות מסמלות את שורשי בעליהן: "ביירות" ו-"אל־ארז" בבעלות לבנונית, "סולימאניה" בבעלות כורדית-עיראקית, "איאם זמאן בדמשק" בבעלות סורית, "אל-עומדה" בבעלות מצרית ו-"ירושלים" בבעלות פלסטינית. בימים שישי ושבת הופך הרחוב הזה לססגוני ביותר, עם מוזיקה ערבית הבוקעת מתחנת אופניים שגובה 10 פאונד על סיבוב ברחוב.
רכב מרצדס ובו צעיר עשיר מהמפרץ מפלס דרכו ברחוב המכונה "רחוב הערבים", שהפך למרכז הסצנה האסלאמית של בירת בריטניה. מוזיקה רועשת מתפרצת מהרכב, והדבר מביא לגל של תגובות בקרב האליטה המקומית. "פשוט הם מביישים אותנו", אומר אחד היושבים במסעדה. מדי פעם, רואים בריטית בלונדינית עם מחשוף עמוק מסתובבת ברחוב. "מחפשת ציד", מסבירים לי, "בילויים, מסעדות, נסיעות, שופינג חינם". נשים ברעלות, לרוב עם ילדים קטנים, מסתובבות בין המסעדות ומנסות ללקט את לחם יומן. לרוב מדובר בנשים מקוסובו או פליטות שאין להן גב כלכלי.
את הקיר במסעדת "פלסטין" מעטר ציור של מסגד אל-אקצה ומפת פלסטין ההיסטורית. ליד המסעדה הוקמה סככה ובה, לצד החומוס והפלאפל, יושבים צעירים וצעירות ומדברים על ענייני היום. בעיקר על מה שקורה בגדה המערבית ובעזה. חלקם משחקים קלפים, תוך שהם מספרים על המקומות שמהם באו. אחד מעזה, אחר מקלקיליה. באגף "הנרגילות" יושבים שלושה גברים וממשיכים את הוויכוח של אתמול - חמאס ופת"ח. "חמאס עשו טעויות", קובע אחד מהם, "הקו האדום זה כאשר אתה מתיר את הדם הפנים-פלסטיני".
ברחוב הסמוך, שפרדס בוש (Shepherd's Bush) נמצא המסגד המקומי. אפשר למצוא בו בעיקר סומלים ופקיסטנים, אך גם ערבים שמגיעים להתפלל. ההוראות כתובות באנגלית ובערבית.
***
לא רחוק משם בריג'נטס פארק - אחד מהפארקים המלכותיים של לונדון – נמצא המסגד הגדול, שהוא בעצם קומפלקס אסלאמי. הפארק נמצא בחלקו הצפוני של רובע וסטמינסטר ובחלקו הדרומי של רובע קמדן. גודלו של הפארק 1.6 קמ"ר והוא אחד האתרים היפים שבלונדון. בימי שישי אפשר למצוא אלפי מוסלמים המגיעים מכל רחבי העיר כדי להתפלל. גם תיירים. ביום שישי האחרון האימאם חליפה, ממוצא מצרי, נשא דרשה בערבית ובאנגלית, שבה דיבר על "המילה הטובה". את הדרשה הוא קרא מן הכתב. "אני אחד מארבעה אימאמים במסגד הזה", הוא סיפר לאחר מכן וסירב להתייחס לשאלה אם הדרשות עוברות צנזורה. הדרשה שהוא נשא הייתה אוניברסלית: על אהבת האחר, על המילים הטובות שצריך להשתמש בהן, ועל כך שיש לעשות הכל להשכין שלום ואהבה בין אנשים.
***
נכון להיום, באנגליה חיים כשלושה מיליון מוסלמים, רובם באזור לונדון רבתי. דינה, עיתונאית מרוקאית שנולדה בצרפת, הגיעה לבירה הבריטית לפני כארבע שנים בשל "הגזענות ההולכת וגוברת בצרפת". לדבריה, החיים בלונדון קלים יותר למוסלמים. כנראה שלא בכדי נבחר לפני כ-3 חודשים סאדיק חאן המוסלמי ממוצא פקיסטני לכהן כראש העיר.
אמצע השבוע זה זמן ההפגנות; מורדים סורים המתנגדים לבשאר אסד מסיירים ברחוב עם דגלי סוריה, צופרים וצועקים "רק לא אסד". חסן, אזרח מרוקאי, מתפלל ששפיכות הדמים בסוריה תיפסק. הוא לא רוצה להביע דעה לגבי מי אשם במצב שאליו נקלע המזרח התיכון, ומאמין כי דאעש הוא תוצר של המערב. "האם יש מצב לשלום בין פלסטינים לישראלים?", הוא שואל, "אני חושב שזה יביא לרגיעה בכל המזרח".
בכניסה הצפונית של אדג'וור רוד מנסים אנשי דת להחזיר בתשובה חילונים שהתרחקו מדרך האסלאם. מתחת לסככה נראים כמה אנשי דת עומדים ומטיפים לאסלאם המתון. הביתן הנייד בצבעי כחול-לבן ולא ירוק. מי שמכיר את אופן הלבוש של הזרמים באסלאם מבין מיד כי מדובר בזרם סלפי שאינו מתערב בפוליטיקה. "דאעש לא מייצג אותנו", חוזר ומדגיש שייח' מועסתם באוזני צעיר בריטי. לצעירות המוסלמיות שאינן הולכות בכיסוי ראש, מראה נפוץ ברחובות לונדון, הם מחלקים פליירים ובהם מסבירים מדוע יש להקפיד על הלכות האסלאם גם באירופה, שבה לפחות 56 מיליון מוסלמים.
היציאה של אנשי הדת לא הייתה מקרית. היה זה יממה בלבד לאחר שבעיתונות המקומית סיפרו על איומי טרור. בחינמונים סיפרו על היערכות מוגברת של המשטרה. ה"מטרו" ו"הסטנדרט" דיווחו בהרחבה על האיומים. "בעת פיגוע, מי שלא מוצא מקלט, עליו לברוח", הציע דובר המשטרה. אם קצין משטרה היה ממליץ כך בישראל, הארץ היתה רועשת. שני החינמונים לא הבליטו את "ההמלצה" והלכו על הרגעת האזרחים.
אם כבר עיתונים, בדוכני העיתונים אין מחסור בעיתונות ערבית ואפשר למצוא את "א-שארק אל-אווסט" ו"אל-חיאת" הסעודיים, "אל־אנוואר" ו"אל־אחבאר" (המקורב לחיזבאללה) הלבנוניים, "אל-אהראם", "אל-קאהרה" ו"אל-מסרי אל-יום" המצריים ועוד עיתונים ערביים בינלאומיים. בינתיים למדתי ממלצר שעובד במסעדה כורדית-עיראקית מילה חדשה בשפה הלאומית של הפקיסטנים, האורדו, שוקריה. משמעה, שוקראן, תודה.