אפילו שבסך הכל מדובר בטיוטת חוק, סוכנויות ידיעות בכל העולם מיהרו להעניק לה פרסום פומבי. הפרלמנט המצרי החליט להחמיר את הענישה על מי שיהיה שותף בביצוע ח'יתאן, מילת בנות. מדובר באותו מנהג שקדם להופעת האסלאם. הוא מבוצע בילדות קטנות, ובמהלכו מוסר מגופן הדגדגן. התיקון החדש מחמיר את החוק שגילו שמונה שנים בלבד.
הוא קובע כי העונש על ביצוע הח'יתאן, שנע כיום בין שלושה חודשים לשנתיים, יוחמר לחמש עד שבע שנות מאסר. אם המעשה יוביל למותה של הילדה, רשאי בית המשפט להטיל עד 15 שנות מאסר על מבצעיו. החקיקה המחודשת מחמירה גם את הסעיף נגד שותפותם במעשה של הוריה. מלווה, קבע התיקון בחוק, עלול להיאסר לשנה עד שלוש שנים אם יימצא כי היה שותף למעשה האסור.
"שיעור מילת הבנות בקרב נשים מצריות עומד היום על 91%", הסביר שר הבריאות המצרי אחמד עמאד. "רק חוקים השוללים את המעשה יכולים לסייע במאבק במסורת הנוקשה, במיוחד כאשר הוא מבוצע בידי אנשים שלא הוכשרו לכך מבחינה רפואית".
על פי סקר שנעשה לפני שנתיים, 92% מנשות מצרים שגילן 15 עד 49 עברו ניתוח כריתת דגדגן בילדותן. ב־75% מן המקרים נע גיל הילדות שנלקחו לניתוח בין 9 ל־12. 14% מהן היו מתחת לגיל 7. נמצא כי התופעה נפוצה יותר באזורים הכפריים, אבל גם בערים היא גבוהה מאוד ועומדת על 85%.
בתנאי מחתרת
ב־2008 נחקק במצרים בפעם הראשונה חוק שמגביל את העיסוק במילת בנות וקובע עונשים לעוסקים בדבר. לפני שנה וחצי הוחל החוק בפעם הראשונה. רופא נשלח לשנתיים מאסר אחרי שגרם למותה של ילדה במהלך ניתוח לכריתת דגדגן. אביה נענש בשלושה חודשי מאסר על תנאי.
אבל המסורת חזקה מכל, אפילו מציפורני החוק. הרשויות הבינו כי אפילו שילוחו של הרופא למאסר לא צמצם את נפיצות המנהג. שנה לאחר אותו מקרה חזר התסריט: מיאר מוחמד, נערה בת 17 מהעיר סואץ, מתה מדימום יתר במהלך ניתוח לכריתת דגדגן במרפאה פרטית בעירה. לצדה נותחה גם אחותה התאומה, אולם שרדה את ההליך. מי שדחפה לביצוע הניתוח בשתי הנערות הייתה אמן, שעברה ח'יתאן בילדותה.
גם אז סערה ארץ הנילוס, אבל גורמי החוק היו חסרי אונים. המלאכה, הרי, אינה מצויה רק בידי רופאים או מנתחים, אלא גם בידי אנשים פרטיים שהוכשרו לכך. בעבר, למרבה הפלא, הופקדה הפעולה אף בידי סַפַּר הכפר. כיצד אפשר להילחם בכל אלה, כאשר הענף אינו מוסדר, וכשהורי הילדות אינן משתפים פעולה כלל?
בקרב האוכלוסייה הרחבה התנחלה לאורך הדורות תפיסה ולפיה כריתת איברה האינטימי של הילדה תבטיח כי תשוקתה המינית תרוסן; כך גדל הסיכוי שהיא לא תיתן דרור ליצריה ולא תידרדר למעשי פריצות.
ממשלות מצרים מנסות זה שנים רבות להילחם בתופעה. בימי הנשיא לשעבר חוסני מובארק הקימה רעייתו סוזן מערך לתכנון המשפחה, שכלל תוכניות לריסון הילודה ולצמצום תופעות כמו ח'יתאן ונישואי קטינות. אבל מאמצי הסברה שנקטה הממשלה, שהחלו לפני כשני עשורים, הפחיתו את שיעור המנהג באחוזים מעטים בלבד, אם בכלל. לאחר הדחתו בקיץ 2013 של הנשיא מטעם האחים המוסלמים, מוחמד מורסי, התגלה כי הוא ואנשיו פגעו בתקציב הפרויקט ולמעשה בלמו אותו לאורך שנת שלטונו של מורסי.
מנהג הח'יתאן אינו נפוץ רק במצרים. האו"ם מצא סימנים לקיומו ב־30 חברות ברחבי העולם, רובן מוסלמיות ומיעוטן חברות שבטיות באפריקה השחורה. הוא מבוצע לרוב בילדות, אבל כפי שראינו לעיל, יש גם שיעברו אותו בגיל העשרה המאוחר. מאחר שמדובר במנהג עתיק, הוא נעשה לרוב בתנאי מחתרת, בבתים, ולא במיטב המרפאות. מקור המנהג בחדית' (אמירה) המיוחסת לנביא מוחמד. על פי החדית', שאותו סיפר אחד ממקורבי הנביא, היה מוחמד עד לניתוח שבוצע בילדה כלשהי, ולמרות זאת לא אסר על ביצועו. מכאן הסיקו הפוסקים כי התיר את המעשה בשתיקה.
האו"ם אף הכריז על הח'יתאן כמעשה התעללות וקרא לממשלות להוציאו אל מחוץ לחוק, אבל המחוקק ברוב המדינות הללו נותר חסר אונים מול המציאות. לפי הקוד הנהוג ברוב החברות שבהן נפוץ המנהג, אישה שלא נימולה בצעירותה נתפסה כפגומה, כבלתי ראויה להיות אם טובה, ועלולה להידרדר לחיי הוללות.
בקניה, למשל, נאסר המנהג על פי חוק עוד ב־2001, אבל לפי הערכות של ארגונים בינלאומיים, לפחות רבע מאוכלוסיית הנשים שם נימולו. בדגסטן, חבל אוטונומי בצפון קווקז הכפוף לרוסיה, התגלה באחרונה כי מחאת נשים על מנהג הח'יתאן הושתקה על ידי אנשי דת. "חשוב לרסן את מיניות הנשים", אמר המופתי, תוארו של איש ההלכה מטעם הממסד, והוא אף הסביר: "טוב היה לו הנשים כולן היו עוברות את הניתוח".
הנשים מחליטות
ההצלחה הגדולה ביותר למסע הסברה בנושא זה נרשמה באזורים הכורדיים בצפון עיראק. מאז הטילה ממשלת אירביל איסור על ביצוע הח'יתאן, לפני כמה שנים, פחתו הניתוחים כמעט ב־50%.
עמר זכריא, מתרגם וחוקר לענייני ישראל, אומר ל"מעריב המגזין" בשיחה מקהיר כי להערכתו, התיקון החדש עשוי להרתיע את העוסקים במלאכה בבתי חולים ומרפאות, אבל ספק אם הרשויות יצליחו לאכוף אותו בבתיהם של האזרחים פנימה.
"מדובר במקור הכנסה לעוסקים בו", אומר זכריא, "גם סמים אסורים על פי החוק, ובכל זאת תמצא סמים בכל מקום, ואנשים שמתעשרים מהם. ממשלות מצרים בעבר קבעו עונשי מוות לסוחרי סמים, ובכל זאת הבעיה קיימת. אם ניתוח ח'יתאן נעשה היום תמורת 500 לירות (כ־200 שקל), מעתה הוא עלול לעלות אלף לירות, בגלל הסיכון".
אני שואל אותו כיצד ההורים נותנים יד למעשה כזה אצל בנותיהן, ותשובתו מפתיעה. "לא רק שהם שותפים לזה, הם אפילו יוזמים וסבורים שזה לטובה. מי שצריך לשכנע אותו שלא יפעל בנדון הוא ההורה לפני הכל. אנשים חושבים בטעות שמקור המנהג בצו דתי, ואם הם יעשו את זה, הם מצייתים לצו הדתי. נוסף על כך, המסורת חזקה מאוד. מדובר במנהג עתיק יומין. יש הורים שחושבים כי מניעת הנאה מינית מבטיחה שהבת לא תהיה פרוצה, כי הרי הדבר מפחית את החשק המיני שלה".
זכריא עצמו נמנע מלבצע את הניתוח בשלוש בנותיו. אולם לא כך מכריו. "יש לי חבר שמוצאו מאסואן, והוא עשה ח'יתאן לבנותיו במרפאת מומחים, שבה נעשים גם ניתוחים פשוטים כמו הסרת שקדים. שאלתי אותו למה. הוא ענה: 'זה המנהג, בלי הניתוח יהיה היצר המיני שלהן גבוה'. הוא הוסיף ואמר לי משהו חשוב מאוד: הנשים הן שמחליטות בעניין הזה. אשתו נועצה בו לפני שהם עשו את הדבר, והוא ענה לה: 'תעשי מה שאת מוצאת לנכון'. לעומתו, אחותו סירבה לעשות לבנות שלה. הוא עצמו, אגב, עבר ניתוח מילה בילדותו, שאותו ביצע ספר".
התיקון החדש שעליו הוכרז במצרים יובא בקרוב להצבעה בפרלמנט. המתנגדים העיקריים, נציגי השמרנים מקרב האחים המוסלמים, או הפלגים האדוקים בזרם הסלפי, אינם חלק מבית המחוקקים. פעילי האחים המוסלמים ומנהיגיהם נחשבים לחברים בארגון טרור, וממילא אינם שותפים לתהליך קבלת ההחלטות. התיקון החדש צפוי לעבור ברוב גורף, אבל כל השותפים למאמצי הריסון של המנהג יודעים היטב כי המאבק האמיתי יניב תוצאות רק אם יתמקד בשינוי אורחות החשיבה, ולא בידיים העוסקות בדבר. וכדי לשנות את החשיבה יש להיאבק בהורים, כלומר באוכלוסייה ובמסורת העתיקה שהשתרשה בקרבה.