פסגת הג'י־20 שהתקיימה בשבוע שעבר בעיר האנגג'ואו בסין הייתה חזרה כללית לקראת כינוס העצרת השנתית של האו"ם שתיפתח רשמית מחרתיים. אלא שהחזרה הייתה צולעת ולא בישרה טובות. 19 מנהיגי מדינות ונציג האיחוד האירופי השתתפו בוועידת הפסגה, בעוד בעצרת השנתית של הארגון העולמי צפויים להשתתף מנהיגים עולמיים, ראשי מדינות ושרי חוץ של 193 המדינות החברות באו"ם. הנוכחים בוועידה בסין ייצגו את המדינות העשירות והמרכזיות, שמבחינת גודל האוכלוסייה והיקף הכלכלה שלהן, נחשבות המובילות בזירה הבינלאומית. כמו כן, בין משתתפי הפסגה בסין היו ראשי חמש המעצמות החברות הקבועות במועצת הביטחון שלהן שמורה זכות וטו על כל החלטה של האו"ם.
רוב הדיונים בפסגת הג'י־20 התנהלו בדלתיים סגורות. אבל הדיווחים שהתלוו לכינוס בסין חשפו ביתר עוצמה את היחסים המנוכרים, הכמעט עוינים, בין מנהיגי שתי המעצמות, ברק אובמה וולדימיר פוטין; הם גילו את המתיחות הגואה בין סין ליפן, העלו על פני השטח את התערערות היחסים בין בייג'ינג לסיאול והבליטו את נוכחותו השנויה במחלוקת של נשיא טורקיה.
ההישג המשמעותי היחיד שפסגת הג'י־20 הניבה היה ההסכמה בין מנהיגי ארצות הברית וסין בנוגע ליישומם של מהלכים לשיפור האקלים והסביבה. על ההישג הזה האפיל הכישלון המהדהד של הניסיון שעשו בשולי הפסגה בסין שרי החוץ של ארצות הברית ורוסיה, ג'ון קרי וסרגיי לברוב, להשגת פתרון או לפחות הפסקת אש במלחמה העקובה מדם המתחוללת בסוריה. המאזן המפוקפק הזה של תוצאות פסגת הג'י־20 כבר יצר בקרב דיפלומטים בניו יורק מצב רוח לגמרי לא חגיגי לקראת פתיחת העצרת השנתית ה־71 של הארגון העולמי. מארגני העצרת השנתית כבר קיבלו דיווח ממוסקבה ולפיו נשיא רוסיה פוטין החליט להיעדר ממנה.
אומנם לא מדברים על כך בגלוי, אבל החלטתו של נשיא רוסיה להתעלם ממפגש של מנהיגים עולמיים מתפרשת כמפגן של זלזול מצדו של פוטין כלפי האירוע הבינלאומי וכלעג למשתתפיו. "רוסיה מנהלת מלחמה שקטה נגד הסדר הבינלאומי", כתב השבועון "אקונומיסט" במאמר ראשי. לעיתונאי שביקש הערכות באשר לצפוי בעצרת הקרובה השיב דיפלומט מערבי בכיר: "עזוב אותי. נדבר אחרי המהומה הגדולה".
שום החלטה אופרטיבית
כינוסי העצרות השנתיות הכלליות של האו"ם בשנים האחרונות לא הותירו רושם מיוחד או היו בעלי השפעה משמעותית על קידום פתרונות ויישוב סכסוכים. במסגרת מושב הפתיחה של העצרת השנתית, "הוויכוח הכללי" הנמשך שישה ימים, נשמעים נאומים מפי נשיאים, ראשי ממשלות, שרי חוץ ושגרירים. כולם מתייחסים למשברים, למלחמות פנימיות, לסכסוכים אזוריים. כולם מתריעים ודוחקים בארגון העולמי לטפל במצוקות ובסבל של אוכלוסיות באזורי מלחמות. זה בדיוק מה שצפוי גם ב"ויכוח הכללי" השנה, שייפתח ב־20 בספטמבר ויסתיים ב־26 בספטמבר.
לפי המסורת, ברזיל פותחת את מושב הפתיחה, אלא שנשיאת ברזיל דילמה רוסף הודחה, כזכור, מכהונתה - ולא ברור מי יישא מטעם מדינתה את נאום הפתיחה. הנואם השני במושב הפתיחה הוא נשיא ארצות הברית. ראש הממשלה בנימין נתניהו צפוי לנאום ב־21 בספטמבר. כמו כן, במושב הפתיחה השנה יושמעו שני נאומי פרידה. לאובמה, הפורש מהבית הלבן, זו תהיה ההופעה האחרונה מעל במת האו"ם. גם המזכ"ל באן קי־מון מסיים את תפקידו בסוף השנה, וגם בעבורו העצרת הנוכחית היא האחרונה בשתי תקופות כהונתו כמזכ"ל. לא קשה לשער על מה ידברו שני האישים. אובמה, כראש המעצמה המארחת את הארגון העולמי, אשר גם מממנת כמעט רבע מהתקציב השוטף של האו"ם, ודאי יסקור את פעילות ארצות הברית בזירה העולמית, יציין את מה שהוא רואה כהישגים של ארצות הברית במעורבותה במשברים אזוריים וימנה את האתגרים שעל הארגון העולמי לטפל בהם. למזכ"ל האו"ם באן קי־מון, הנחשב אחד הפעלתנים מבין המזכ"לים שכיהנו עד היום, צפוי לסקור את המשברים המעיקים על העולם כיום.
בקרב שגרירים ופרשנים ותיקים במטה הראשי של האו"ם, באן קי־מון אינו נחשב מזכ"ל מוצלח במיוחד. השבועון "אקונומיסט" הגדיר את באן קי־מון "המזכ"ל הכי משעמם, מסורבל ואף אחד הגרועים מהמזכ"לים שכיהנו עד היום". ההישג המשמעותי היחיד הנזקף לזכותו של קי־מון הוא העלאת סוגיית ההתחממות הגלובלית לסדר היום ופעילותו ליצירת ההסכמה הבינלאומית ליישומו של הסכם האקלים ובלימת זיהום האוויר. על הסקירות של המזכ"ל אומרים במסדרונות האו"ם: "הוא יותר משכנע בתיאור המשברים בעולם מאשר במציאת פתרונות".
שני האישים, ברק אובמה ובאן קי־מון, יזכו ככל הנראה למחיאות כפיים סוערות בעקבות הנאומים שלהם. אבל מה שימשוך את תשומת הלב האמיתית בעצרת הוא המרוץ לנשיאות במעצמה המארחת והניסיון להעריך מי ינצח במרוץ, מה יהיה יחסו של הנשיא החדש לאו"ם ומה תהיה מידת נכונותו לסייע לארגון העולמי. כמו כן, עם כל הכבוד לבאן קי־מון, מה שיעמוד בראש מעייניהן של המשלחות הוא מי יהיה ממלא מקומו של באן קי־מון. הליכי בחירת המזכ"ל החדש הגיעו לשלב הסופי, ובסבבי ההצבעות שנערכו במליאה הוביל אנטוניו גוטרס מפורטוגל. ההכרעה הסופית על יורש לבאן קי־מון תתקבל באוקטובר בעקבות ההמלצה של מועצת הביטחון.
האו"ם ידוע באמרה הנוקבת שטבע המזכ"ל השלישי והמיתולוגי של הארגון דאג המרשלד, ולפיה "האו"ם לא הוקם כדי ליצור גן עדן לבני אדם, אלא כדי להציל את האנושות מגיהינום". אלא שנראה שמאז הקמתו לא העיבה על הארגון רשימה כה ארוכה של משברים, מלחמות פנימיות, סכסוכים אזוריים ומספרי קורבנות, פליטים ועקורים כמו זו שמעיבה עליו כעת. "האסון בחלב הוא המשבר הגדול ביותר בזמננו", הצהיר לא כבר תת־המזכ"ל לעניינים הומניטריים סטפן אובריין. "אנחנו מסתכנים בקטסטרופה שאין כדוגמתה בחמש השנים האחרונות בכל הנוגע לשפיכות דמים והרג במלחמת האזרחים בסוריה", התריע.
לפי אומדנים של האו"ם, מספר ההרוגים בחמש שנות המלחמה בסוריה עולה על 400 אלף וכולל אלפי נשים, ילדים וזקנים. מספר הפליטים והעקורים בעקבות המלחמה בסוריה עומד על חמישה עד שבעה מיליון. במסיבת עיתונאים שקיים לפני חודשים אחדים העריך באן קי־מון את מה שהגדיר "מספר הפליטים והעקורים בעקבות הסכסוכים הברוטליים המתחוללים היום בעולם" ב־60 מיליון בני אדם - ההיקף הגדול ביותר של פליטים ועקורים מחפשי מקלט מאז מלחמת העולם השנייה.
מועצת הביטחון והאו"ם יכולים לתפקד רק בתנאים של הסכמה כללית בין המדינות האחראיות. לכן הארגון העולמי אינו נושא באשמה הישירה למספרים הגבוהים של הרוגים, פליטים ועקורים בשל המלחמה בסוריה ובשל סכסוכים אחרים המתחוללים בתימן, בעיראק, באזורי הגבול של אוקראינה, בדרום סודן ובמקומות שסבלו מפיגועי הטרור של דאע"ש. אבל האו"ם עדיין מסמל כתובת גלובלית לטיפול במשברים, ולכן חוסר האונים שלו לנוכח המצוקות הרווחות כיום צורם במיוחד.
במהלך חמש השנים שחלפו מאז התלקחה מלחמת האזרחים בסוריה, לא קיבלה מועצת הביטחון ולו החלטה אופרטיבית אחת כדי לבלום את הרג האזרחים בסוריה או להקל את סבלה של האוכלוסייה בערים הנצורות. כל ניסיון להעביר יוזמה במועצת הביטחון שמטרתה לקדם פתרון מדיני או אפילו הפסקת אש - סוכל על ידי רוסיה. הטבח הנורא בסוריה לא ריכך את תמיכתה העיקשת של רוסיה בהמשך שלטונו של הנשיא בשאר אסד.
משיחות עם שגרירים ודיפלומטים עולה כי הנושא המרכזי שיידון בעצרת השנתית הנוכחית הוא עתידם של מאות אלפי הפליטים המיטלטלים ברחבי אירופה ומחפשים מקלט. נציגי מדינות שקלטו פליטים יסקרו ודאי את כל מה שעשו למען הפליטים. אבל כאשר הם ידחקו במדינות אחרות שיפתחו גם הן את גבולותיהן – תהיה ההיענות, להערכת מקורות בניו יורק, חלשה.
קבוצה של פעילים מטעם גוף הנקרא "הקואליציה של פליטי סוריה" ביקרה בשבוע שעבר בבריסל, ערכה שיחות עם בכירים באיחוד האירופי וביקשה מהם לסייע באמצעים שונים להקלת מצבם של הפליטים. עדיין לא ברור מה היו תוצאות השיחות.
לא להביך את קלינטון
מבחינת ישראל, העצרת ה־71 אינה צופנת התפתחויות משמעותיות ומיוחדות שצריכות להדאיג אותה. כמו בעצרות קודמות, צפויים להיות לא מעט נואמים שיתקפו את ישראל על "מדיניות הכיבוש וההתנחלויות" ויאשימו אותה בקיפאון המתמשך בהידברות עם הפלסטינים. יושב ראש הרשות אבו מאזן ינאם במושב הבוקר ב־22 בספטמבר. הנציגות הפלסטינית באו"ם עשויה להעלות מחדש את הדרישה לקבל מעמד של חברה קבועה באו"ם. ההכרעה בנושא זה נתונה בידי מועצת הביטחון, וארצות הברית צפויה לסכל דרישה כזאת.
בוועדות השונות, המתכנסות אחרי "הוויכוח הכללי", יתקיימו ההצבעות השגרתיות בנושאי המזרח התיכון הכוללות החלטות ישנות נגד ישראל המאושרות באופן קבוע בכל שנה. הדאגה המטרידה את ישראל היא אפשרות של יוזמת שלום אמריקאית, שתועלה לדיון במועצת הביטחון בפרק הזמן שבין בחירת נשיא חדש לפרישת אובמה. "הנשיא עשוי להחליט על יוזמה שתכלול פרמטרים להסכם שלום כדי לשפר את המורשת המדינית שלו", העריך שגריר מערבי בשיחה עמו.
אבל לדברי גורמים בניו יורק המקורבים למשלחת האמריקאית, אם הילרי קלינטון תנצח בבחירות, אובמה יימנע ממהלך במועצת הביטחון שירגיז את הקהילה היהודית ויביך את קלינטון, שנהנית מתמיכה גורפת בקרב יהודי ארצות הברית.