גורמים רשמיים בסודן הודיעו בשבת כי מספר קורבנות המחאות, שהחלו בחודש שעבר, טיפס ל־24 הרוגים, ובהם שני אנשי ביטחון. עם זאת, נסיבות מותם לא צוינו. ההפגנות, שפרצו ב־19 בדצמבר - לאחר שהממשלה הסודנית העלתה את מחירי הלחם שלוש פעמים – ובמסגרתן דרשו המוחים את התפטרותו של הנשיא עומר אל־בשיר, התפשטו כאש בשדה קוצים בכל רחבי המדינה. אל־בשיר, שמכהן כנשיא זה שלושה עשורים, הפנה את העם לבחירות “הדמוקרטיות” שיתקיימו במדינה ב־2020. “רק בקלפי אפשר להחליף שלטון”, אמר מי שקיבל את השלטון בהפיכה צבאית. על אף ההודעה הרשמית על מספר ההרוגים, לפי ”יומן רייטס ווטש”, בפועל יש לפחות 40 הרוגים, ובהם ילדים ופרמדיקים. 

אולם למרות ההתרחשויות, גורמי אופוזיציה בסודן ומחוצה לה מותחים ביקורת נוקבת על היעדר הסיקור הבינלאומי של המחאות, בעיקר בתקשורת המערבית, בניגוד לסיקור האביב הערבי ב־2011. “מדובר במחאות החשובות ביותר זה 30 שנה”, אומרים בסודן. “אנחנו לא מסוקרים בתחנות הטלוויזיה הגדולות, והעולם לא שם לב אלינו”.
 
יאסר ערמאן, סגן ראש תנועת “קריאת סודן” (נידאא א־סודן) העממית והאחראי על יחסי החוץ בה, אומר לעיתון הסעודי “אילאף” כי “אביב סודן צועד בניגוד למחוגי השעון”, והביע ביטחון מלא כי משטרו של הנשיא אל־בשיר עומד להסתיים. “הדור הצעיר עומד נגד האסלאם הפוליטי, ומעוניין שסודן תהיה בשלום עם עצמה ועם סביבתה הערבית והאפריקאית”, הוא מדגיש. “לא מדובר כאן במחאה חילונית, אלא במחאה לאומית־דמוגרפית”.

באירועים, שערמאן מכנה “אינתיפאדה”, משתתפים מאות אלפים והם התפשטו ל־30 ערים. “מדובר באינתיפאדה עם הנהגה אחת בח’רטום המורכבת משלושה גופים: נדאא סודן, ברית ארגוני העובדים המקצועיים וכוח האיחוד”, הוא אמר. “לצדם יש כוחות רבים שמטרתם שהמפכה תצליח. מה שחשוב זה שכוחות שהאמינו פעם במאבק מזוין, נטשו את הנשק והצטרפו למאבק בדרכי שלום. זהו אחד ההישגים של המהפכה. הנהגה מאוחדת ששולטת בצורת ההפגנות והצעדות בכל מקום”.
סודן היא המדינה הערבית היחידה שנשלטת על ידי האסלאם הפוליטי. מובילי המאבק למדו מלקחי העבר במצרים ובסוריה, ומדגישים שלא יגררו אותם למאבק חמוש שעלול לטרפד את האביב שלהם. הם גם דוחים כל ניסיון חיצוני להתערב במחאות שלהם. “אנחנו רוצים שהמחאות יהיו סודניות, כדי שנהיה בשלום עם עצמנו ועם סביבתנו”, הם מדגישים. הם דוחים את הצהרות הנשיא אל־בשיר כי מדובר ב”מזימה”. “אין לנו אג’נדה חיצונית. אנחנו הנהגה לאומית, ועל סדר היום שלנו אג’נדה לאומית אחת: שלום, אחדות סודן וסיום הפילוג הפנימי”, הדגיש ערמאן בראיון בסוף השבוע האחרון. 
“אנחנו מעוניינים ליצור איחוד – כמו האיחוד האירופי, ולהתפייס עם השכנים באפריקה”. בראיון דחה ערמאן את ההצהרות באירופה ובאמריקה, שלפיהן יכול האסלאם הפוליטי להיות פתרון נאות לתחלואיו של העולם הערבי. “שינסו הם את האסלאם הפוליטי”, אמר. “האם יסכימו? אנחנו ניסינו זאת, ויודעים עד כמה הוא פשיסטי, נגד הפלורליזם והדמוקרטיה ושודד את אוצרות המדינה. האסלאם הפוליטי הוא אנטי־אסלאם, ומי שרואה בו פתרון לוקה בטעות אסטרטגית. הוא גרם לחלוקת סודן בין צפון לדרום”.
הסודנים דואגים בשל חוסר תשומת הלב לא רק של המערב, אלא גם של העולם הערבי “שמאס בהפיכות”. הם מאמינים שבסופו של דבר הצבא יעמוד לצד העם ולא לצדו של הנשיא “שימיו ספורים”. “דרשנו מכל המדינות, בעיקר מקטאר וטורקיה, להימנע מהתערבות בעניינים הפנימיים שלנו ולהפסיק לתמוך באסלאמיסטים בסודן. זה נגד האינטרס של העם הסודני. אנחנו רוצים בסופו של יום ששישה מיליון סודנים שנמלטו מהמשטר ישובו לבנות את ארצם”, סיים ערמאן.
בינתיים, משטרו של הנשיא בונה על הזרמת מיליארדים מסין ומקטאר כדי לייצב את הכלכלה המקרטעת של ארצו, ובמקביל מזרים כוחות צבא הנאמנים לו לבירה ח’רטום. הוא יודע שנפילת הבירה – תביא לנפילת הדיקטטורה שלו במדינה.

נשיא סודן. צילום: רויטרס
סקירת עיתונות // הנסיגה האמריקאית מסוריה
משחקים נסתרים 
פרשנים בתקשורת הערבית דנו בהרחבה בסוגיית הנסיגה האמריקאית מסוריה, שהחלה ביום שישי, אף שגורמים אמריקאיים הדגישו כי מדובר בהסגה של כלים צבאיים בלבד ולא של חיילים.
 
חלק מהפרשנים תהו על אודות מה שהם כינו, “המסתורין” סביב הנסיגה, ואילו אחרים הצביעו על מחלוקות בנושא בין גורמי השלטון בבית הלבן.
ודאח עיסא כתב בעיתון הסורי “תשרין”, כי ארצות הברית “נאלצה לסגת בצל קריסת מגדל הקלפים שהיו בידיה, ושימשו אותה בתוקפנות הטרוריסטית נגד העם הסורי בפרט והאזור בכלל”. לדבריו, “בשל הלחצים הכבדים וגודל התבוסה, הממשל האמריקאי נאלץ לוותר על סוכניו שבנה עליהם, ואולי ייאלץ להסתייע בהם כדי להאריך את מלחמת הטרור, ולכן רואים את המחלוקות בממשל זה”.
 
באסם טוויסי כתב בעיתון “אל־רד” הירדני, כי “החלטת ארצות הברית להסיג את כוחותיה מסוריה התקבלה בתגובות מעורבות, כאשר מבחינים בתוצאות מלחמת השווא בסוריה”. 
 
בעיתון “אל־ערב” הלונדוני נכתב כי הנסיגה היא “משחק מסתורי שמצביע על מחלוקות בעניין השהייה האמריקאית בסוריה בין ראשי הממשל בארצות הברית, וזה מה שרואים במסרים הסותרים מטעם פקידים בכירים בממשל”.
 
“אל־אחבאר” הלבנוני, המקורב למשטר הסורי, כתב: “הקואליציה הבינלאומית הודיעה על תחילת הנסיגה ביום שישי, למרות כל המחלוקות שלמדנו עליהן מפי גורמים רשמיים אמריקאים בעניין תנאי הנסיגה ולוח הזמנים שלה. זה הוסיף לערפל של הצהרת הבית הלבן”.
 
האתר “אל־בוואבה” המצרי כתב כי “המזרח התיכון מביע ספק לגבי החלטת ארצות הברית לסגת מסוריה, לאחר שהיועץ לביטחון לאומי ג’ון בולטון הצהיר כי הנסיגה צריכה להיות לפי תנאים, מה שמצביע על כך שתהיה נסיגה הדרגתית. בהצהרות של בולטון ישנם מסרים סותרים”.
 
בעיתון “א־נהאר” הלבנוני כתב ג’ורג’ עיסא כי “המחלוקות שבאו לאחר הצהרת הנשיא טראמפ מצביעות על בעיה עמוקה בכל הקשור למדיניות החוץ של ארצות הברית. החזרת כ־2,000 חיילים אמריקאים לארצם היא חלק מקמפיין הבחירות של טראמפ, אולם נראה כי הממשל ביקש התייעצויות בשנה האחרונה בסוגיה זו, מה שמסיר את ההפתעה בעצם ההכרזה על הנסיגה, אם כי נמשך הדיון אודות הכלים לביצוע הנסיגה”.
 
עריב רנתאווי כתב בעיתון “אל־איאם” הפלסטיני כי בוושינגטון ישנה “מדינה עמוקה” שאינה מעוניינת ליצור חלל שימלא אותו צבא סוריה. “על המשטר הסורי להשתלט על רבע משטח המדינה הנמצאת תחת שליטת הכורדים והגנת הקואליציה”, סיכם.