אם הייתי יכול, הייתי הורג את קים ג'ונג און במו ידיי", אומר האן הוג'ין, נהג מונית ופנסיונר מסיאול, ומדגים תנועות של ירייה ברובה מדומה. "אני בכלל לא מאמין לו. אני גם לא מאמין לטראמפ. מבחינתי, הם יכולים לנסוע לפסגה בהאנוי, ולדבר ולדבר כמה שהם רוצים. לא ייצא מזה שום דבר. את קים ג'ונג און מעניין אך ורק הכסף שיקבל מטראמפ. שום דבר אחר לא מעניין אותו".
חברו או צ'ול, אף הוא נהג מונית בבירה הדרום־קוריאנית, מוסיף: "טראמפ הוא חד־צדדי, הוא לטובת צפון קוריאה, והנשיא מון ג'יאה־אין לא יציב. אני לא סומך על אף אחד מהם".
ברקע מתקיימת הפגנה במחאה על היחסים המתהווים בין דרום קוריאה וארצות הברית לקראת פסגת האנוי שנפתחת היום (רביעי) בווייטנאם. כידוע, מדובר בפגישה השנייה בין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ למנהיג צפון קוריאה קים ג'ונג און, שמונה חודשים אחרי הפגישה הראשונה וההיסטורית שהתקיימה ביוני האחרון. על פי הפרסומים, ארצות הברית וצפון קוריאה שוקלות ברצינות להחליף ביניהן נציגים דיפלומטיים.
אולם בסיאול, העיר שבה ארמונות עתיקים, גורדי שחקים שעליהם מתנוססים שמות מותגים ואינספור סניפי "סטארבקס", מורגש גם פחד גדול לקראת המפגש הגורלי. שכן, קוריאה הדרומית, שמנהלת עם שכנתה מהצפון מלחמה קרה ממושכת, עתידה להיות מושפעות מתוצאות המפגש. "שני הצדדים מסוכנים: טראמפ וקים ג'ונג און", קובעת פרופ' קוואק ג'ונג, נגנית נבל בינלאומית.
"לכן אני מקווה שהכל ילך חלק. אנחנו מפחדים שאולי יקרה משהו בלתי צפוי כמו מלחמה או פיגוע טרור, אם הם יכעסו אחד על השני. אני פוחדת על בני בן ה־11. לגבי הנשיא מון -יש לו הרבה תומכים מחד, אבל גם הרבה שלא תומכים בו מאידך, ומודאגים מהדרך שבה הוא הולך. הרבה כסף נשלח לצפון קוריאה והרבה אנשים תומכים כלכלית בצפון קוריאנים. אבל במעמד הסוציו־אקונומי הגבוה בקוריאה הדרומית, הרבה אנשים לא מאושרים עם המעבר של כל הכסף הזה. הם מודאגים ממצב הכלכלה והאבטלה הגבוהה. הרבה אנשים מרגישים שהממשלה רוצה לקחת כסף מאיתנו ולשלוח לצפון קוריאה".
"בפן האישי, שלום הוא משהו שכל עם רוצה. במישור הלאומי, כל אזרח רוצה להתאחד עם המשפחה שלו בצפון קוריאה", אומר דוריאן קים, מהנדס מכונות. "יש הרבה חשש. יהיו הקרבות ברמה הכלכלית. אידיאולוגית, לא יהיה קל לקבל את הדור החדש שיזרום מהצפון לדרום אחרי שטיפות המוח. בפסגה הראשונה היו הרבה ציפיות. עכשיו יש פחות דיבורים, פחות נראות בתקשורת. שם מדובר יותר בהעלאת מחירים, למה הממשלה לא דואגת למעמד הביניים ודואגת לצפון־קוריאנים. הידיעות על הפסגה לא נמצאות בעמוד הראשי באתרי החדשות. אני מבין שקים מביע נכונות להתפרק מנשק גרעיני. אני אישית לא מאמין בכך. יש לו מניעים נסתרים. מדובר באיש שהרג המון אנשים. מחנה הריכוז בצפון קוריאה מוציא אנשים להורג על דברים שוליים. לחשוב שהוא יכול לוותר על מקור העוצמה זה לא נראה ריאלי".
אורזים תיקים
כזכור, ב־12 ביוני נפגשו בסינגפור טראמפ וקים לראשונה. הם לחצו ידיים וחתמו בטקס פומבי על מזכר הבנות שלפיו שתי המדינות מתחייבות לכונן יחסים ביניהן בהתאם לרצונם של העמים בשתי המדינות, והשתיים ישקיעו מאמצים משותפים בכינון משטר שלום יציב.
מאז הפסגה השיבה המדינה המבודדת גופות של חללים אמריקאים ממלחמת קוריאה ולא ביצעה ניסויי גרעין וטילים. עם זאת, המודיעין האמריקאי לא זיהה עד כה צעדים מצד פיונגיאנג לפירוק או צמצום הארסנל הגרעיני שלה.
יחסי ארצות הברית־צפון קוריאה הושפעו במידה רבה מחמשת הניסויים הגרעיניים של האחרונה, פיתוחם של טילים ארוכי טווח המסוגלים לפגוע ביעדים במרחק אלפי קילומטרים והאיומים הנשנים מצד צפון קוריאה במתקפה על ארצות הברית ועל קוריאה הדרומית. בימי כהונתו, התייחס נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש לקוריאה הצפונית כחלק מ"ציר הרשע", בשל האיום של יכולות הגרעין שלה.
מאז מלחמת קוריאה, שומרת ארצות הברית על נוכחות צבאית בדרום קוריאה. בתחילת תקופת נשיאות טראמפ שררה בין שתי המדינות מתיחות רבה שהגיעה לאיום פומבי של אחת על השנייה בשימוש בנשק גרעיני. צפון קוריאה אף ביצעה ניסויים בפצצות וטילים למורת רוחה של ארצות הברית ונשיאה, ובאוגוסט 2017 איימה כי תתקוף את גואם, שטח חסות של ארצות הברית שבו ממוקמים כוחות אמריקאיים. כחודש לאחר מכן אמר טראמפ בנאומו בעצרת האומות המאוחדות כי אם תצטרך, ארצות הברית תשמיד את צפון קוריאה. בתגובה, אמר קים ג'ונג און כי דברי טראמפ הם הכרזת מלחמה. זה נגמר, כאמור, בפגישה היסטורית, שאת תוצאותיה עוד מוקדם לנבא. על פי סקר שנעשה לאחרונה, כ־55% מתושבי דרום קוריאה חושבים שהסיכוי שקים יתפרק מנשק גרעיני נמוך, אולם כ־55% גם מקווים שכך יהיה לאחר הסדר.
נועה אברהמי, מדריכת טיולים בסיאול ומורה לקוריאנית, מספרת כי המתיחות גבוהה מאוד לקראת הפסגה: "בתקופה המתוחה לפני כשנה הורו לנו לארוז תיק למקרה של אזעקה וזה לא דבר מוכר פה. התיירות נפגעה בתקופה המתוחה, וחשוב לשמור אותה יציבה. עם זאת, לאחר מלחמת קוריאה, מיליוני קוריאנים הופרדו מבני משפחתם שמעבר לגבול, ומאז לא הותרו חילופי מכתבים, שיחות טלפון או אימיילים בין הקוריאנים משני צדי הגבול, בעיקר בעקבות הפיקוח ההדוק מצד הצפון. מדי פעם תואמו בין הממשלות פגישות איחוד משפחות לכמה מאות תושבים. בשנת 2007 הוערך כי כ־750 אלף בני אדם עדיין מנותקים מקרובי משפחתם מהמעגל הראשון, והדרום נותן חשיבות עליונה למפגשי האיחוד".
דיבורים על שלום
"השלטון שלנו כרגע מאופיין באנשי שמאל ליברליים", אומרת פרופ' קים שין־אה, מומחית לחקר התנ"ך באוניברסיטה בסיאול. "כשהם היו סטודנטים בשנות ה־80, הם ראו בקומוניזם הצפון־קוריאני משהו צודק ורומנטי. המצב הנוכחי מפחיד את המבוגרים, כי בבית ספר תמיד למדנו שצפון קוריאה היא האויב. וגם הצפון־קוריאנים למדו את זה עלינו. פתאום מדברים על שלום ורבים לא בטוחים. מטריד שלא מדברים על זכויות אדם. השלטון פה שקט לגבי הבעיות האמיתיות של צפון קוריאה: כל הפליטים שבאים משם והמשפחות המפוצלות בין שתי הקוריאות. מי שברח משם ונתפס היו לו אחר כך חיים מאוד קשים.
קים ג'ונג און הרג את דוד שלו ואת אח שלו, וזה נורא. למה טראמפ רוצה לעשות איתו שלום? זה ברור שלאמריקאים יש אינטרסים באזור מעבר להגנה של דרום קוריאה. אנחנו היינו בכאוס. לצפון קוריאה ולארצות הברית יש אינטרסים משלהן, ואנחנו צריכים לדעת מה האינטרסים שלנו. אצלנו אף אחד לא מאמין שצפון קוריאה תתפרק מהנשק הגרעיני. אני חושבת שהשלטון פה נאיבי ומתעניין בעיקר בפרס נובל לשלום. אני מרגישה שיש כיום פחות חופש עיתונות".
את תולה תקוות בפסגה?
"אני לא חושבת שיהיו תוצאות. זו יותר מחווה של שני הצדדים. קים לעולם לא יוותר על הנשק הגרעיני. אני בוכה על המצב בכל לילה, על האנשים של דרום קוריאה. אני פוחדת שהמצב של כיבוש יפן לפני 100 שנה, כשהשלטון היה נאיבי, יחזור. אנשי מון עושים הפגנות עם נרות והשמרנים משתמשים בדגלי הלאום, זה שורש ההבדל ביניהם. האבטלה מטופלת בפיצויים כדי להשתיק את האנשים, אבל בינתיים הקופה שלנו מתרוקנת. טראמפ הוא לא יציב, וזה נותן לנו עם קים שני אנשים לא יציבים שמדברים במפגש פסגה. אז מה יכול לצאת משם?”.
"אם אובמה או קלינטון היו מביאים הסכם כמו שטראמפ הביא מהפסגה הראשונה בקוריאה הצפונית, היו שוחטים אותו", אומר ד"ר אלון לבקוביץ, מומחה לקוריאה ממכללת בית ברל. “מה שמדהים הוא שטראמפ מביא הסכם ולא יודעים אם להסתכל עליו בחשדנות. הוא לא מתייחס לקוריאנים כמקפצה לפרס נובל לשלום. עם נשיאים אחרים היו רוצים להיפגש רק אחרי שהפרטים סוכמו. טראמפ היה מוכן להיפגש בלי תנאים מקדימים, ואחרי הפגישה הוא אמר: 'הוא בחור נחמד, אני יכול לעשות איתו עסקים'. קודמיו לא הסתכלו על המצב כך. מתחילה להיות ביקורת כלפי הנשיא הדרום־קוריאני. אין תמורה בעד האגרה. הם עדיין לא התפרקו מנשקם ולא עשו כלום, ועל הנשיא השמרנים הימנים אמרו שהוא שכח שהוא נשיא קוריאה הדרומית ולא קוריאה הצפונית".
ומה קורה עם היפנים?
"גם הם לחוצים מכך שהאמריקאים יגיעו לעסקה ולא ישעו לצרכים הביטחוניים. ההסכם של התשלום על נוכחות הכוחות האמריקאיים בקוריאה הדרומית משתדרג, כי טראמפ רוצה לעשות כסף, רוצה שישלמו יותר. גם מול היפנים טראמפ רוצה לעשות יותר כסף. הוא גם מפעיל לחץ שיקנו נשק אמריקאי. בעיקר השמרנים והמבוגרים נגד, הצעירים אסקפיסטים. אין להם קרובי משפחה בצפון קוריאה. לדרום־קוריאני הממוצע חשובים הכלכלה, האבטלה והכסף. צפון קוריאה זה נחמד ומרגש, אבל עולה הרבה כסף. אם מישהו יגיד שהוא רוצה איחוד, הוא משקר. כרגע מדברים על קיום משותף, אבל איחוד אולי בעתיד הרחוק. המנהיג הנוכחי מבין שהוא צעיר מכדי לתת לשוק השחור לפרוח, ובניגוד לאביו, הוא עוצם את עיניו כדי להשיג יציבות".
מה מאפיין את האזרח הדרום־קוריאני?
"אם אתה ליברל, אתה תומך בנשיא מון, ואם אתה שמרן, אתה חושב שהוא מפקיר את ביטחונך. אם הכלכלה הקוריאנית לא תתרומם, לא משנה איזה שלום ישיגו, עלולה להיות חזרה של השמרנים לשלטון. אם מנהיג קוריאה הצפונית יבוא לסיאול, עלולות להיות הפגנות אימים".