המשטר האיראני ספג מכה לא קלה לאחר חיסול מפקד כוח אל קודס קאסם סולימאני לפני שבועיים, זאת גם על רקע המצב הכלכלי הגרוע וההפגנות ברחבי המדינה. הפרשן צביקה יחזקאלי סיפר היום (שישי) בתוכניתו של ניסים משעל ב-103FM על הלך הרחות ברפובליקה האסלאמית.
הצעתי שנדבר על חידוש ירי הרקטות, על בלוני הנפץ, ואמרת לי עזוב - הדרמה האמיתית מתרחשת באיראן, אז קיבלתי את עצתך. ספר מה קורה שם.
"נכון, אני גם אסביר לך למה. כל מה שאתה רואה עכשיו בעזה זה חלק מדיבור ההלוואה בין ישראל לחמאס על רקע יציאתו של הנייה להלוויה של קאסם סולימאני. אני עדיין חושב ניסים, שהסיפור הגדול של השבוע במזרח התיכון זה איראן. אנחנו לא רואים את זה ממש בעיניים כי בעצם סגרו שם את כל האינטרנט, אבל השבוע זה היה שבוע של מחאה עצומה, מחאה מדממת, מחאה שבאה ואמרה – אנחנו לא דורכים על דגלי ישראל. בכל עיר באיראן, בכל אוניברסיטה באיראן יש משטחים, מדרגות, מגרשים, מבואות לאולמות שבהם יש דגל ארצות הברית ודגל ישראל על הרצפה. היית צריך לראות השבוע עשרות ומאות תמונות שמגיעות משם, בהם סטודנטים מורידים נעליים, עוברים מסביב, לא דורכים, לא יורדים במדרגות שמצויר עליהן דגל ישראל ודגל ארצות הברית, מלמדך שמשהו קורה בתוך איראן ואנחנו לא יכולים לראות את כל התהליך הזה בגלל שהשלטון האיראני חוסם. אתה יכול לראות זאת בסרטים שהוברחו משם עם מעט האינטרנט שנותר שם".
כן, שלחת לי אתמול חלק מהסרטונים, מדהימים.
"מדהים, תחשוב שאם זה מה שיוצא החוצה - מה ששלחתי לך, שבו רואים אנשי משמרות מהפכה מציתים את כרטיסי החבר שלהם ממשמרות המהפכה, את זה שבעיר הולדתו של סולימאני בכרמאן תולשים פוסטרים של סולימאני. אם זה שהאייתולות נותנים הוראות ישירות להרוג מפגינים אז אתה מבין שמשהו קורה שם. ועכשיו זה מגיע לשלב של מה העולם עושה. באיראן מתרחש מרד על אש קטנה כבר כמה שנים, וזה לא יוצא לפועל בגלל שהשלטון מדכא את זה באכזריות. זו החובה שלנו בתור עיתונאים לבוא ולומר נכון שזה לא נראה סיפור גדול מאוד, נכון שהבלונים שעפו מעזה מצולמים היטב אבל מה שקורה באיראן לא מצטלם והוא יותר חזק, והמערב לא עושה שום דבר בנדון. יש שם ציבור שכמעט מגיע ל-100 מיליון איש, ש-40 שנה רואים בעיניים קלות איך המהפכה שהם הצביעו בעדה, שהם רצו אותה לא הגיעה למטרות שלה ואין להם יכולת לחזור אחורה וזה דבר כל כך עצוב. אני יכול לומר לך שלפחות ברשתות החברתיות ניסים, אתה רואה שם עם אחר לגמרי ממה שאנחנו מתארים; עם שאוהב את ישראל, שרוצה לצאת מכל הסיפור הזה של האייתולות, שרוצה חיים נורמליים ובכלל לא שייך לחלומות האלה של מוות לישראל ומוות לאמריקה, ולכן למערב כאן יש תפקיד".
"אני חושב שהתפקיד שנעשה כאן לא יכול להיעשות לאירופאים. האירופאים שמכשירים את השלטון הזה, השלטון הזה שאגב רק לפני שבועיים כעסו ממנו, אמרנו שלאיראן יש יכולת טילים ויכולת אווירית, אז היכולת האווירית שלהם הפילה מטוס ויכולת הטילים שלהם לא פגעה בבסיסים אמריקאיים. אנחנו גם יצאנו מפרופורציות, ואולי זה הזמן לשאול את עצמנו האם העולם עושה מספיק כדי לעזור לאנשים שנמצאים לדבריהם, בתוך קטסטרופות בתוך איראן".
השאלה לאן זה הולך, הרי המחאה הזאת, תסכים איתי, לא תוביל לסילוק שלטון האייתוללות.
"נכון".
אז מה יהיה באיראן בהמשך אם כך? מה השלב הבא?
"תראה, אמרנו את זה מ-2009, כל גלי המהומות וההפגנות, אגב שעלו וירדו במשך השנים לרמות כאלה ואחרות ועכשיו אנחנו באחד השיאים של הגלים הללו. כמו שאתה אומר, זה לא יוביל לשלטון האייתולות כי כנראה השלטון הזה יתמגן ויתכונן מבעוד מועד לעניין הזה. אבל בכל זאת, יש בעיה איראנית, יש את הסיפור של הגרעין האיראני ויש את הסיפור שאיראן מהווה מטרד ומקור טרור להרבה מדינות באזור. מה אתה צריך לעשות בסופו של דבר? זה חוזר לנוסחה. טראמפ התחיל טוב עם חיסול סולימאני ונעלם מהזירה, אין כבר טראמפ, הוא הלך, הוא נעלם, הוא עשה את שלו והלך. דווקא כאן אני חושב ניסים שבסופו של דבר, אם אתה מסתכל בראייה אסטרטגית לעתיד, אתה יכול להילחם בגרעין האיראני ובהתחמשות האיראנית ובקיום האיראני בסוריה כמו שתקפת השבוע, אבל זה טיפה בים".
"בסופו של דבר זה שלטון האייתוללות והדבר היחידי שעובד עליו זה או סנקציות שבסופו של דבר גם יורדות לעם ועושות את המהומות וזו הדרך הארוכה, או בסופו של דבר הפלת השלטון הזה. אינני יודע איך, אם זה היה כל כך קל לעשות את זה לסולימאני אפשר היה לחשוב על 52 המטרות. ארצות הברית יכולה להפיל את שלטון האייתוללות ולשחרר כמעט 100 מיליון איש משלטון של עוול ורשע והיא לא עושה את זה כי העולם חלוק – אירופה עדיין מחשיבה את המשטר הזה".
אבל אי אפשר להימנע מישראל. מה במצב הזה ישראל צריכה להסיק ממה שאתה מתאר באיראן?
"תראה, ישראל עשתה. השבוע היה צעד ניסים ואנחנו יכולים לסכם את השבוע במזרח התיכון, אז יש לך את התקיפה הישראלית שהייתה, זו התקיפה הישראלית הראשונה – אני מדבר על הבסיס T4, הבסיס המפורסם בחומס שאליו מגיעים מטוסי המטען האיראניים, ישראל בעצם מבחינתה מגבירה ערנות ואומרת מה שהיה הוא שיהיה. זה שסולימאני לא בזירה זה לא אומר שאיראן לא מתחמשת. מבחינת ישראל, העבודה הקשה ממשיכה שאומרת אנחנו נמשיך להילחם בקיום האיראני בסוריה ובלבנון. נכון שהקבלנים חלשים יותר, נסראללה והסורי, אבל עדיין מבחינת ישראל זו אותה בעיה, יש לנו שכנים בגבול, בגבול הצפון, שהם עדיין אותם שכנים. תסתכל על הערכת אמ"ן בשנת 2020 ותבין – הסיפור הוא צפונה".
אז מה אתה אומר לי בעצם? שישראל צריכה להמשיך בתקיפות הנשק והבסיסים האיראנים בסוריה?
"בוודאי, במינימום, במינימום. ישראל צריכה לנצל את הפגיעה בהרתעה האיראנית ולהמשיך את העבודה, לדעתי להגביר את המלחמה בקיום האיראני ובהימצאות האיראנית, בנוכחות שלה בסוריה ובלבנון, אני מזכיר לך שסוגיית הטילים המדויקים וכולי של אז, של נסראללה ירדה מהשולחן אבל היא לא נעלמה מהמציאות. בסופו של דבר מה שאני אומר, ישראל לא רק צריכה להמשיך אלא להמשיך ביתר שאת כיוון שעכשיו יש הזדמנות, איראן היא מכה בהרתעה שלה, בסופו של דבר כדי להגיע לכך שבסוריה ובלבנון לא יהיה לך איום אתה חייב להמשיך לעבוד. לכן ישראל אמרה השבוע אני חוזרת לעבודה היום יומית, אפשר לומר כמעט סיזיפית של לנגף את האיראניים מגבולנו".