יומיים אחרי הפיצוץ בנמל ביירות, שגבה את חייהם של למעלה ממאה איש ופצע אלפים, לבנון עדיין עסוקה בלקק את הפצעים ולנסות לטפל בהשלכות הטרגדיה. חלק מהציבור והפוליטיקאים מאשים את חיזבאללה. ניסים משעל וגיא פלג שוחחו הבוקר (חמישי) ב-103FM עם פרופ' עוזי רבי, ראש מרכז משה דיין ללימודי מזרח תיכון ואפריקה באוניברסיטת ת"א, כדי להבין מה המצב בארץ הארזים ומה התחושות כלפי הארגון השיעי.
גיא: משמעות האסון של לבנון, האם אתה רואה תרחיש שהאצבע תופנה לחיזבאללה?
"היא כבר מופנית. אין צל של ספק שאם האסון הזה המחיש דבר אחד זה שיש בלבנון אינטרס לבנוני ואינטרס של חיזבאללה, והם לא עובדים על אותה ישורת. הם לפעמים, או בדרך כלל, מנוגדים. לכן אנחנו רואים ושומעים בסופו של יום, גם ברשתות ובחלק משידורי הטלוויזיה הלבנונית, שאט נפש מכל ההתנהלות של לבנון, שהרי הממשלה או חלק ממנה - זה ארגון החיזבאללה".
"אם יש סיכוי שיקרה משהו בלבנון בעקבות האסון, זה שייתכן ויונעו תהליכים פנים לבנוניים שאנחנו צריכים לחכות לראות עד כמה יש בהם עוצמה פנימית כדי לשנות את המשוואה האכזרית. לבנון היא מדינה שנלקחה בשבי על ידי חיזבאללה. שוו בנפשכם כמה הארגון הזה הטמיע את המערכות הצבאיות שלו בהרבה תשתיות אזרחיות. מה שקיבלנו בנמל ביירות זה רק דוגמה לאיך המדינה הפכה להיות מחסן נשק אחד גדול, נפיץ מאין כמותו. לכן, אני חושב שבהחלט צריך לבחון איך האירוע הזה ישפיע על משוואת הכוחות בלבנון".
ניסים: נסראללה בבונקר, הוא ישנה את האינטרסים? משהו ישתנה?
"מה שאכפת לו זה האינטרס של חיזבאללה, לבנון בסופו של דבר היא כלי שרת בידיו ולכן ראית למשל את הדברים מתוך התחשבות שלו במצב - הוא מבטל את הנאום, הוא קורא לאחדות".
ניסים: תודה רבה לו. השאלה עם איזה מסקנה הוא יוצא?
"המסקנה שלו לפני כן הייתה שמצבו בכי רע. מה שקרה בלבנון זה רק השיא של תהליך שלם בו חיזבאללה סובל מחוסר סיוע מאיראן והוא בהחלט עם הרבה מאוד קשיים בלבנון. כל תעשיית הקנאביס שלו, כל המפעלים שנמצאים ברשותו. מלבד הכוח הצבאי, חיזבאללה שולט על תשתיות אזרחיות בלבנון, גם שם מפוטרים אנשים. לכן, גם בקרב שיעים יש כעס כלפיו. אבל לא איש כנסראללה ולא גוף כחיזבאללה, שמראש יועד להיות משהו אחר ולא משהו לבנוני אותנטי, יעשה באמת את החשבונות עם לב רך וחמלה, בכלל לא. הדברים מאוד קשוחים, מאוד ציניים, אנחנו מכירים את הסיפור".
ניסים: איך זה משליך עלינו?
"איך המשוואה של ישראל מול חיזבאללה תושפע מהדבר הזה. אני סבור, ואני מקווה שאני לא נשמע ציני מדי, שאירועים כמו האסון הזה ממחישים בפעם המי יודע כמה להרבה מאוד לבנונים, ושמענו את זה אתמול לרוב, שכל הסיפור של ישראל הוא חוכא ואיטלולא. זה ניסיון שדרכו מנסים פוליטיקאים לבנונים, בעיקר החיזבאללה, לייצר כאן סדר יום שאין לו שום דבר עם רווחתה ועתידה של לבנון. לכן, מהבחינה הזאת נדמה לי שחיזבאללה יצטרך לשאול את עצמו איך הוא ממשיך לפעול מול ישראל. אחד הדברים שהציב את נסראללה עם הגב לקיר זאת המשוואה שהוא יצר שאומרת שאם איש חיזבאללה יפגע ישראל לא תינקה. דרך הנושא הזה של 'כבוד מזרח תיכוני' וכל מיני כללי משחק שלא תואמים את יחסי העוצמה, הוא נכנס למשחקי נקמה ומלחמה שראינו בימים האחרונים. השאלה הגדולה – מה הוא ימשיך לעשות?"
ניסים: האם ישראל יכולה עכשיו להירגע? להגיד שהוא עסוק בצרות שלו, אין לו ראש בשבילנו, אפשר לשחרר לחץ?
"סופו של דבר לא צריך להגזים. אני תמיד לוקח ברצינות את איום החיזבאללה, אבל לא צריך להגזים ביכולות שמונחות בידיו. בוא נאמר את האמת, לו חיזבאללה היה רוצה לשגר טיל שיפגע באזור מדויק בישראל הוא יכול לעשות את זה מעכשיו לעוד שעה. אבל הוא יודע שאם ידו תגיע בסופו של דבר לאוכלוסייה אזרחית או מטרה אזרחית בישראל התגובה תהיה לא פרופורציונלית ועלולה לעלות לו בדמים, אולי אפילו בגורלו. לכן, אתה רואה את חיזבאללה עוד לפני האסון הזה מכוון את כל משחקי המלחמה שלו לאזורים טקטיים, כמו הר דוב שם אין יישובים אזרחיים".
"אני מניח שאם החיזבאללה יחזור, והוא יחזור, אין צל של ספק, הוא ימשיך להתמקד בדברים הללו כדי להראות כביכול שכוחו במותניו. הבעיות שלו יהיו בגב - לא בפנים. זה שהוא ידבר על ישראל וינסה לתפוס אותה כשעיר לעזאזל - זה לחם חוקו. מה קורה בגב הלבנוני? עד כמה האזרחים יכולים להמשיך ולשאת את המצוקה ואת הסבל האדיר שהושת עליהם בעיקר בגלל החיזבאללה? השורה האחרונה, וזה אני חושב שצריך לקחת: אמר לי חבר לבנוני כמה ימים לפני האסון, שלפני 15 שנה חוסל רפיק אל חרירי. כל אחד יודע מי ביצע את הפשע הזה. לבנון הולכת מדחי אל דחי, אלה 15 שנה בהן חיזבאללה היה הגוף הדומיננטי בלבנון והדבר אומר דרשני".