הטרור העולמי מסכם שנה: האם פיגועי ההתאבדות בדרך לצאת מהאופנה?

שנת 2020 צפויה להיזכר כאחת השנים הקשות והרעות שידע העולם בתקופה האחרונה. עם תחילתה של שנת 2021 כולנו מצפים לשנה טובה יותר, אשר תביא עמה בשורות טובות בהרבה מאלו שהתרגלנו לשמוע במהלך השנה שזה עתה הסתיימה. יחד עם זאת, יתכן כי לפחות מסיבה אחת צפויה שנת 2020 להיחשב ולהיזכר כשנת בשורה חשובה במזרח התיכון בפרט, ובעולם בכלל. על רקע המאבק העולמי ארוך השנים בטרור, אחת הפרקטיקות המובהקות של ארגוני הטרור השונים הם פיגועי ההתאבדות - שנת 2020 ידעה מעט מאוד מהם באופן יחסי לעשור האחרון, שהיה עקוב מדם.

הדוח השנתי הסוקר את פיגועי ההתאבדות בעולם מטעם התכנית לחקר הטרור והמלחמה בעצימות נמוכה בהובלת יורם שוייצר, אביעד מנדלבאום ואראלה הנדלר-בלום במכון למחקרי ביטחון לאומי בתל אביב (גילוי נאות: הח"מ לקח חלק בתכנית זו בעבר), המתפרסם היום (שלישי), מלמד כי שנת 2020 אכן יכולה להיות שנת מפנה חשובה בעניין. בתום עשור רווי אלימות ודם, במהלכו בוצעו מאות פיגועים כאלה בממוצע מדי שנה, בשנה האחרונה בוצעו 127 פיגועים בלבד. רק כדי לסבר את האוזן, בשנות השיא של ארגון המדינה האסלאמית (2014-2016) בוצעו למעלה מ-500 פיגועי התאבדות בממוצע בכל רחבי העולם. 

לצד הנטייה הטבעית לייחס את הירידה בביצוע פיגועי ההתאבדות למגפת הקורונה בלבד יש להדגיש כי בסך הכול מדובר בהמשך ישיר והדרגתי לתהליך דומה שהתרחש גם בשנים 2018 ו-2019. רוב פיגועי ההתאבדות התרכזו בשלוש מדינות עיקריות: אפגניסטן, סומליה וסוריה. בנוסף, נרשמה ירידה חדה במספר הנפגעים. 

127 פיגועי ההתאבדות (149 בשנת 2019 - ירידה של כ-14.5%) בוצעו על ידי 177 מתאבדים (לעומת 236 בשנה הקודמת, ירידה של כ-25%). כמו כן חלה ירידה חדה במספר הנפגעים: 765 הרוגים (לעומת 1,855 בשנה שעברה, ירידה של כ-58.5%) ונפצעו 1,925 בני אדם (לעומת 3,663 בשנה שעברה, ירידה של כ-47.5%). בנוסף חלה בשנה זו ירידה במספר המדינות שנפגעו מטרור המתאבדים - 17 לעומת 24 בשנת 2019.

הזירה הפעילה ביותר זו השנה השלישית ברציפות היא אפגניסטאן (רוב פיגועי הטאליבן בוצעו השנה מאז חודש ספטמבר - בעקבות תחילת השיחות בין ממשלת אפגניסטן לטאליבן, במסגרת ההבנות בין טאליבן וארה"ב להסגת הכוחות האמריקאים) - בה בוצעו השנה 57 פיגועי התאבדות, המהווים כ-45% מכלל פיגועי ההתאבדות שנספרו בעולם. באפריקה בוצעו השנה 37 פיגועים (כ-29% מכלל הפיגועים), כאשר רובם התרחשו בסומליה. במזרח התיכון, שבמשך עשור וחצי, עד לשנים האחרונות, היה זירת המתאבדים הבולטת, בוצעו 33 פיגועים (כ-26% מכלל הפיגועים) כאשר 19 מהם היו בסוריה. בנוסף, נמשכה הירידה במספר פיגועי ההתאבדות שביצעו דאעש ושותפיו. על אף זאת, גם בשנה זו נותרו הארגונים הסלפים-ג'האדיסטים אחראים - במישרין ובעקיפין - לכ-95% מכלל פיגועי ההתאבדות בעולם. 

כאמור, לא רק מספר הפיגועים ירד, אלא גם מספר הנפגעים. בשנה האחרונה נהרגו שישה בני אדם בממוצע בכל פיגוע, לעומת ממוצע של 12 אשתקד. בנוסף, בשנה האחרונה נפצעו 15 בני אדם בממוצע בכל פיגוע, לעומת ממוצע של 25 פצועים בשנה הקודמת. נתון זה הוא בהחלט חריג ביחס לשנים קודמות, וקשור, בין היתר, גם למגפה המשתוללת. בעוד שמרבית העולם נאבק בקורונה, ובתוך כך אוסר התקהלויות, האפקט ההרסני של פיגועי ההתאבדות המכוונים לריכוזים צפופים של בני אדם נפגע באופן מהותי.

במזרח התיכון נרשמה ירידה משמעותית במספר פיגועי ההתאבדות, ואולי יש בכך ללמוד על מידה מסוימת של התייצבות. יחד עם זאת, בעוד שמספר פיגועי ההתאבדות באזור קטן משמעותית, הלחימה באזורים רבים נותרה קשה ואלימה. באופן כללי, הירידה החדה בפיגועי ההתאבדות באזור קשורה יותר מכל לירידת כוחו של ארגון דאעש. 19 פיגועים בסך הכול בוצעו בסוריה, שמונה בעיראק, ובנוסף בוצעו פיגועים במצרים, תימן, לבנון, לוב וטורקיה. לצד דאעש שעדיין עומד מאחורי מרבית הפיגועים באזור אפשר למנות גם את ארגון הטרור היאת תחריר א-שאם הנלחם בסוריה.

לצד אפגניסטן ויתר המזרח התיכון, ממשיכה גם אפריקה להיות זירת טרור פעילה בתחום המתאבדים. ב-2020 בוצעו בה 37 פיגועים, המהווים כ-29% מכלל פיגועי ההתאבדות בעולם בידי שני הארגונים הבולטים - א-שבאב הסומלי, השותף לקבוצת ארגוני אל-קאעדה, ובוקו חראם (הפעיל בעיקר בניגריה וסביבותיה), השותף לקבוצת ארגוני דאעש. בניגוד למגמת הירידה הכוללת בפיגועי ההתאבדות בעולם, באפריקה נשמרה יציבות ואף נרשמה עלייה קטנה במספר הפיגועים, כ-37 פיגועים לעומת כ-33 בשנה הקודמת (עלייה של כ-12 אחוזים). לצד סומליה וניגריה, בוצעו פיגועים גם בקמרון, צ'אד, אלג'יריה ומאלי.

גם נשים נטלו חלק בפיגועי ההתאבדות בשנה האחרונה, אך חלקן היחסי מכלל המתאבדים, כ-7.5 אחוזים, הולך ופוחת. תשעת הפיגועים שבהם לקחו חלק נשים בוצעו בחמש מדינות, בהשתתפות 13 נשים בסך הכול. בפיגועים אלה נהרגו 57 בני אדם ו-134 נפצעו. השנה חלה ירידה של כ-41 אחוזים במספר הנשים המתאבדות לאחר שב-2019 לקחו חלק 22 נשים ב-14 פיגועים. גם ב-2020, בדומה לשנים קודמות, רוב המתאבדות נשלחו על ידי ארגון בוקו חראם.

יורם שוייצר, ראש התכנית לחקר הטרור והמלחמה בעצימות נמוכה, השיב ל"מעריב" בנוגע לשאלה על השפעת הקורונה: "הדוח לא מספר את הסיפור כולו - הקורונה לא בהכרח אחראית לירידה במספר הפיגועים ובמספר הנפגעים. בהחלט יתכן שזה הביא לירידה במוטיבציה לביצוע פיגועים במערב - שם אנשים נמצאים בסגר, אולם במדינות אפריקה, אסיה והמזרח התיכון אפשר להסביר את הירידה גם בשלל נסיבות נוספות כמו יכולת המדינות לסכל את הפיגועים, אינטרסים של הארגונים עצמם (הטליבאן באפגניסטן לדוגמה ביקש לבצע פיגועים נגד הממשלה אך לא רצה להכעיס את הציבור ולכן רואים כמות נפגעים קטנה יחסית) ועוד". 

שוייצר מסביר את הירידה בכמות פיגועי ההתאבדות בעיקר בירידת כוחו של דאעש בשנים האחרונות: "ב-81' התרחש הפיגוע הראשון נגד שגרירות עיראק בסוריה, ב-82' ראינו את הפיגוע של חיזבאללה בצור נגד בניין המנהל הכללי ומשם הכל התחיל. עד שנת 2000 היו 200-150 פיגועי התאבדות בעולם, בעשור הבא היו כ-2,500 פיגועי התאבדות - בעיקר על רקע הלחימה האמריקאית בעיראק ובאפגניסטן, ובעשור האחרון ראינו למעלה מ-3,000 פיגועי התאבדות - כאשר המסה העיקרית של העשור הייתה בשנות השיא של ארגון דאעש. ארגוני הטרור הסלפים-ג'יהאדיסטים מצאו שמדובר בכלי לחימה יעיל במיוחד, לרבות בזירות הקרב עצמן. בשנתיים האחרונות אנו רואים ירידה משמעותית במספרים בהתאם לירידה בכוחם". עוד אמר בעניין: "יכול להיות שללא ההסכם שנחתם בין ממשלת אפגניסטן והטליבאן בתיווכה של ארצות הברית היינו עדים לשנה חריגה בהיעדר הפיגועים שבה".

ומה בנוגע לישראל?
"פיגוע ההתאבדות האחרון בישראל היה בירושלים בשנת 2016. לצד שלל סיבות פנימיות, יכולתם של כוחות הביטחון הישראלים לסכל פיגועים היא מהגבוהות ביותר. כדאי להסתכל על הדיווחים השנתיים של ראשי השב"כ - בין אם בוועדת חוץ וביטחון או בטקס הענקת פרסי ראש הממשלה - כך לדוגמה בסוף שנת 2019 אמר ראש השב"כ נדב ארגמן כי סוכלו כ-560 פיגועים בסך הכול, מתוכם כעשרה פיגועי התאבדות. אנו מבינים מזה כי הרצון קיים ויש מי שיהיה מוכן לבצע זאת אם יוחלט שצריך. זה עניין של החלטה ארגונית, של שיקולי עלות-תועלת, לצד דימוי ונסיבות. בשנים האחרונות זה לא מתרחש ויש גם ירידה בכוונות, אך זה לא כלי שלא יכול לחזור".

גם אראלה הנדלר-בלום אמרה ל"מעריב": באפגניסטן יש קפיצה במספר פיגועי ההתאבדות החל מחודש ספטמבר, אז החלו השיחות בין הטליבאן וממשלת אפגניסטן. יחד עם זאת אנו רואים ירידה בכמות הנפגעים לכל פיגוע. הסיבה היא שהם פוגעים בעיקר במטרות ביטחוניות וממשלתיות, אשר בין השאר יש להן מיגון גבוה יותר. ריבוי הפיגועים נובע מרצון הטליבאן לקדם את הסדר מול הממשלה, אך הם לא רוצים לפגוע יותר מדי באזרחים, על מנת שלא יפנו נגדם. בנוסף לכך, הטליבאן לא לוקח אחריות על המון מהפיגועים שלו - מאותן סיבות של רצון שהשיחות יצליחו ולא יעצרו". 

ניתן להעריך כי בעשור הבא יתברר האם מגמת הירידה שאפיינה את פיגועי התאבדות בשנים האחרונות מקורה במיצוי יתרונותיו של דפוס פעולה זה עבור הארגונים המשתמשים בו, או שמא היא תוצאה של הנסיבות שבהן הם פועלים, לצד שיפור יכולות הסיכול של המדינות הנפגעות. עם זאת, מוערך כי בשל חשיבותם הסמלית-ערכית של פיגועי ההתאבדות (אסתשהד - ההקרבה העצמית בדרך האל) עבור ארגוני הסלפיה-ג'האדיה, אף מעבר ליתרונם האינסטרומנטאלי, ימשיך טרור המתאבדים להוות כלי במאבקם - גם אם בהיקפים, תדירות ועוצמות משתנים בהתאם לנסיבות, גם בשנים הבאות.