"אמריקה שוב נמצאת בתנועה, אמריקה מוכנה להמראה" - כך הצהיר הקברניט הראשי של ארה"ב והמפקד העליון של הכוחות המזוינים, הנשיא ג'ו ביידן, כאשר נשא ביום רביעי בלילה את הנאום בפני שני בתי הקונגרס, ובפני כל האומה, לציון 100 יום לכהונתו.
האתגרים שניצבו בפני ביידן לא היו פשוטים כאשר שם את ידו על ספר התנ"ך ונשבע אמונים כנשיא ה-46 של ארה"ב על מדרגות בניין הקפיטול ב-20 בינואר. מגפת הקורונה הכתה בעוצמה בארה"ב ומניין המתים הגיע ל-400 אלף אחרי שנה בלבד; הקיטוב החברתי, הגזעי והפוליטי הוא הקשה ביותר מאז מלחמת האזרחים, כאשר שבועיים בלבד קודם לכן הסתער המון מוסת על ליבה של הדמוקרטיה האמריקאית; ורבות מבעלות בריתה של ארה"ב ברחבי העולם כבר לא ראו בה שותפה אמינה.
בשל תיאוריות הקונספירציה של דונלד טראמפ ותומכיו לגבי תוצאות הבחירות, נמנע הממשל היוצא לקיים את הליך העברת השלטון המסודר לאנשיו של ביידן עד הרגע האחרון כמעט. "כאשר נכנסתי לתפקיד, לא הייתה לנו מספיק גישה למידע לגבי המתרחש בחלק מהסוכנויות", הודה ביידן בשיחה עם מגישי חדשות בכירים ביום רביעי. "במילים אחרות, הייתה העברת שלטון מועטה בלבד".
הוכיח שהוא לא "סליפי גו'"
אבל ביידן, הנשיא המבוגר ביותר בתולדות ארה"ב, הראה מהרגע הראשון שהוא לא "סליפי ג'ו" (ג'ו הישנוני), כפי שטראמפ נהג ללגלג עליו. הוא חתם על 42 צווים נשיאותיים, יותר נשיא אחר מאז פרנקלין דלנו רוזוולט ב-1933, כאשר מחציתם נועדו למחוק צווים שהוציא קודמו בתפקיד, כפי שטראמפ עשה לצווים של ברק אובמה. בין השאר, הצווים כללו את ביטול חרם ההגירה ממדינות מוסלמיות, חובת עטיית מסכות באתרים פדרליים, חזרה להסכם פריז לצמצום גזי החממה ולארגון הבריאות העולמי, הפסקת המימון לבניית החומה בגבול מקסיקו וביטול פרויקט צינור הנפט קיסטון.
אולם הוצאת הצווים לא נועדה רק למחוק את מורשת טראמפ, אלא גם הכרה בקושי להעביר רבים מהצעדים בחקיקה בקונגרס. ביידן חתם רק על 11 חוקים חדשים מאז כניסתו לתפקיד, אחד המספרים הנמוכים ביותר מאז רוזוולט, אבל הם גם כללו את החקיקה החשובה ביותר עד כה - התוכנית הכלכלית בשווי 1.9 טריליון שנועדה לסייע לאמריקאים מול מגפת הקורונה, בין השאר באמצעות משלוח המחאות של 1,400 דולר. אולם גם התוכנית הזו, על אף הפופולריות שלה בציבור, גם בקרב מצביעים רפובליקנים, עברה רק בזכות הרוב הדחוק שיש לדמוקרטים בבית הנבחרים ובקונגרס.
כעת, מנסה ביידן להעביר שתי חקיקות ענק נוספות - תוכנית להשקעה בתשתיות בשווי 2.3 טריליון דולר ותוכנית של 1.8 טריליון דולר עבור תוכניות חברתיות. הרוב הדמוקרטי עשוי לאפשר לנשיא להצליח במשימה המורכבת, אבל הוא היה רוצה להעביר אותה באופן דו-מפלגתי רחב ככל האפשר כדי לשלוח מסר לציבור.
כמי שמכיר את הפוליטיקה בוושינגטון במשך חצי מאה, ביידן יודע כיצד לדבר גם עם הצד היריב, אבל הוא יצטרך להתגמש אם ירצה לקבל תמיכה מהרפובליקנים שלא רוצים לראות ממשלה גדולה מדי או סוציאליסטית מדי, אבל גם לא רוצים להרגיז את טראמפ שיכול לנקום בהם בקלפי.
100 זריקות ב-100 ימים
הישג מרכזי נוסף של ביידן הוא במאבק במגפת הקורונה, אחרי שהממשל הקודם התייחס אליה במשך זמן רב כאל "לא יותר גרועה משפעת". ממשל טראמפ אמנם יזם והוביל את התוכנית שסייעה לחברות התרופות לפתח את החיסונים המיוחלים במהירות חסרת תקדים, אבל ממשל ביידן יכול לקחת את הקרדיט על ייעול תהליך ההפצה והיישום בשטח.
ביידן הציב יעד של הזרקת 100 מיליון מנות חיסון בתוך 100 ימים, ובפועל ניתנו יותר מ-220 מיליון מנות, וזאת על אף הקפאת השימוש בחיסון של ג'ונסון אנד ג'ונסון בשל החשש מקרישי דם. ההצלחה הזו היא שאפשרה השבוע למרכז לבקרת מחלות לבצע הקלות בהנחיות של עטיית מסכות במרחב הציבורי.
אי אפשר גם להתעלם מההישג של ביידן שבנה את הקבינט שמייצג את החברה האמריקאית יותר מכל קודמיו, וייתכן שזו הסיבה שהוא גם הנשיא הראשון שכל המינויים המקוריים שלו זכו לאישור הסנאט.
לצד קמלה האריס, האישה הראשונה בתפקיד סגנית הנשיא, יש בקבינט גם את לויד אוסטין כמזכיר ההגנה השחור הראשון, ג'נט ילן האישה הראשונה בתפקיד שרת האוצר, אלחנדרו מיורקאס הוא הלטיני והמהגר הראשון במשרד להגנת המולדת, שרת הפנים דב האאלנד היא הילידה האמריקאית הראשונה בקבינט ושר התחבורה פיט בוטיג'ג' הוא חבר הקבינט המוצהר הראשון מהקהילה הגאה. כמו כן, מבין 1,500 האנשים שביידן מינה לסוכנויות הממשל, יש 58 אחוז נשים.
מחזק בריתות
בזירת הבינלאומית, תפיסתו של ביידן היא כי "אתגרים ייפתרו רק על ידי אומות שעובדות יחד ובמשותף" והוא שם מחדש את הדגש על חיזוק הבריתות של ארה"ב – מברית נאט"ו נגד רוסיה ועד הברית עם הודו, יפן ואוסטרליה במזרח הרחוק, לצד הבטחות כי הנושא האיראני יטופל בתיאום עם ישראל ומדינות ערב (הבטחה שעדיין מעוררת סימני שאלה לנוכח הרצון האמריקאי המסתמן לחדש בהקדם את הסכם הגרעין מ-2015).
ועידת האקלים שכינס ביידן בשבוע שעבר העידה על חזרתה של ההתחממות העולמית למרכז הבמה אחרי ההתעלמות של הממשל הקודם מהמדע ועל הרצון של הממשל להדגיש את החשיבות הבינלאומית של האתגר.
מהרגע הראשון, סימן ביידן את סין בתור המתחרה העיקרית של ארה"ב, אולם דווקא רוסיה ספגה עד כה את זעם הממשל החדש עם סנקציות בשל הרעלתו של אלכסיי נבלני וכליאתו, ההתערבות בבחירות, הפריצות למחשבי הממשל והצבת פרסים על ראשי חיילים באפגניסטן. "הבהרתי לנשיא פוטין, באופן שונה מאד מקודמי בתפקיד, שהימים שבהם ארה"ב עוברת לסדר היום למול הפעולות התוקפניות של רוסיה חלפו ועברו", הצהיר ביידן.
אבל גם מול שתי היריבות, הוא פעל למצוא נתיבים לשיתוף פעולה, כפי שהיה בהסכם עם רוסיה על חידוש אמנתSTART לצמצום כלי נשק אסטרטגיים בחמש שנים נוספות ובהצהרה עם סין על שיתוף פעולה בנושא המאבק בהתחממות כדור הארץ.
אסור לשכוח גם שתי החלטות חשובות והיסטוריות של ביידן. הראשונה הייתה הודעתו על התוכנית לסיים את המלחמה הממושכת באפגניסטן אחרי 20 שנה ולהוציא את כל החיילים עד ספטמבר, כאשר הצעדים המעשיים כבר החלו בפועל. בסוף השבוע שעבר הוא גם הפך לנשיא האמריקאי הראשון שמכיר ברצח העם הארמני באימפריה העות'מאנית, צעד שישראל עדיין נמנעת מלעשות.
לא הכל היה ורוד
הכישלון הגדול ביותר עד כה של הממשל הוא בגבול הדרומי, שם נרשמה עלייה דרמטית במספר המהגרים הבלתי חוקיים - יותר ממאה אלף חצו את הגבול בפברואר ובחודש שלאחר מכן זינק הנתון ל-172 אלף, המספרים הגבוהים ביותר בשנים האחרונות - וזאת לצד חזרת התמונות של ילדים ומשפחות במתקני "כליאה" של הממשל ליד הגבול. סגנית הנשיא האריס, שמונתה לטפל במשבר, עדיין לא ביקרה בגבול והתנהלות הממשל מספקת נשק לרפובליקנים כאשר גם הסקרים מראים כי יותר ממחצית מהציבור לא מעניק ציון חיובי לביידן.
אלימות הנשק המשתוללת, שהותירה עשרות קורבנות בחודשיים האחרונים, עדיין רחוקה מפתרון על אף קריאתו של ביידן להילחם ב"מגפה" וגם היחסים בין רשויות אכיפת החוק לבין הקהילה השחורה עדיין מתוחים לאחר פסק הדין הדרמטי במשפטו של דרק שאובין. לכך אפשר להוסיף את הסקרים שמראים כי על אף שביידן זוכה ל-57 אחוזי תמיכה, רק 11 מהרפובליקנים מעניקים לו ציון חיובי, עדות לפילוג המתמשך ולכובד המשימה שניצבת מול הנשיא ששואף להיות נשיא מאחד.
חשוב לזכור, למרות הכל, שמדובר רק במאה ימים בלבד מתוך כהונה שאמורה להימשך ארבע שנים, אם הבריאות תאפשר, כאשר ההערכות הן כי הוא לא יתמודד ב-2024. המהירות שבה פועל ביידן מעידה כי גם הוא מבין שהזמן דוחק והוא עושה את כל מה שהוא מוצא לנכון כדי לייצב את הספינה - או את המטוס אם להשתמש במטאפורה שבתחילת הכתבה - ולאפשר לציבור האמריקאי להיות אופטימי שוב אחרי השנה האחרונה, ובכלל אחרי ארבע השנים האחרונות.
כמו פרנקלין דלנו רוזוולט, שנבחר לנשיאות אחרי הקריסה הכלכלית של 1929 ובאמצעות הניו דיל הציב את היסודות שהפכו את ארה"ב למעצמה המובילה בעולם, כך רוצה גם ביידן - הנשיא האחרון שנולד כשרוזוולט עדיין היה בבית הלבן - להבטיח שארה"ב היא המעצמה המובילה גם במאה ה-21, מול סין וכל שאר האתגרים, אבל גם מדינה שבה השנאה מפנה את מקומה לכבוד הדדי ולאמפתיה, שבה כל האזרחים מרגישים שווים ובטוחים ויכולים לחיות בכבוד. האם המציאות תאפשר לו להגשים את החזון הנשגב? ימים יגידו.