מי שיגיע בימים אלה לאוקראינה המושלגת יגלה בוודאי את הפער העצום שבין הדימוי העולמי למציאות בשטח. בעוד התקשורת מדווחת חדשות לבקרים על ההסלמה במשבר בין אוקראינה לרוסיה, על ההיערכות לפלישה רוסית למדינה ועל הניסיונות האמריקאיים למנוע מתקפה כזו - בקייב עצמה, עיר הבירה, נראה כי התושבים ממשיכים בשלווה בשגרה היומיומית. במרכז העיר מבלים ילדים והורים, מצטלמים עם דב לבן או מחליקים על הקרח. אם יש הפגנות ברחבי העיר, הן בכלל עוסקות בנושאים חברתיים ופוליטיים שאין להם קשר לעימות עם רוסיה.
גם בקווי המוצבים במזרח המדינה, מול האזור הכבוש על ידי המיליציות הפרו־רוסיות בדונבאס, הדברים נשמעים רגועים. "הכל שקט, אבל מקסימום נחזיר לוחמים אם יגיע איזה פגז תועה של המיליציה", אומר לי בשיחה טלפונית סגן סרחיי, מפקד מוצב זולוטה 4. "בינתיים אין כאן כל סימנים לתזוזה או לנוכחות צבא רוסי סדיר מולנו מעבר לגבול הזמני".
השקט אינו צריך להטעות. בחודשים האחרונים כבר התרחשו כמה פגיעות בחיילים מירי פגז ספורדי או מכדור שנורה על ידי המיליציות הרוסיות. גרישה, סטודנט לרפואה בלוגנסק, בירת אזור דונבאס הכבוש, אומר ש"עכשיו קצת משעמם ואין הרבה שירותים מחוץ לקמפוס, אבל אני זוכר את הדי הפיצוצים הרחוקים שעוד נשמעו בתחילת הלימודים. עכשיו צריך לגמור את הלימודים ולהסתלק. אבל רק הגבול לרוסיה פתוח".
עם זרימת הנשק האמריקאי ערך צבא אוקראינה אימון בלוחמה בשטח בנוי בעיירה הנטושה פריפיאט, ליד גבול בלארוס, שתושביה נטשו אותה אחרי התאונה בכור הגרעיני הסמוך בצ’רנוביל.
הסיפור, אם יהיה סיפור, היה ונשאר בבירה קייב. אם היא תיפול, תיפול אוקראינה כולה. בינתיים חובבי היסטוריה צבאית, וגם חברי ארגונים לאומניים שעל דגלם רשום "סלאבה אוקראיני" (התהילה לאוקראינה) מקיימים אימוני כושר קרבי בסופי שבוע בפארקים בשולי העיר, ביערות סמוכים ובהאנגרים נטושים.
מדריך תיירים מקומי מסביר לי שהאימונים הללו נמשכים כבר זמן רב, אבל בזמן האחרון נוספו עוד כמה. המשתתפים בהם הם בעלי מקצועות שונים: פקידים, עורכי דין, בנקאים, וביניהם לא מעט נשים. המדריכים הם בדרך כלל לוחמים ותיקים עם ניסיון קרבי, בצד חיילים בשירות פעיל שהם המיעוט. הנשק - רובים ישנים, רובם כבר לא בשימוש, וגם רובים מדומים גזורים בקווים כלליים מעץ.
אבל קל היום באוקראינה לקבל רישיון לרובי ציד ולקנות תחמושת. לא מעטים באים מצוידים היטב. לחלק מהמשתתפים יש בגדי קרב מנומרים ומגפיים צבאיים. אחת המשתתפות מספרת על מקלע אמיתי חדש שקנתה במחיר הזהה למשכורת חודשית. "תמיד חלמתי שיהיה לי כזה", היא אומרת.
ארטיום ממהר לחזור מהאימון לעבודתו כמהנדס. "אין לי סופי שבוע", הוא אומר. הוא עזב את אזור הדונבאס עם משפחתו ואומר כי במקרה של מלחמה, "הדרכונים כבר מוכנים ואני שולח את המשפחה לחו"ל. אני אשאר אולי להילחם כמה שאפשר, אבל זה לא בטוח".
"ככה לא נציל את אוקראינה אם יבואו הרוסים", עונה לו אחד המשתתפים. אלא שמעטים מאוד סבורים שהם יצאו להילחם הפעם.
מקווים לסיוע
המשבר האוקראיני־רוסי החל בסוף אוקטובר 2021 ומהווה המשך של המלחמה בדונבאס ומלחמת האזרחים באוקראינה שהחלה ב־2014. כזכור, בראשית שנת 2014 הודח הנשיא הפרו־רוסי ויקטור ינוקוביץ' בסדרה של הפגנות שנמשכו כשלושה חודשים נגד החלטתו לא לחתום על הסכם שיתוף הפעולה עם האיחוד האירופי.
הדבר ההדחה? גרם לחלק מהאוכלוסייה באזורים מסוימים בדרום־מזרח אוקראינה להגביר את השאיפה להתנתק מאוקראינה ולחבור לרוסיה. הבדלנים זכו לעידודה של רוסיה. במרץ 2014 הכריזה רוסיה על סיפוח קרים שבאוקראינה לשטחה.
הסיפוח החד־צדדי של שטח ממדינה ריבונית ללא הסכמת ממשלתה הביא בתגובה להטלת סנקציות כלכליות של רוב מדינות המערב על רוסיה. כ־8,000 בני אדם נהרגו בקרבות בין הצבא האוקראיני לבין מורדים שנתמכו בסיוע רוסי.
כאמור, בסוף אוקטובר האחרון התרחשה החמרה ביחסי אוקראינה־רוסיה בעקבות שימוש קרבי ראשון במל"ט אוקראיני נגד יחידות צבאיות פרו־רוסיות. בינואר 2022 הזהיר נשיא ארצות הברית ביידן כי פלישה רוסית לאוקראינה תהיה הרסנית עבור רוסיה. בימים האחרונים נחתו לראשונה מאות חיילי צבא ארצות הברית באזור.
בינתיים, לאחרונה גילו תושבים רבים בקייב שבתיהם רשומים כמקלטים ציבוריים לעת חירום, בלי שאלה תוחזקו במשך השנים. אני פוגש את וסילי, איש עסקים, בתוך מסעדה המגישה אוכל אוקראיני מסורתי, מצרך די נדיר בקייב שמשתדלת להפגין גלובליזציה גם במטבח.
"אני לא רואה את הרוסים באים והופכים את כל החיים שהתרגלנו אליהם ואת הקשרים שבנינו", הוא אומר לי. חברו סרגיי, שיצא עם בנו לטיול של יום ראשון בפארק, מרגיע אותי ששום דבר לא יקרה, ושלא אפחיד את הילד.
במהלך הביקור כאן אני נזכר בביקורי כאן אי שם ב־2014, עת טיפסתי עם המון משולהב על הבריקדות בכיכר מיידן, שוטטתי בין בסיסי החיילים הרוסיים בקרים הכבושה. הפעם נדמה שאוקראינה בוחרת להתעלם מתסריט העימות ששרטט עבורה העולם כולו. בשיחות עם דיפלומטים ואנשי ממשל עולה בעיקר התהייה מצדם מדוע ארצות הברית בחרה "לעורר פאניקה", כדברי הנשיא וולודימיר זילנסקי, ולפתוח בתעמולת נגד מול התעמולה הרוסית, על חשבון עצביהם של האוקראינים.
כזכור, שר החוץ יאיר לפיד עורר זעם באוקראינה בימים האחרונים לאחר שאמר בראיון כי הוא מעריך שלא תפרוץ בזמן הקרוב מלחמה בין רוסיה ואוקראינה. בתגובה תקף אותו שגריר אוקראינה בישראל יבגן קרוינצ'וק ואמר כי "השר חוזר על הרטוריקה של התעמולה הרוסית ומתעלם מהמסרים של בעלות הברית החזקות של ישראל, ארצות הברית, בריטניה והאיחוד האירופי, בנוגע לאפשרות של פלישה צבאית רוסית לאוקראינה".
בעקבות דבריו, השגריר זומן לשיחת נזיפה על ידי משרד החוץ. "שוחחתי עם שגריר ישראל באוקראינה ואמרתי לו כי אני אסיר תודה על התמיכה הבלתי מעורערת של ישראל באוקראינה ובשלמותה הטריטוריאלית", אומר לי כעת נשיא הפרלמנט האוקראיני רוסלן סטפנצ’וק. "חשוב שהעמדה תישאר כפי שהיא כך שנוכל להראות לכולם את כוונותינו".
"יש לנו קשר טוב עם ישראל בחילופי ניסיון ופרקטיקה צבאית", אומרת לי סגנית ראש ממשלת אוקראינה, אולחה סטפנישינה. "אני מרוצה מהתמיכה של ישראל. אנחנו מקבלים תמיכה חזקה מהקהילה היהודית בעולם. היחסים עם ישראל טובים מאוד. אני מקווה שהם יימשכו. אנחנו עובדים על כמה תסריטים: מצד אחד, פלישה צבאית לשטח אוקראינה.
"תסריט אחר הוא הסלמה צבאית נמשכת בלי התערבות צבאית, שכבר פוגעת קשות בכלכלה האוקראינית, והיא מצריכה מחויבות פיננסית מסיבית כדי להבטיח את יציבות הסקטור הבנקאי. השקעה שבועית בסקטור הבנקאי זהה לכל הסיוע הצבאי שמעניקה ארצות הברית לרוסיה". זה, לדבריה, תסריט שמעניין יותר את הרוסים בעוד מה שמעניין את אוקראינה הוא חבילת סיוע מהמערב, לא איומים.
חיים בטראומה
ומה עם הנקודה היהודית? על פי ההערכות, 75 אלף יהודים חיים במזרח אוקראינה וזכאים לעלות ארצה מכוח חוק השבות. בישראל נערכו לאחרונה דיונים על האפשרות להעלותם על רקע המשבר. בינתיים, בקהילה היהודית במדינה משתדלים לשמור על שקט וניטרליות יחסית.
"אנחנו נערכים לכל מצב. נקווה שלא יהיה שום דבר", אומר לי הרב משה אסמן, הרב הראשי של אוקראינה, איש חב"ד, יליד לנינגרד הסובייטית, ששהה כמה שנים בארץ לפני שעבר לקייב. "איני חושב שאנחנו חוזרים לאותם ימים של 2014. קשה מאוד להבין מי נגד מי פה. אני לא צריך להציל אף אחד. אנחנו חיים טוב עם האוקראינים ורוצים שייתנו לנו לעשות את העבודה שלנו. אני מפחד מפרובוקציות. אני מאחל לרוסיה ברכה, לאוקראינה ברכה, אבל שלא תהיה מלחמה".
במסגרת טקס זיכרון שערך לאחרונה איגוד הארגונים היהודיים באירופה באתר המוזיאון בגיא ההריגה של באבי יאר, בהשתתפות נציגי מדינות רבות, קרא הרב אסמן למדינות העולם לפעול כדי למנוע סכסוך מזוין בין רוסיה ואוקראינה.
הרב אסמן הקים בפרברי קייב את העיירה אנטבקה, עיר עתיד של בנייני מגורים, עזרה רפואית, בתי ספר, חינוך יתומים וקליטת פליטים, שבה רוב העובדים הם יהודים שנאלצו בשעתם לברוח מאזור הכיבוש של לוגנסק.
פליטי הקרבות בלוגנסק שהגיעו לכאן לפני כמה שנים עדיין חיים בטראומה של המלחמה שממנה נמלטו. אחד מהם הוא איגור, מהנדס בדימוס, שמתגורר כאן לאחר שברח אז עם משפחתו. "הם הפציצו אותנו, הרסו לנו את הבתים. אסור שזה יחזור", הוא אומר לי.